יוסי לא יריב: מזכיר הממשלה מצליח בזמן ששר המשפטים נכשל

״אנשים צריכים להחליט״, כך אמר לי ד״ר הראל ארנון, שייצג את ראש הממשלה בעתירות על מינוי רומן גופמן לראש המוסד, ״אם הם רוצים לאכול את הענבים או לריב עם השומר של הכרם״. ארנון ייצג כאמור את ראש הממשלה, ולצידו ייצגו עורכי הדין אוהד שלם ויעקב כרם את גופמן עצמו. המינוי קיבל את "ברכת הדרך" משופטי בג״ץ, שדחו את העתירות נגד המינוי.

ארנון רצה לומר שיש לו הרבה טענות שיכולות להביך את היועצת המשפטית לממשלה וגם את שופטי בג״ץ, אבל הוא ממוקד במטרה – לאפשר את המינוי של גופמן. ולכן הוא מייצר כמה שפחות אנטגוניזם וכמה שפחות רעשי רקע, אלא אם אין ברירה.

במבחן התוצאה – הדרך הזאת הוכיחה את עצמה. למעשה, אם צריך להכליל, יש שתי גישות כיום בממשלת ישראל. גישה אחד גורסת כי יש ללכת עם הראש בקיר. את הגישה הזאת מוביל בגאון שר המשפטים יריב לוין. וישנה גישה פרקטית, המציעה לנסות להשיג את המקסימום בתוך כללי המשחק בלי לשבור את הכלים. את הגישה הזאת מוביל, פעמים רבות מאחורי הקלעים, מזכיר הממשלה יוסי פוקס.

אין דרך לטאטא את העובדות ואת המציאות. גישת ההליכה עם הראש בקיר (או אם תרצו: גישת המריבה עם שומר הכרם) הביאה אפס תוצאות. גישת ״להשיג את המקסימום״ (או אם תרצו: גישת הענבים) הביאה למינוי של ראש המוסד גופמן וראש השב״כ זיני, למרות ההתנגדות הנחרצת של היועצת המשפטית לממשלה ולמרות עתירות שהוגשו לבג״ץ. למעשה, אם העמדה של פוקס הייתה מיושמת מלכתחילה, הפיטורים של רונן בר והמינוי של דוד זיני היו קורים מהר יותר, באופן חלק הרבה יותר, ועם הרבה פחות חיכוכים ונזקים.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת אבישי גרינצייג הרפורמה המשפטית חוזרת. זה אולי צודק, אבל ממש לא חכם

עוד מאת אבישי גרינצייג השופטים נגד הממשלה, שנותנת להם את כל הסיבות להיות נגדה

בעולם מתוקן, היינו רואים בממשלה הזאת יותר "יוסי פוקסים" ופחות "יריב לוינים", בכל הנוגע לדרך שבה היא מנסה להחזיר את האיזון בין הרשויות. אבל אנחנו לא במצב מתוקן, כי יש לפוליטיקאים פריימריז על הראש.

בזמן שפוקס שיחק שחמט בנוגע למינוי של זיני, לוין הציע להתעלם מהחלטה של נשיא העליון יצחק עמית ולמנות את זיני בניגוד לצו.

"אני מצפה מכל מי שביטחון ישראל חשוב לו לגנות את ההחלטה החמורה הזו, ולתמוך בהצעת החוק לקביעת הרכבי הדיונים באופן ממוחשב, דבר שחיוניותו מתבררת במלוא עוצמתה דווקא בעת המלחמה", קובע לוין, ולסיום הוא מצהיר: "אני קורא לממשלה למנות את האלוף זיני לראש השב״כ ללא דיחוי".

פוקס נשך שפתיים, המשיך במשחק השחמט, נאלץ להזיע הרבה אבל בסופו של דבר השיג את מבוקשו. אם ראש הממשלה היה מתפתה ללכת עם הגישה של יריב לוין – זיני היה עדיין בצה״ל.

חזון ראוי, תוצאה הפוכה

השבוע הגיעה לסיומה סאגה מגוחכת ומטופשת שעוסקת ברישום יצחק עמית כנשיא בית המשפט העליון ב״רשומות״. כחלק מהמאבק העקר של לוין ביצחק עמית, הוא סירב להדפיס ברשומות (סוג של לוח מודעות או ניוזלטר של המדינה) כי יצחק עמית מונה לנשיא העליון. מדובר במאבק מטופש שאין בו שום תועלת לאיש. ראש הממשלה נתניהו כבר מזמן אמר שהוא מכיר בעמית כנשיא העליון ולדעתו ״זו עובדה״, ואין טעם להתווכח עם עובדות. לוין סירב. השבוע, בעקבות עתירה לבג״ץ הוא נכנע והסכים, על דרך ״אי התנגדות״, כי המינוי יודפס ברשומות, אך לא הוא עצמו יהיה חתום על כך אלא מנהל בתי המשפט צחי עוזיאל.

