התחלה// לפני 45 שנה. בן בכור, "אחריי ארבע בנות". גדל בשכונת כפר גנים בפתח תקווה.
אבאמא// אבא בועז, בן 70, פנסיונר של בנק לאומי. אמא חפצי, בת 68, מורה לאומנות בגמלאות. "הדבר העיקרי שקיבלנו מההורים הוא האמון הגדול שהעניקו לכל אחד מאיתנו. הם אפשרו לכל ילד להתפתח בכיוון שלו, עם הכישרון והיכולות המיוחדים לו, כאשר קריאת הכיוון תמיד הייתה לעשות את הדברים בצורה הכי גדולה ואמיתית שאפשר".
סבא// "סבא שלי, יהושע גורודנציק ז"ל, היה ממפקדי האצ"ל בירושלים והיה חתום על כמה מהמבצעים הגדולים של האצ"ל. כנכד בכור סבא לקח אותי לכל עצרת או כינוס של לוחמי האצ"ל. זאת חוויית ילדות מטורפת להסתובב עם סבא וסבתא בכינוסים האלה ולפגוש דמויות גדולות שמסרו את הנפש כדי שלנו תהיה מדינה. זו חוויה שרק לימים אני מבין עד כמה היא צרבה בי את השייכות לעם ולארץ".
מדריך// בתיכון למד בישיבת בני עקיבא נחלים. "שנות הנעורים שלי הופנו בעיקר לבני עקיבא. הייתי מדריך מורעל בסניף כפר גנים, 150 חניכים בשבט. חוויה גדולה של אחריות ומחויבות. שם ביליתי את רוב ימיי ולילותיי, וזה מה שסלל את הדרך למי שאני היום".
אולי יעניין אתכם
הסדר// ישיבת ההסדר מצפה רמון. "הגעתי לישיבה עם רצון עז להיכנס לעולם התורה, להיות חלק ממנו בצורה שלמה. צללתי לעולם של תורה גדולה, רחבה, שתובעת התפתחות והתעמקות. אלה היו בשבילי שנים משמעותיות של מפגש עם תלמידי חכמים וזכות להיכנס לעולם התורה בצורה יסודית".
צבא// אחרי שלוש שנים בישיבה התגייס כלוחם ובהמשך היה מפקד בגדוד 51 של גולני. "הרגשתי זכות גדולה להיות חלק מהאירוע הזה. עם כל האתגרים, ליוותה אותי ההרגשה שאני חלק ממשהו גדול. הסיפור של גולני ממשיך ללוות אותנו עד היום ממש". תוך כדי השירות הצבאי הכיר את רעייתו אורית ונישא לה.
החצי השני// אורית, בת 44, עובדת סוציאלית במועצה האזורית מטה בנימין. "השותפה הגדולה והמדהימה ביותר לכל החלומות והעשייה שלי. הביטוי של רבי עקיבא 'שלי ושלכם שלה הוא' – מתקיים אצלה על מלא".
הנחת// שישה. הבן הבכור מבשר בן 21, מפקד צוות בסיירת גולני, צופיה בת 20, מסיימת שנתיים שירות לאומי, אחיה בן 18, אלישב בן 15, נווה בן 12 ואילת השחר בת 7. "הם מזכירים לנו בכל פעם מחדש מה עיקר החיים ומה הדברים החשובים באמת. זו חבורה שתובעת מאיתנו, כל ילד בדרכו, לגדול".
עלי// כזוג צעיר קבעו את ביתם ביישוב עלי. "למדתי אחרי הצבא בבית המדרש לבוגרי צבא בעלי. תקופה משמעותית של למידה, כאשר דמויות כמו רועי קליין ואלירז פרץ הי"ד יושבים מימיני ומשמאלי בבית המדרש. אתה פוגש תורה גדולה של אידיאליסטיות וערכיות. שנים משמעותיות של בניין הבית ולימוד תורה".
