להיות אדם

שעת צהריים במושב משמר השבעה. אני ניצבת מול שער הכניסה של בית משפחת אדם. שרון מקבלת את פניי בחום. אחרי סיור קצר בחצר הבית היא מובילה אותי היישר אל סלון ביתה. שם, במקום של כבוד, תלויה תמונתו של הרבי מלובביץ', לצד תמונה משפחתית חמה. הסלון מלא בשלל יצירות אומנות ויודאיקה שעיצבה אימה, האומנית אביבה שמר. שרון אדם, בת ה־59, מובילה בימים אלה שלל מיזמים רחבי היקף, אבל מיד בפתח השיחה היא מדגישה בעיניים בורקות: "אני קודם כול אמא. אני מאוד גאה בשלושת הבנים שלי. בכל מקום שאני הולכת אומרים 'אמא של עומר', אבל אני אמא של עומר, רואי וגל היקרים. ילדים של אור. זכיתי".

אני פוגשת אותה בימים מרגשים במיוחד של הכנות לקראת חתונת בנה הזמר עומר עם סשה ישראלוביץ' בעוד כשבועיים. "הרבה זמן התפללתי על הרגע הזה – לעמוד תחת החופה עם בני עומר", שרון משתפת בהתרגשות. "התפללתי בציון של הרבי מלובביץ', התפללתי אצל רבי שמעון בר יוחאי ואצל רבי מאיר בעל הנס, וביקשתי מבורא עולם שיעשה את מה שרק הוא יודע לעשות. ביקשתי שימצא לבני בכורי היקר את בחירת ליבו, את בת זוגו משורש נשמתו, בפשטות, בקלות, בזמן הנכון ובדרך הנכונה. ובכל פעם הזכרתי לעצמי שאני לא באמת יודעת מה נכון, מי הנכונה ומתי נכון. רק בורא עולם יודע", היא אומרת.

"היום, כשאני מסתכלת על הדרך שעברנו, אני מלאה בהודיה. אני מודה לבורא עולם על החסד הגדול, על ההשגחה, על הסבלנות ללמוד לחכות, ועל כך שהתפילה התגשמה בדרך שלו. ברוך השם, עומר שלנו מתחתן. כאמא, אין אושר גדול יותר מלראות את הילד שלך מוצא את אהבת חייו, את בת זוגו, את מי שאיתה יקים בעזרת השם בית ומשפחה בישראל".

סופי שבוע עם שכפ"ץ בשכם

אולי יעניין אתכם

עוד מאת רבקי גולדפינגר "חדר חדש שנולד בתוך הלב"

עוד מאת רבקי גולדפינגר עניין אישי והפעם עם מירי מיכאלי

שרון אדם נולדה וגדלה בחיפה. "אנחנו שלוש אחיות, אני האמצעית. אמא שלי, אביבה, בת 84, היא סופרת, ציירת ופסלת מוכשרת, שעוסקת המון שנים בהפצת היהדות דרך האומנות".

זאת אומרת שספגת בבית את החיבור ליהדות. זה היה לך טבעי?

"הבית היה חילוני, אבל אמא למדנית ועוסקת הרבה במילה הכתובה וסבא, אבא של אמא, יוסף רכטמן ז"ל, היה אדם מאוד רוחני ומחובר לתורה וליהדות. כילדה אני זוכרת אותו עושה קידוש ושר זמירות שבת בסעודה. וסבתא חוה ז"ל דאגה לבית, ליופי ולארוחות טעימות. בבית שלי גם היו נרות שבת וקידוש, אבל בואי נגיד שאבא היה אדם פחות מאמין. ההורים שלי התגרשו כשהייתי בת 25, בדיוק בתקופה שהתחתנתי. הגירושים שלהם השפיעו עליי מאוד".

העמידה על במה הייתה טבעית לה כבר מגיל צעיר: "מגיל ארבע אני רוקדת. עד גיל מאוד מאוחר הופעתי על במות, רקדתי בפסטיגלים, הופעתי בקיסריה. הבמה הייתה החיים שלי. עשיתי תואר ראשון בווינגייט, הייתי אלופת הארץ באירובי, רקדתי בלט ולימדתי ג'אז". בגיל 18 החלה ללמד ריקוד וכוראוגרפיה.

