בגדאד מנקה אורוות: המהפך של אל-זיידי בעיראק

הפשיטות שביצעו כוחות הביטחון העיראקיים השבוע על בתי חברי פרלמנט, בכירים לשעבר ואנשי ממשל היו חריגות גם בקנה המידה של עיראק. עשרות בני אדם נעצרו בתוך שעות ספורות, בהם חברי פרלמנט, בכירים במשרד הנפט ויועצים של הממשלה הקודמת, במסגרת מה שהוצג כמבצע חסר תקדים למאבק בשחיתות.

האירועים החריגים הללו התרחשו כשבשבועות האחרונות עלו דיווחים על כך שחלק מהמיליציות הפרו-איראניות מנהלות מגעים למסירת נשקן או להשתלבות מלאה במסגרת המדינה, בעוד הממשלה מדגישה את מחויבותה ל"ריכוז כלל הנשק בידי המדינה".

לכאורה מדובר בשני סיפורים שונים – מלחמה בשחיתות ורפורמה ביטחונית. בפועל, שניהם חלק מאותה אסטרטגיה רחבה שמובלת בעיראק תחת ראש הממשלה החדש, עלי אל-זיידי, לקראת ביקורו הצפוי בוושינגטון בחודש הבא.

אל-זיידי נכנס לתפקיד לפני כחודשיים בלבד, אך כבר ברור שהוא מבקש להציג את עצמו כראש הממשלה העיראקי הראשון זה שנים שמוכן לאתגר שניים מהיסודות שעליהם נשענה המערכת הפוליטית מאז 2003: מנגנוני השחיתות הפוליטיים וכוחן העצמאי של המיליציות השיעיות הנתמכות בידי איראן.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת אהד מרלין ביחסים מול סעודיה אסור לתת מתנות חינם

עוד מאת אהד מרלין הטרם תדע כי אבדה טהרן? ארה"ב חונקת את הכלכלה האיראנית

העיתוי אינו מקרי. לפני כשבועיים נפגש אל-זיידי בבגדאד עם שליחו המיוחד של הנשיא טראמפ, טום באראק. ההודעה שפורסמה לאחר הפגישה הייתה חריגה בניסוחה: היא הדגישה את הצורך בפירוק כל המסגרות החמושות הפועלות מחוץ למדינה, בריכוז כלל הנשק בידי הממשלה ובהעמקת השותפות הביטחונית והכלכלית בין ארה"ב לעיראק. באראק אף העביר את הזמנתו של טראמפ לפגישה בבית הלבן בחודש יולי.

במילים אחרות, וושינגטון אותתה כי היא מוכנה לפתוח דף חדש ביחסיה עם בגדאד – ומצדה בגדאד מבקשת לספק הוכחות שגם היא רצינית בכוונותיה. המעצרים והצעדים נגד המיליציות הם בדיוק ההוכחות שאל-זיידי מבקש להביא עמו.

השאלה היא כמובן עד כמה מדובר בשינוי אמיתי. בעבר כבר הכריזו ממשלות עיראק על מאבק בשחיתות או על כוונה לרסן את המיליציות, ולאחר נפילת משטר סדאם חוסיין אף הוקם מנגנון שלם ל"דה-בעת'יזציה" של הפוליטיקה העיראקית; אלא שכמעט תמיד נכנעו הממשלות השונות ללחצי המערכת הפוליטית והשכנה ממזרח. הפעם נדמה שהתנאים שונים. המלחמה בין ישראל לאיראן וההבנות שנרקמו לאחריה החלישו את מרחב הפעולה של טהראן באזור, וייתכן שבתוך עיראק מבינים כי המשך קיומן של מסגרות חמושות עצמאיות עלול להפוך את המדינה לזירת עימות קבועה בין איראן לארצות הברית – תרחיש שמרבית הציבור העיראקי מבקש להימנע ממנו.

דווקא משום כך, הדיווחים על נכונות של חלק מהמיליציות הפרו-איראניות להתפרק מנשקן משמעותיים יותר משהם נראים במבט ראשון. גם אם לא מדובר בפירוק מלא אלא רק בהצגה, עצם הנכונות לנהל דיון בנושא הייתה כמעט בלתי נתפסת לפני שנה ונדמה ש"חלון אוברטון" של השיח המיליציוני זז לכיוון חיובי. מנגד, ארגונים קיצוניים יותר, ובראשם כתאא'ב חזבאללה, ממשיכים לשדר התנגדות חריפה לכל ניסיון לפרקם מנשקם, ולכן מוקדם מאוד להכריז על סוף עידן המיליציות.

לצד הביטחון, הזירה השנייה שבה מנסה אל-זיידי לשכנע את האמריקאים היא הכלכלה – ובעיקר האנרגיה.

בשיחות עם באראק הוקדש מקום מרכזי להרחבת השקעות אמריקאיות, לחזרת חברות האנרגיה האמריקאיות לעיראק ולפיתוח תשתיות הגז והנפט. במקביל מתנהלים מגעים לחידוש יצוא הנפט של חבל כורדיסטן דרך צינור כירכוכ-ג'ייהאן שבדרום תורכיה – מהלך שיכול להחזיר לשוק מאות אלפי חביות ביום, להגדיל את הכנסות עיראק ולחזק את שיתוף הפעולה בין בגדאד, ארביל, אנקרה וושינגטון.

גם כאן המסר רחב יותר מההיבט הכלכלי. ארצות הברית מבקשת לראות בעיראק שותפה אנרגטית אזורית, המחוברת לשווקים בינלאומיים ופחות תלויה באיראן. עבור אל-זיידי, הצלחה בתחום האנרגיה תאפשר לו להציג הישגים מוחשיים לציבור העיראקי, שמאס בהבטחות ריקות.

בסופו של דבר, אין לראות בגל המעצרים רק עוד פרשת שחיתות או סגירת חשבונות. הוא משקף ניסיון רחב לעצב מחדש את מקומה של עיראק במזרח התיכון. אל-זיידי מנסה לצייר בפני וושינגטון תדמית לפיה עיראק אינה עוד זירת השפעה איראנית גרידא, אלא מדינה המבקשת לבסס מחדש את ריבונותה, לשקם את כלכלתה ולבנות יחסים אסטרטגיים חדשים עם ארצות הברית.

האם מדובר בתחילתו של שינוי היסטורי? מוקדם לקבוע. המיליציות עדיין חזקות, איראן עדיין מחזיקה במנופי השפעה עמוקים, והמערכת הפוליטית העיראקית רחוקה מלהשתנות בן לילה. אולם לראשונה מזה שנים, נראה שבבגדאד מבינים כי הדרך להשבת הריבונות עוברת דרך חיזוק מוסדות המדינה עצמה. אם אל-זיידי יצליח להפוך את המסר הזה למדיניות עקבית ולא רק להצגה לקראת ביקור בבית הלבן, ייתכן שעיראק נמצאת בראשיתו של פרק חדש בתולדותיה.