ברק בעיניים// "בשנים שלמדתי בישיבה בעלי, התחלתי לרכז סמינריונים של בני עקיבא. הסמינריון הראשון שלי היה ממש ערב ההתנתקות מגוש קטיף. הגיעו חמישים חניכים מסניפי גוש קטיף. זה היה בימים הדרמטיים של סגירת הגוש, כשחרב הגירוש מעלינו. פגשתי נוער עם ברק בעיניים והתלהבות מדהימה, והבנתי שהתפקיד שלנו כמבוגרים הוא רק לא לכבות את האש הזאת ולדעת לתעל את העוצמה שלהם בכיוון הנכון. משם התבשל אצלי החלום להיות רכז בבני עקיבא".
קדימה בני עקיבא// "לאחר ארבע שנים בישיבה לבוגרי צבא בעלי וקבלת הסמכה לרבנות, הגשמתי חלום ונכנסתי לרכז בבני עקיבא. מפה התחילו שבע שנים מופלאות. הייתי רכז מחוז, אחרי זה ראש מחלקת ההדרכה, ובתפקיד האחרון סגן מזכ"ל התנועה וראש האגף לחינוך והדרכה".
כוח של תנועה// "אלה שנים שאתה מבין מהו כוח של תנועה. אנחנו חורשים את הארץ מקריית שמונה ועד אילת ופוגשים בני נוער שונים ומגוונים, אבל כולם מחוברים לאותו סיפור, לאותה דרך של ציונות דתית, והאתגר הגדול הוא לראות איך כל אחד מהם מצליח בדרכו שלו, עם הייחודיות שלו, אבל מתוך חיבור לסיפור הכללי".
מדרשה// מלמד בנות במדרשת דניאלי של מוסדות בני דוד בעלי. "בנות השירות הלאומי נמצאות בחזית הסוגיות הבוערות שמעסיקות אותנו כחברה, והיכולת להגיע למשימות האלה מתוך חיבור לתורה היא הסיפור הגדול של מדרשת דניאלי. כבר 11 שנים שאני זוכה להיות חלק מהפלא הגדול הזה".
ספר// מחבר הספר 'שיחות על השירות הלאומי'. "השיעורים שאני מעביר במדרשה עוסקים בשאלה איך להצליח ליצור את החיבור בין הסוגיות הנלמדות בבית המדרש למשימות הגדולות והמורכבות שהן מבקשות לקחת על עצמן בשירות. הבנות איגדו את השיעורים הללו לספר".
אובדן// גיסו, רב־סרן איתמר אלחרר, נפל בתאונה מבצעית בשבט תשפ"ב. בן 26 בנופלו. "לפני ארבע שנים הגיעה הבשורה הקשה שאיתמר, בעלה של אחותי הצעירה אור, נהרג. הוא היה מפקד פלגה ביחידת אגוז ונפל במהלך פעילות של היחידה. מאותו יום נורא עמדנו נפעמים נוכח גבורת החיים של אור, המשפחות והחברים".
הרגע// "הרגע שבו הודעתי להורים שלי על הנפילה נצרב בי היטב. זה היה שתיים בלילה. הערנו אותם והודענו להם את הבשורה הנוראה. הם הגיבו בכאב גדול על האובדן של איתמר, שהיה בחור בעל ענווה, רגישות ועדינות, אבל גם לוחם אמיץ ועז רוח".
קמה// "שלוש וחצי שנים אחרי נפילתו של איתמר זכינו שוב לעמוד עם אור מתחת לחופה בנישואיה עם יותם שפילמן, בחור מדהים שגם הוא גדל באותה יחידה. זה היה מרגש מאוד. כחלק מהפלא הגדול של הרבה אלמנות מלחמה שחוזרות ומקימות בית, ההרגשה הייתה של בניית קומה נוספת גם בסיפור האישי שלנו וגם בסיפור שלנו כעם".
ראש ישיבה// לאחר ארבע שנים כראש אולפנת הדר גנים, כיום הוא עומד בראש ישיבת בני עקיבא אורות יהודה באפרת. "מבחינתי זו חוויה לפגוש את בני הנוער ברמה היומיומית, בלמידה, בהתלבטויות, במחשבות. לראות שיש לנו נוער גדול. להרגיש יום אחרי יום שככל שמדברים עם הנוער יותר גבוה ויותר גדול, הוא מגיב לך יותר בגובה".
