מורחים אותנו: הלובי המקומי שוב מנסה להנדס את מדף החמאה

אין דבר שחובבי השוק המתוכנן אוהבים יותר מאשר להכריז על "כישלון התחרות". בכל פעם שמחיר של מוצר צריכה בסיסי משתנה במעט, מיד נשלפים המיקרופונים ומאמרי המערכת המזועזעים שמסבירים לנו שפתיחת השוק לייבוא היא אסון כלכלי. הפעם על המוקד, כחלק מקמפיין מתוזמן: שוק החמאה. אלא שכשמקלפים את הבהלה של סוכני המחסור ומביטים בעובדות, מקבלים שיעור מזורז בציניות, אינטרסים צרים והנדסת תודעה.

אשליית המחיר הזול מול מציאות של "מדפי רפאים"

נתחיל בפרק קצר בהיסטוריה. עד סוף שנת 2021, מדינת ישראל ניהלה את שוק החמאה כאילו היינו בעיצומו של פנקס צנע: מחיר מקסימום מפוקח שעמד על כ־7.88 שקלים ל־200 גרם, ומכסי מגן דרקוניים של עד 140% שחסמו כל סיכוי לייבוא תחרותי. התוצאה? בשנים 2020-2019 פשוט לא הייתה חמאה בישראל. ברגע שליצרנים המקומיים לא השתלם לייצר במחיר הכפוי, הם צמצמו את הייצור והצרכן נאלץ להסתפק בתחליפים. פתיחת השוק וביטול המכסים ב־2020 לא ייקרו את החמאה – הם פשוט החזירו אותה לחנויות. עדיף מוצר קיים על המדף במחיר שוק, ממחיר זול על הנייר למוצר שאינו קיים.

מה היה קורה אילו היינו נשארים תחת הפיקוח?

אולי יעניין אתכם

עוד מאת נטע־לי גרייבר בן שושן אשליה במבצע: כשהממשלה מייקרת ומאשימה את המדף

עוד מאת נטע־לי גרייבר בן שושן עכשיו גם הצלחת: כשביטחון המזון הופך לתכנון מרכזי

התמימות של מצדדי הפיקוח מגיעה לשיאה בטענה שהפיקוח שומר על מחיר נמוך. בואו נסתכל על שוק החלב המפוקח, שם המדינה נכנעה למונופולים והעלתה את מחיר החלב הגולמי ב־16%. הסיבה פשוטה: בשוק מפוקח, ברגע שהמחיר לא מתאים למונופול, הוא משתמש במחסור כמנוף לחץ פוליטי, מייצר פחות או מסיט את חומרי הגלם למוצרים יקרים יותר. אם היינו נשארים תחת פיקוח בשוק החמאה, היינו מקבלים את הגרוע מכול: גם מחיר שהיה עולה ממילא כדי להדביק את האינפלציה העולמית – שכן מחירי החמאה זינקו אז ב־29% בבריטניה וב־23% בארצות הברית – וגם מדפים ריקים. פתיחת השוק פשוט החליפה סחיטה ומחסור בשוק של שפע.

המניפולציה של "המחיר הממוצע"

כאן נכנסת המניפולציה הסטטיסטית של הלובי החקלאי: הם משווים את מחיר חבילת תנובה הפשוטה של פעם למוצרי פרימיום מיובאים מצרפת או מנורבגיה. פתיחת השוק העניקה לצרכן הישראלי מגוון חסר תקדים. כשמכניסים מוצרים יקרים יותר, המחיר הממוצע אכן עולה, אך זה לא אומר שהחמאה הבסיסית התייקרה באותו שיעור. למעשה, בשנה הראשונה לאחר הסרת הפיקוח, החמאה המקומית התייקרה ב־5.7% בלבד. סוכני המחסור מנסים לשכנע אותנו שישראל היא אי מבודד, אך מחירי החמאה הגלובליים נושקים לשיא. המלאים בצרפת ובניו זילנד (שאחראיות ל־70% מהייצוא העולמי) בשפל, מחלות פוגעות ברפתות, והביקוש באסיה זינק. האם מישהו באמת מצפה שחומרי הגלם יתייקרו בכל העולם, ורק כאן המחיר יישאר קפוא?

השורה התחתונה: כשיש שוק חופשי – הצרכן מרוויח

שוק חופשי פירושו כוח לצרכן. במונחים ריאליים, עם אינפלציה מצטברת של קרוב ל־20% בחמש השנים האחרונות, מחיר החמאה הבסיסית למעשה ירד. היום הצרכן בוחר: מי שרוצה להתפנק מתפנק, ומי שרוצה חמאה בסיסית מוצא אותה בשפע, החל מקרפור ורמי לוי ב־7.90 שקלים, ועד שופרסל אונליין ב־9.90 שקלים. אל תיתנו להם להחזיר אותנו לעידן המדפים הריקים במסווה של דאגה לכיס שלכם. תחרות ושפע הם האינטרס של כולנו.

הכותבת היא מנכ"לית הלובי הציבורי האינטרס שלנו