בשביל מה המאבק הזה היה טוב? את מה זה קידם? איך זה עזר לעם ישראל או אפילו למדיניות של ממשלת ישראל? כלום. סתם רצון בלתי מובן לריב כל הזמן עם השומר של הכרם.

יריב לוין נכנס לתפקיד עם חזון ראוי: רפורמה משמעותית במערכת המשפט, החזרת איזון בין הרשויות, הגבלת כוחו העודף – לטענת לוין – של בג"ץ והייעוץ המשפטי לממשלה. הרפורמה שהוכרזה בינואר 2023 הייתה אמורה לייצר את המהפך. אבל מה קרה בפועל? גישה של "ראש בקיר", של הכול או לא כלום, אפס סבלנות ויכולת להתנהל בתוך כללי המשחק, התנגשות ישירה מול כל גורם שמתנגד – הביאו לתוצאה ההפוכה. לא רק שכוחו של בית המשפט לא נחלש, אלא בדיוק ההפך. לא רק שכוחו של הייעוץ המשפטי לא נחלש, אלא בדיוק ההפך.

מחאות ענק, שביתות, שבר בחברה ובכלכלה, הרפורמה נבלמה באיבה, ומה שכן עבר – בוטל בבג״ץ. לוין לא הפיק לקחים והמשיך בקו דומה גם במינויים לבית המשפט העליון: או שימונה ד״ר אביעד בקשי, או ד״ר רפי ביטון – או שלא יהיו מינויים בכלל. מה הוא הרוויח מזה? כלום. בעבר שרי משפטים השתוקקו לרגע שיתמזל מזלם למנות שופטים לבית המשפט העליון. לא יריב לוין. גישתו הלעומתית הביאה לכך שארבעה שופטים פרשו, ולא מונו אחרים במקומם. למרבה האכזבה, לוין רואה בכך סוג של הישג. במקום למקסם רווחים, הוא מבסוט מזה שהשופטים הנוכחיים צריכים לעבוד הרבה יותר קשה ובהרכב חסר עד שייכנעו לדרישות שלו. השיטה הזאת פשוט לא עובדת. אבל לוין נשאר בשלו.

אידאולוג־פילוסוף, אבל מה נשאר

ומה שעצוב זה שכאשר לוין, באופן נדיר, בכל זאת נקט שיטה רציונלית, הוא כן הצליח להביא להישגים. כך, למשל, איפשר את מינוי השופט רון סולקין לבית המשפט המחוזי. סולקין היה סדין אדום בעבור רבים בתוך המערכת, בשל גישתו המאוד קשוחה נגד מחוללי פשיעה ואנרכיה. לוין הגיע לדיל, וסולקין מונה. גם במינוי השופט אשר קולה לנציב תלונות הציבור על שופטים, לוין (יחד עם חבר הכנסת שמחה רוטמן) הביא הישג נאה. נשבר המונופול של שופטי בית המשפט העליון על התפקיד. קולה לא עושה לאף אחד חיים קלים.

אתה למד מכך שאם רוצים – אפשר להביא הישגים. אבל בשביל זה צריך להחליט שרוצים. לוין אידאולוג־פילוסוף, אבל לא מצליח להביא את גישתו העקרונית למימוש מעשי. הוא לא מתעניין בנעשה במשרדו. באפריל 2023 פרסמתי כי לוין אמר במפגשים סגורים כך: "אני השר לענייני הרפורמה. אני מקדם את הרפורמה. כל השאר לא מעניין". במבחן התוצאה – יצא לו מזה קדחת. אין מה לעשות, אם אתה רוצה להביא הישגים – אתה חייב להתעניין בעניינים היומיומיים של המשרד. גם בדברים שמעניינים אותך כקליפת השום (למרות שהם צריכים לעניין אותך מאוד. גם בלי קשר).

מזכיר הממשלה יוסי פוקס היה כאדם פרטי בגישה של לוין. אבל בתפקידו הציבורי הוא מבין שהוא צריך לשמור על כללי המשחק. הוא לא מנסה לשבור את המערכת, אלא לשמור על כללי המשחק. זה לא תמיד עובד לו, ולא תמיד שרי הממשלה מאפשרים לו זאת. וגם לו לפעמים בורח הפוקס של פעם, אבל בשורה התחתונה – התוצאה מדברת בעד עצמה.

בפרשת גופמן, היועצת המשפטית התנגדה נחרצות, ניסתה לעשות כל תרגיל אפשרי – אך גופמן מונה. כך גם זיני. כך גם עניינים רבים נוספים.

הפופולריות של לוין – או בגרסתו המוקצנת פי מאה: טלי גוטליב – הרבה יותר גבוהה. אנשים אוהבים לראות אקשן, מהומות ויצרים. אבל באוקטובר 2026, אחרי ארבע שנות כהונה רציפה – כל אחד צריך לשאול את עצמו עם מה נשארנו. האם האוצר האמיתי הוא החברים שאספנו בדרך, או אולי החברים שרבנו איתם בדרך.

לתגובות:

 [email protected]