הנני// "בתוך המלחמה החלטנו להקים בישיבה את תוכנית 'הנני', תוכנית להצמחת מנהיגות ערכית, לאור דמותו של הרב דרוקמן זצ"ל. מתוך הבנה שאנחנו חיים בתקופה גדולה, ותקופה גדולה צריכה אנשים גדולים, נוצרה פה חבורה שרוצה לשאול את עצמה את שאלת ה'הנני'. הם עושים אין־ספור התנדבויות, מועדונית לילדים בעלי צרכים מיוחדים, ליווי משפחות שכולות, קליטת עלייה ועוד. מכלול של משימות ועשייה מופלאה".
מילואים// רב־סרן במילואים בחטיבה 11, חטיבת הקומנדו. "זכיתי למאות ימי מילואים. פגשתי את עם ישראל בתפארתו. בתוך השנים המאתגרות האלה, עם אובדן של תלמידים וחברים במהלך המלחמה, אתה חש שזה המקום להיות ושזו המשימה וזו זכות גדולה לקחת חלק בכתיבת פרק בדפי ההיסטוריה של עמנו".
אדם טוב יותר// לפני חודש תרם כליה. "הרעיון התגלגל אצלי כבר כמה שנים, אבל שנות המלחמה היו הדחיפה המרכזית. חשתי שכל נופל דורש ממני להיות אדם טוב יותר. מעבר לזה, אחרי שהייתי במצבים מסכני חיים במלחמה ויצאתי מהם בשלום, זה עורר בי את הרצון להתחיל כבר את התהליך של תרומת כליה".
המפגש// שעתיים לפני הניתוח נערך מפגש מטלטל בינו ובין הנתרם. "עומד מולך אדם בן 52, שנמצא כבר שלוש שנים בדיאליזה, אב לשלושה ילדים מדהימים – ובזה הרגע כל השאלות נגמרות. היה חיבור מיידי והתרגשות אדירה על הפלא הגדול הזה שהקדוש ברוך הוא נותן לך הזדמנות לתת חיים לאדם אחר. לכאורה, מה הקשר בינינו? אבל ברגע אחד חווינו את החיבור העמוק ביותר. המשפחה שלי והמשפחה של הנתרם ליוו אותי לחדר הניתוח ואני הייתי בהתרגשות שאי אפשר לתאר".
תורם 2078// "אני תורם מספר 2078 במדינת ישראל ונכנסתי למשפחה גדולה, משפחת 'מתנת חיים'. למעשה, עוד לפני הניתוח עצמו מדובר בשנה שלמה של בדיקות והתאמות, והחזון הזה של הרב והרבנית הבר לקחת ולהעצים את המודעות וללוות את תורמי הכליה צעד אחר צעד, הוא הכוח המניע להרבות חיים בעולם. אולי הסיטואציה המרגשת ביותר מבחינתי הייתה 24 שעות אחרי הניתוח, כשהגיעו תשעים תלמידים שלי וישבו מחוץ לחדר ושרו. לא יכולתי לדבר יותר מדי, אבל הרגשתי שזה השיעור הגדול ביותר שאנחנו מעבירים קדימה".
ובמגרש הביתי:
מה הלו"ז// "קם בחמש וחצי בבוקר, כדי להימנע מהפקקים. בישיבה פותח את היום בחבורת לימוד עם תלמידים, תפילת שחרית ומתחילים עוד יום של עשייה חינוכית". הולך לישון בסביבות חצות.
פלייליסט// "בין חסידי לישראלי, בין עקיבא וישי ריבו לאמיר דדון".
השבת// "כשאין שבתות ישיבה, נקודות עצירה ונשימה, הזדמנות לשבת וללמוד בנחת ובעיקר להשלים זמן משפחה".
דמות מופת// הרב חיים דרוקמן זצ"ל. "זכיתי להיות בקרבתו של הרב כמה שנים. הרגשת מחויבות ואחריות כלל־ישראלית אדירה שהובילה להכרזת 'הנני' כמעט בכל שעה ונוכח כל משימה".
משאלה// "שנצליח להיות ראויים לגודל השעה, שהפעולות והתפילות יהיו בגובה המתאים לתקופה הגדולה שזכינו לחיות בתוכה".
כשאהיה גדול// "להיות סבא כמה שיותר מפנק ומפרגן ולהמשיך לעסוק בעשייה חינוכית וחברתית במעגלים השונים".
לתגובות:
