הוא לא רייגן, גם לא צ'רצ'יל. זה הזמן לגלות נחישות

1

לא רק לישראל יש מה לדאוג מהסכם החולשה והרפיסות שממשל טראמפ מתכוון לחתום עליו מול משטר האייתוללות האיראני. חלק גדול מהעם האיראני, שציפה להשתחרר סוף סוף מעולו של משטר הדיכוי השיעי הקיצוני, חוזר כעת לשגרת ימים אפלים של חוסר תקווה. הם ייחלו לניצחון הקואליציה של כוחות החופש, ורבים מהם אף סיכנו את חייהם, יצאו לרחובות והפגינו נגד המשטר הרצחני. אלפים מהם הוצאו להורג, עשרות אלפים נורו ונרצחו, וכעת החושך שעוטף את אלה ששרדו נעשה עוד יותר כבד.

גם לאוקראינים יש סיבה להיות מאוכזבים. התוקפנות הרוסית נגד אוקראינה נשענה במידה רבה על תמיכה וסיוע מצד איראן. אילו משטר האייתוללות היה נופל, מצבם האסטרטגי של האוקראינים במערכה מול הרוסים היה משתפר. אולי היו מצליחים להדוף את הפלישה הצבאית הרוסית מארצם. אולי פוטין וממשלו היו מתייאשים מלנצח וחותמים על הסכם שלום בתנאים טובים. כעת הצלע האיראנית בציר הרשע עם סין ועם רוסיה צפויה להתאושש ולשקם גם את יכולתה לתמוך בתוקפנות הרוסית.

גם ללבנונים שאינם תומכי חיזבאללה יש סיבה טובה לדאוג. ממשלת לבנון מנהלת משא ומתן עם ישראל תוך תחושה שבעתיד הנראה לעין ניתן יהיה להחליש את ארגון חיזבאללה ואת השפעתו במדינה, ואולי אף לפרקו מנשקו. חתימת ההסכם הצפויה להתרחש מחר, יש בה כדי לעודד את ארגון הטרור השיעי ולהשיב לו את רוח הלחימה, למרות כל המכות הקשות שספג מישראל.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת עמנואל שילה אנחנו לא ארצות הברית, אנחנו חייבים לעמוד על שלנו

עוד מאת עמנואל שילה "עשינו המון, תנו לנו כוח להמשיך"

אולי יותר מכל גורם אחר צריכה להיות מודאגת מדינת טייוואן, שההתקפלות של טראמפ מול איראן מאיימת על עתידה. המדינה הקטנה הזאת, שסין לא מסתירה את כוונתה להשתלט עליה, חייבת את קיומה כמדינה עצמאית לחשש הסיני מפני תגובת ארצות הברית על צעד תוקפני שכזה. אך לאחר שממשל טראמפ לא הצליח להכריע את איראן, נכונות עתידית שלו לפתוח במלחמה מול מעצמה ענקית כמו סין רק כדי לשמור על טייוואן היא לכל הפחות מוטלת בספק.

2

כמו היום שבו נחתמו הסכמי מינכן עם המשטר הנאצי, יום חתימת ההסכם עם איראן הוא יום של בשורה רעה לעולם החופשי כולו. לכל מי שקיווה שארצות הברית של אמריקה תחת ממשל טראמפ תחזיר אותנו לעולם יותר צודק, שבו משטרי רשע נמצאים תחת איום מתמיד על עצם קיומם. טראמפ ינסה עכשיו להפעיל את מיטב יכולתו השיווקית כדי למכור את הכישלון כהצלחה סוחפת, כמו שממשלת צ'מברליין בשעתה הציגה את הסכמי מינכן ככאלה שמבטיחים "שלום בימינו". אבל גם בקרב בכירי הממשל הרפובליקני יש רבים שלא מסתירים את אכזבתם הקשה. טראמפ רצה להיזכר בהיסטוריה לצד הנשיא הרפובליקני רונלד רייגן, שלזכותו נזקפת הפלת המשטר הסובייטי, אך כרגע נראה שההסכם שהוא עומד לחתום דווקא יעמיד מחדש את משטר הרשע האיראני על רגליו.

שורש הכישלון נעוץ בכך שטראמפ בנה על ניצחון קל ומהיר במחיר נמוך. אבל לא ככה מנצחים ומפילים משטרי רשע. צ'רצ'יל יצא למערכה מול גרמניה הנאצית תוך שהוא מבטיח לעמו הרבה דם, יזע ודמעות בדרך אל הניצחון. אבל ארצות הברית של היום לא מוכנה לשלם מחיר, לא באבדות בנפש ובאמצעי לחימה ואפילו לא בפגיעה כלכלית של ממש, כדי להבטיח את הניצחון על כוחות הרשע. למרות שחיילי ארצות הברית מתגייסים מתוך בחירה חופשית ולא בגיוס חובה, הממשל האמריקני מגלה יכולת ספיגה נמוכה מאוד. הרתיעה מפני כל פלישה יבשתית הכרוכה ב"מגפיים על הקרקע" ((boots on the ground פוגעת ביכולת ההכרעה ושוחקת את ההרתעה. מה מועילה האיכות המקצועית המיוחסת לכוחות המארינס אם הממשל נרתע מלהפעיל אותה, למשל לצורך כיבוש אי הנפט האסטרטגי חארג', שבו מרוכזים 90 אחוזים מייצוא האנרגיה של איראן?
המחשבה כאילו הפצצות חודרות הבונקרים יתגברו על כל הביצורים שחפרו האיראנים בקרקע ויאפשרו את הכרעת המערכה בתקיפות מן האוויר בלבד, התגלתה כאשליה. ועדיין ניתן היה אולי להכריע את איראן גם ללא פלישה יבשתית, באמצעות פגיעה כלכלית ארוכת טווח ואנושה המשלבת מצור ימי, סנקציות כלכליות חונקות והפצצות הרסניות של התשתיות שלה. אבל ארצות הברית התגלתה כמדינה מפונקת שלא מוכנה לשאת במחיר הניצחון, לפחות כל עוד היא יכולה להשלות את עצמה שלא מדובר בסכנה קיומית בעבורה. טראמפ חתר לניצחון מוחלט, אבל בתנאי שהוא יהיה גם ניצחון קל. כשהוברר לו שזה לא יבוא בקלות, הוא העדיף לסגת.