ליניב אדם, איש צבא קבע לשעבר, רס"ן במילואים, לשעבר סגן מפקד סיירת שלדג, נישאה בגיל 25. "הוא היה איש צבא שמגיע הביתה פעם בשבועיים. הייתי נוסעת אליו לסופי שבוע להיות איתו בבסיס. היינו צוחקים שזוגות נוסעים בדרך כלל לסוף שבוע בפריז או ברומא ואני נסעתי עם שכפ"ץ לסופי שבוע בשכם, בתקוע, במצפה עדי ואיפה לא", היא צוחקת. "ככה חיינו בתחילת הדרך. אחר כך יצאנו לשליחות בארצות הברית, שם עומר נולד. כשחזרנו לארץ גרנו בבסיס פלמחים במשך שנתיים".

מה זה להיות אשתו של איש צבא?

"היום בדיעבד אני חושבת שהייתי גיבורה. גידלתי את הילדים, הסתדרתי לבד, ובמקביל גם עבדתי והגשמתי את עצמי", היא מסבירה את גודל המשימה. אחרי שנתיים בפלמחים הם קבעו את ביתם בנחלה של ההורים במושב משמר השבעה, ומאז הם שם. "ההורים של בעלי גם גרים במושב. כל המשפוחה פה. שבט אדם", היא אומרת בחיוך. "כשעומר היה בן שלוש בערך יניב השתחרר מהצבא והלך להיות איש עסקים".

ואז סוף סוף ראית אותו?

"גם לא, אנשים חרוצים הם חרוצים בכל מקום. כאישה, אני מאמינה בעצמאות ומציאת משמעות משלך, ולכן לאורך השנים הייתה לי משמעות משלי. הייתי מורה למחול, הייתי כוראוגרפית. גם כשבעלי היה בצבא או בעסקים לא ויתרתי על עצמי", היא מציינת. "בסדנאות שלי אני מלמדת שכשאני מרַצה – אני לא מרוצה. אני אומרת לנשים: תהיי מרוצה! תדאגי שיהיו לך חיים שמחים ומלאים!"

זה שונה מדור הסבתות שלנו.

"הרוב לא ראו את עצמן בכלל. הן היו יותר בתודעת הישרדות. לזכותה של אמא שלי ייאמר שהיא תמיד אמרה לי: תהיי עצמאית ותלמדי. אני מאוד מאמינה בפיתוח אישי ועצמאות, ויחד עם זאת, אני חייבת לומר שלהיות אמא זו משרה מאוד חשובה בעיניי", היא שבה ומדגישה. "הייתי המון עם הילדים, לקחתי אותם במנשא עליי ויצאתי עם שלושה ילדים לטייל. כשאני אומרת 'את במרכז ואת צריכה להגשים את עצמך', זה יכול אולי להישמע שהאימהות במקום אחרון, אבל ממש לא. האימהות היא תפקיד חיי, חד־משמעית".

פותחים את הלב על מחצלת וכריות

את מיזם 'אדם שלם' פיתחה תוך כדי השנים: "הייתי מורה במשך 33 שנה במשרד החינוך. הייתי מורה למחול וריקוד, ואז עשיתי תואר שני בשילוב אומנויות בחינוך ונפתח בפניי עולם שלם של תרפיות דרך אומנות, ריקוד ודרמה. כמורה בבית ספר התחלתי לשלב אומנויות בשיעורים שלי. הגעתי למצב שהמפקחת אמרה למנהלת בית הספר: קחי את שרון ותני לה יד חופשית. אמרתי: אני מבקשת חדר, כריות ומחצלת. אני רוצה שיהיה כתוב  על השלט 'אדם שלם'. אז למעשה התחלתי ללמד את שיטת מעגל".

לפני כעשרים שנה הקימה את 'מרכז אדם שלם' ללימוד דרך מעגל ההקשבה, שפותחה בארצות הברית. "דודה שלי הגיעה לישראל ופתחה כאן את עמותת 'מעגל הקשבה'. שם התאהבתי באומנות ההקשבה והדיבור מהלב".

מה זה בעצם אומר?

"להסכים להוריד את הראש המפריד, החושב, המקטלג והיודע, ובעצם לשחרר את האגו ולהוריד אותו אל הלב. להסכים לפתוח את הלב דרך סיפורי הלב שמחברים בינינו, ועל ידי זה נפתח שדה אנרגטי שמזרים אנרגיה חיובית ומקבלת".

כשאת אומרת לנטרל את השכל והמוח, את בעצם דוחקת משהו קיים, כי גם לראש יש תפקיד משלו, לא?

"במעגל אנחנו מבקשים: לרגע נשחרר אחיזה, את הראש החושב והמפריד, ונהיה עם הלב בלי שיפוטיות. המעגל הוא פיתוח של שפה אחרת ממש", היא מבקשת להסביר. "הוא מוציא את היושבים מעולם שבו כולם מתווכחים ומפולגים. תראי בחדשות או בכנסת. כולם רבים זה עם זה ואף אחד לא מקשיב לאחר. במעגל אפילו שאתה שונה ממני, אני אקשיב לך ולא אריב איתך. אני רוצה להכיר אותך, לשמוע אותך. אפשר להשתמש בכלי המדהים הזה לפתרון קונפליקטים בין אנשים בצוותים ובקהילות, בין בני זוג ולמעשה בכל מערכות היחסים. זה לרצות באמת לראות מי האדם שיושב מולי ולהבין אותו ואת נשמתו, בלי שיפוט ובלי תגובה. גם אם בא לך נורא להגיב – אין להגיב. תנסה להיות סקרן ולרצות להכיר אדם ששונה ממך בחשיבה ובהתנהגות".

נשמע לכאורה נורא פשוט, אבל זה ממש קשה ליישום.

"זה דורש שנים של אימון. מדובר לגמרי בעבודת המידות", היא מצביעה על ליבת הדברים. "עבודת המידות של 'ואהבת לרעך כמוך', גם אם הוא לא בדיוק כמוך. קבלת השונה אבל על מלא. אז יש פה אהבה מהעומק. קורים הרבה דברים במעגל. זו מתנה לחיים".

מהניסיון שצברת בשפת הלב וההקשבה, יש לך טיפ קטן לזוגות?

"קודם כול, כשאנחנו מרגישים קושי מול בן או בת הזוג, בדרך כלל מה אנחנו עושים? באים ומתלוננים. זה לא עוזר. את תתלונני עליו, הוא יתלונן עלייך ובעצם נעצים את הריחוק. זה מאוד קשה לפעול אחרת, כי המוח שלנו נוטה לשליליות ולבוא בטענות. אני מלמדת את 'עין הבדולח' לתיקון הנפש, המבוסס על תורת המראות של בעל הסולם והבעל שם טוב. אני מלמדת איך לקחת אחריות, איך להביט פנימה ולהבין שאין כלום בחוץ".

את יכולה לתת דוגמה מהחיים?

"אישה עצבנית על בעלה, ורוצה לבוא להגיד לו כמה הוא לא בסדר. הוא לא עוזר לה בבית. במקום לשים דגש על השלילי, היא צריכה להאיר את היש והטוב. לומר: 'איך היה לי נעים שעכשיו פינית את הצלחת מהשולחן. משמח אותי להרגיש שאתה רואה אותי'. במקום לתקוף ולהטיח, לבוא בצורה חיובית", היא מתארת את התורה כולה. "היה זוג שכבר ממש עמד על מדרגות הרבנות. והאישה הגיעה אליי לסדנה והתברר שהיא לא יודעת לבטא רגשות. היא מאוד מופנמת ומתקשה להביע את עצמה. והיא כל הזמן רק כעסה עליו וטענה שהוא בצד של אמא שלו ולא איתה. לאט לאט היא למדה שהיא צריכה לנטרל את הכעס ולבטא את האמת שלה. היא העלתה על הכתב את מה שהיא מרגישה, וכשחזרה הביתה בעלה ישב מולה והיא הקריאה לו את מה שכתבה. הם ממש בכו יחד. הם גם נשארו יחד כמובן. היא אמרה שזו פשוט הייתה מתנה ללמוד לבטא נכון את הרגשות וללמוד את כוונות הלב".