ישראל לא יכולה להרשות לעצמה להתמכר לתחושת האכזבה והנבגדות. היא גם לא יכולה למתוח עד הקצה את יחסיה עם ארצות הברית, שבה אנו תלויים גם בהיבטים של אמצעי לחימה וחימוש וגם בהיבט של הצורך במעטפת תמיכה מדינית. למרות האכזבה מטראמפ, הוא עדיין עשה למעננו יותר מכל קודמיו, וישראל זקוקה להמשך יחסיה הטובים עימו. אבל את שיתוף הפעולה האסטרטגי צריך לסדר מחדש, כשהוא מיוסד על יותר עצמאות ופחות תלות באמריקה.

3

אם אכן ייחתם ההסכם הרע הזה, אנו צפויים לחזור אל תקופה של המתנה ומעקב אחר צעדי האיראנים וחידוש אפשרי של המאמץ שלהם לפתח נשק גרעיני. אנו יכולים להיות מעודדים מכך שמבצעי 'עם כלביא' ו'שאגת הארי' הוכיחו, קודם כול לנו עצמנו, את יכולתנו להכות באיראנים שוק על ירך ואף להשיג שליטה אווירית בשמי טהרן במחיר נמוך יחסית. קיווינו להסיר אחת ולתמיד מעל לראשנו את האיום האיראני להשמידנו, ולצערנו נראה שעוד לא זכינו לכך, אבל הוכחנו לעצמנו ולעולם את יכולתנו. לפני כמה שנים שאלתי קצין בכיר לשעבר בחיל האוויר אם ישראל מסוגלת לטפל בכוחות עצמה באיום הגרעין האיראני. הוא השיב לי בחיוב, אבל לא ידעתי אם להאמין לו. עכשיו אנחנו לפחות יודעים שזה אפשרי.

בדיעבד, ייתכן שצירוף האמריקנים למערכה בצד ההתקפי הפריע לנו יותר משהועיל. לא ברור אם מפציצי ה־2B השיגו בגיחת ההפצצה הקצרה והכבדה שלהם בפורדו יותר משהיו משיגים טייסינו בכמה סיבובים של הפצצה מדויקת יותר, גם אם בפצצות פחות כבדות. אולי הלקח הוא שבסיבוב הבא עדיף שהאמריקנים יתפסו מרחק, יסייעו לנו בנשק, בהגנה וביירוט, ואולי גם יתקפו בטילים הנשלחים מרחוק. מעבר לכך, אם מחיר השותפות האקטיבית שלהם במתקפה עולה לנו בכך שהם ייקחו את הפיקוד ויוכלו לחדול אותנו בכל עת שירצו ולפי האינטרסים שלהם, אולי מוטב לוותר על השותפות ועל הכפיפות.

4

העידן החדש והמפוכח ביחסינו עם ממשל טראמפ מחייב אותנו להיות מסוגלים גם לגלות מולו עצמאות. כל עוד קיווינו שהאמריקנים יפתרו בעבורנו את בעיית האיום הקיומי האיראני, ניתן היה להצדיק בכך נכונות זמנית לספוג פגיעות מציקות מאוד משני צידיו של גבול הצפון. כעת יהיה עלינו לגלות עצמאות גם לנוכח לחצי ממשל טראמפ, ולהגיב בעוצמה רבה על איום הרחפנים או כל ניסיון אחר לפגוע בחיילינו ובאזרחינו. טראמפ מכבד נחישות וכוח, גם כשמדובר בנבלים ורודנים כמו ארדואן הטורקי, אל ג'ולאני הסורי או קים ג'ונג און מצפון קוריאה. הוא יכבד גם את הנחישות שלנו להגן על חיילינו, על אזרחינו ועל גבולותינו.

המבחן הקרוב לנחישותה של ישראל צפוי להתרחש בלבנון. עלינו לעמוד על הדרישה שחיזבאללה יפורק מנשקו, ולסרב בתוקף לסגת מרצועת הביטחון המוחזקת בידי צה"ל כל עוד זה לא קורה. על כל מתקפה של חיזבאללה נגד חיילינו או אזרחינו יש להגיב בעוצמה מכאיבה ומרתיעה, לא רק באזורי דרום לבנון אלא בלבנון כולה, בדגש על ביירות והדאחייה. האמריקנים לא רוצים להילחם למעננו, וזו זכותם, אבל לפחות שלא יפריעו. ואולי עוד נזכה לראות את טראמפ מזגזג שוב, הפעם לכיוון החיובי. עם ידידנו הג'ינג'י התזזיתי, הכול אפשרי.

לתגובות:

 [email protected]