את נשואה ליניב בעלך כבר 34 שנים. את חושבת ששפת הלב שאת מלמדת עזרה לכם?

"חד־משמעית. אני בטוחה שזה עזר לי לתקן חוויות מהילדות שלי, והעניק לי המון כלים מעשיים לבית ולזוגיות הפרטית שלי. לראות באמת את בן הזוג, לדעת להאזין לו ולדעת להשמיע ולבטא את עצמי".

את מרגישה שזו בשורה?

"אני מאמינה שזו בשורה ענקית לעולם. הגיעו ללמוד אצלי המון נשים דתיות שאמרו לי: אצלך אנחנו מקיימות הלכה למעשה את 'ואהבת לרעך כמוך'".

לשנות את העולם

בשנים האחרונות, נוכח הפילוג בעם, חשה שרון שהיא לא יכולה יותר לעמוד מנגד. היא הרימה את הכפפה והחלה לפעול ככל יכולתה לקידום האחדות בישראל. יחד עם נשים מובילות, בכירות במשק ונשות ציבור מכל המגזרים היא ייסדה את 'קהילת מנהיגות לאחדות ישראל'. "אולי דווקא בגלל שנאת האחים וכל מה שעברנו בשנים האחרונות, הצורך בריפוי ובהקשבה היום הוא הרבה יותר גדול. בחודשים האחרונים אני עובדת בכל הכוח למען האחדות, ממש עבודה יומיומית בהתנדבות, מתוך שליחות ואידיאל ומתוך הבנה שבגלל שנאת חינם נחרבה ירושלים".

איך עלה הרעיון?

"זה התחיל בקטן לפני שמונה שנים. היינו ארבע נשים, נעמה קורל, מירי שנאורסון, שלי ארטמן ואני, שכאבנו את מה שקורה והוצאנו קול קורא לאחדות נשים בעם ישראל. הבאנו נשים מובילות מכל הארץ. עשינו שלושה מפגשים לפני הקורונה. זה היה מאוד עוצמתי. אבל אלה היו רק הזרעים למה שקורה היום".

חשבתם שתצליחו לשנות את העולם?

"לגמרי. אני מאמינה שאדם אחד יכול לשנות עולם שלם. הרבי מלובביץ', אדם אחד, הצליח לחולל מהפכה בעולם. בחב"ד אומרים שכל יהודי הוא יהלום, וכשסופרים יהלומים לא מתעייפים. אני מרגישה שליחה של הרבי, תודה להשם", היא אומרת בפשטות. "התחלנו כמה נשים לבד, והיום הקהילה מונה יותר מ־180 נשים, ויש עוד המון נשים נפלאות שרוצות להצטרף אלינו. יש התלהבות מאוד גדולה ותשוקה להשמיע את קול האחדות".

את עיקר הפעילות הניעה שרון אחרי 7 באוקטובר. "הרבנית רחל בזק אמרה לנעמה ולי: אני איתכם. עשינו מפגש ראשון עם שלושים נשים משפיעות רשת, עיתונאיות ונשות עסקים בכירות במשק. נשים מפוארות ביותר, שכולן אומרות: אנחנו רוצות אחדות ומקדמות שיח מכבד, הקשבה וחיבורים מתוך אמונה שאחדות היא לא אחידות אלא היכולת לפעול יחד".

לא אומרים לכם שאתן חולמות?

"אומרים, אז מה? שיגידו. גם מרים הנביאה חלמה והצליחה לשנות, גם אסתר המלכה הצליחה לחולל שינוי. היום כולם מבינים את הצורך. העם חד־משמעית מבקש אחדות", היא אומרת נחרצת. "אחדות זו לא סיסמה. זו עבודה יומיומית. זה מחייב כל אחד מאיתנו. הדפסנו עשרות אלפי תגי אחדות שאנחנו מפיצות בעזרת הרשתות ולכל מי שמייצר אחדות ואהבת ישראל. אני הולכת היום בהתלהבות עצומה ברחובות הארץ ומחלקת תגי אחדות למי שפועל לקדם את הנושא ומעלה לרשתות. ומי שנושא את התג הופך בעצמו לשגריר לאחדות".

לקראת מערכת הבחירות המתקרבת שרון מוטרדת אפילו יותר. "יש פחד גדול מאוד ממערכת הבחירות ולאן שהיא עלולה לגרור אותנו. יש חשש גדול מקיטוב, כי מישהו עובד בלפלג אותנו", היא מפנה אצבע מאשימה. כחלק מהמאמץ לנסות להשפיע על מערכת הבחירות, ארגנה שרון לפני חודש כנס של נשים מנהיגות בכנסת, מתוך קריאה לכל הפוליטיקאים משני צידי המתרס לשמור על שיח נקי, מאחד ומכבד. "הגענו לכנסת 130 נשים, ומתוכן נבחרו פאנל של מובילות לשאת נאומי אחדות. שר המורשת עמיחי אליהו אירח אותנו".

יגידו לך פוליטיקאים: אחדות זה חשוב, אבל ברגע שאני תוקף את היריב הפוליטי שלי אני מחדד את הדברים, ומה לעשות, פוליטיקה זו שפה אחרת.

"אין בעיה, תגיד את שלך, אבל בצורה נאותה. תדבר, אל תצרח, אל תגדף, אל תקלל ותשפיל. הגיע הזמן שמי שישמיץ את האחר – לא ייבחר. בנאום שנשאתי בכנסת פניתי לחברי הכנסת ואמרתי: מאסנו בשפה שלכם. אין יותר רייטינג לשנאה, אין רייטינג לפילוג. יש רייטינג לאהבה, יש רייטינג לאחדות. אנחנו רוצות את זה. כל העם מייחל לזה. זו דרישה שבאה מלמטה, מהעם. בבקשה תשנו את השיח. זה מה שהילדים שלנו רואים ולומדים".

השיח המפלג נוכח גם בערוצי התקשורת.

"את צודקת בהחלט. זה דורש שינוי מהשורש גם בתקשורת", היא מודה. "הגעתי למנהלי ערוצי הטלוויזיה ואמרתי: בבקשה, תשבו איתי, אני רוצה שנדבר ונראה מה אפשר לעשות כדי להעביר מסרים טובים של אחדות. כי אם לא נהיה באחדות – פשוט לא נהיה פה. אנשים שמבינים עניין אומרים שהכול זה עניין של כסף. הערוצים מקבלים ממדינות זרות שמעוניינות לפלג את העם היהודי המון כסף לשיח מפלג ומשסה. זה כמו עגל הזהב. הם פועלים בשביל בצע כסף".

אז בעצם אין סיכוי מולם?

"יש סיכוי", היא פוסקת. "נגייס כסף לצד שקורא לאחדות. ולא רק כסף, גם את דעת הקהל. אנחנו הולכות עם תגי האחדות האלה לכל מקום. התג עובר מיד ליד ומצטרף לשרשרת אנושית אדירה של אחדות, דרך דוגמה אישית ומעשים קטנים של טוב. אנשים מתחילים להעביר את זה מאדם לאדם וככה ניצור נחשול אדיר", היא אומרת נלהבת.

"אני מאמינה שככל שנאיר עם הפנס על הטוב נראה הרבה יותר טוב. כל יום אני מגלה שיש כל כך הרבה אורות במדינה שלנו. יש פה אנשים מדהימים. יחד איתי יש את נעמה קורל, הרבנית בזק, בת־גלים שער, טליק גואילי, אשלי בקשי וקסמן, מורן קורס ועוד עשרות רבות של נשים מרשימות שמעוניינות לייצר מציאות טובה יותר".

את מאמינה שהמהפכה תקרה?

"היא כבר קורית. כשאנחנו מחוברים לטוב אנחנו בגאולה".

אבל מה לעשות שבמציאות הישראלית יש קוטביות?

"זה מה שמאכילים אותנו בטלוויזיה. אל תצפו בחדשות. תבחרו להסתכל סביב על הדברים הטובים. יש כל כך הרבה טוב. לא ראיתי עם כמו שלנו. לא ראיתי עם שאכפת לו כל כך ממישהו שנופל או נחטף. בארצות הברית אתה יכול למות ברחוב ואף אחד לא ייגש אליך. פה כולם יקפצו לעזור. יש המון טוב בעם הזה", היא מדגישה בלהט. "אנחנו רוצות לשנות תודעה. אנחנו מבקשות לשנות את השיח ולגרום לנשיאת הפכים. אנחנו לא אחידים אבל כל כך מיוחדים, הכול יש בנו. רק תסתכלו איזה יופי אפשר לייצר מתוך השונות הזאת".

"תני לי חודש ויש מסע"

בשנים האחרונות היא חשה באופן אישי ומשפחתי התקרבות למסורת. כחלק מהניסיון להשפיע טוב היא פועלת גם בערוץ 'רגע של חוכמה', מובילה את הפודקאסט 'רעך כמוך' בערוץ 24 ואת פרויקט 'שבת מכל הסיבות'. "אני לא שומרת שבת כהלכתה. גדלתי בבית לא דתי אבל מאוד רוחני ומלומד. זה לא היה חלק מהשפה שבה דיברתי, אבל בשנים האחרונות התחברתי יותר ויותר ללימודי יהדות. וכמובן מאז 7 באוקטובר, יש איזשהו צמא מאוד גדול לחזור לשורשים, למסורת, לחזור לבורא עולם. יש הבנה שיש פה משהו שהוא גדול מאיתנו. כל יום תודה להשם. ילדים קטנים מרגישים את זה. ילדים זה אמת. הם מבקשים היום כיפה וציצית", היא אומרת בהתפעלות.

"גם החטופים במנהרות, שהיו לפני כן הכי אפיקורסים, מספרים ששם בחושך הם דיברו עם אלוקים בפעם הראשונה בחייהם. אז מה זה אומר? שיש בכולנו ניצוץ אלוק ממעל. ולכן הוצאנו את התוכנית 'שבת מכל הסיבות', שאני והרבנית רחל בזק עומדות מאחוריה ובה אני מראיינת מפורסמים שהתקרבו למסורת לשיחה כנה על יהדות ועל שבת. השבת מזמן היא לא רק של דתיים. אני בודקת מה יש בשבת שנוגעת באנשים כל כך שונים", היא מחדדת את סוד הקסם.

"במיזם ראיינתי למשל את מירן בוזגלו, שנשואה לכדורגלן עבר. היא סיפרה שיום אחד היא הפסיקה לבוא למשחקי כדורגל בשבת. היא החלה לשמור שבת מבחירה שלה, וסחפה את כל המשפחה שלה אחריה. ראיינתי את בן צור וגם את עומר שלי. עומר דיבר על מה שמירת שבת עושה לו. הוא סיפר איך השבת עושה לו ברקס ממרוץ החיים ומכניסה לחיים שלו שקט. איזה כיף זה להיות 24 שעות בלי פלאפון. אנחנו חיים בכזאת אינטנסיביות כל השבוע, והשבת היא מתנה עצומה".

אבל אולי כל ההתקרבות למסורת והכיפה והציצית הם רק טרנד חולף?

"פוחדים כאן מאוד מהדתה, נכון? ואני אומרת: כולנו יהודים. בואו תראו איזה אוצר יש לנו. הצעירים היום מתקרבים ליהדות מעצמם. הבנים שלי התקרבו למסורת מעצמם. אני הגעתי לזה לבד, מאהבה. היום הרבה קוראים לי 'הרבנית החילונית'. יש אנשים שלא התכוונו להתחתן ברבנות והבאתי אותם לחתונה כדת משה וישראל. בחור בן 58 בא אליי לפני שנה וסיפר שלא עשה בר מצווה ומעולם לא הייתה לו מזוזה, וחיברתי אותו לרב שעשה לו בר מצווה ותלה לו מזוזות בכל הבית".

מתי הפכת להיות הרבנית החילונית?

"אני פשוט מאוד מחוברת. אני לומדת עם הרב יובל הכהן אשרוב המון שנים. אני מטפלת בשיטת עין הבדולח, אני לומדת חסידות ותניא כמה שנים טובות. אני אוהבת ידע, אוהבת ללמוד, ובשנים האחרונות אני מתעמקת ביהדות. אמא שלי תמיד אמרה: יש הכול ביהדות. לאט לאט הבנתי שלהיות יהודי זה מחייב. יהדות במילה אחת זה 'ואהבת'. אלוקים רוצה את הלב שלנו. זה מחייב אותנו להיות טובים יותר, לאהוב, להיות באחדות ולעשות טוב ולמען אחרים".

התמונה של הרבי מלובביץ' שמתנוססת בסלון ביתה מעידה על קשר עמוק למסורת היהודית: "לפני כמה שנים פנתה אליי ברכה שילת וביקשה שאעזור לה לגייס משפיעניות בישראל למסע לרבי מלובביץ' בניו יורק. בהתחלה היססתי. מה פתאום אני? אני לא חב"דניקית. אבל אז התחלתי לקרוא מה הרבי אומר. התחלתי ללמוד תניא וזה הדליק אותי. אמרתי לברכי: יאללה, תני לי חודש ויש מסע. יצאנו 18 משפיעניות, בנות שלכאורה הכי רחוקות מהעולם הזה".

ומה המטרה? רציתן להחזיר אותן בתשובה?

"ממש לא. המטרה היא להביא בנות שלא מכירות בכלל, ולומר: יש לנו עם מדהים ויש לנו מסורת מדהימה ויש לנו שליחות בעולם", היא מתארת את הרציונל שעומד מאחורי המסע. "אצל הרבי כל יהודי הוא שליח. ואחרי המסע כל אחת הופכת להיות שליחה. כל אחת הופכת להיות טובה יותר, מחוברת יותר לעשייה מבורכת ולשורשים", היא מתארת בהתרגשות.

וכאילו לא די בכל עשייתה, שרון מובילה גם את מיזם 'אדם שלם לזוגיות' – סדנאות לפנויים ופנויות שמבקשים להקים בית. "בקורונה אמרתי שאני חייבת לעשות משהו אונליין, אז פניתי לאיש השיווק צוריאל גביזון. הוא סיפר לי שיצא ל־252 דייטים עד שהצליח למצוא את החצי השני שלו ולהתחתן. לכן הוא הקים מיזם בנושא זוגיות למגזר הדתי עם הרצאות אונליין. הצעתי לו לעשות את אותו מיזם לחילונים", היא משחזרת איך הכול התחיל. "הילדים שלי בגיל של חתונה, ואני רואה פה את כל החברים והחברות שלהם, המון רווקים ורווקות יפיפיים, הכי מוכשרים שיש, הכי טובים שיש, ולבד. אמרתי: יאללה, אני אעשה את זה. פתחתי מיזם שקראנו לו 'לומדים, מתחברים, מתחתנים'".

זאת אומרת שהגיעו למיזם אנשים שרוצים להתחתן?

"בדיוק. הם באים ללמוד זוגיות. הבאתי את טובי המרצים מהתחום. בניתי כמו ריטריט של הרצאות אונליין. עשיתי את זה ככה כל שבוע במשך שנה. במקביל התחלתי להוביל ספיד־זום־דייט, שאותו אני עושה עד היום. זה מתקיים כל חודשיים באונליין. נרשמים מאות בכל פעם. יש לנו כבר יותר מ־1,600 מאצ'ים (היכרויות – ר"ג) שנעשו רק באמצעות הספיד־זום־דייט. זאת אומרת שבעוד כמה שנים בעזרת השם אני אלך ברחוב ויגידו לי: שלום, אני הכרתי את בעלי או את אשתי בזום שלך. זה מרגש בטירוף".

מה לדעתך עיקר הקושי היום בדרך לזוגיות?

"כולם מחפשים אהבה. אנשים רוצים זוגיות, אבל לדור הזה יש המון שפע ופיתויים וקשה לו להתמקד. הצעירים היום רצים מבילוי לבילוי, ומגיעים לגיל מבוגר כשהם עדיין לא התחתנו. אין להם מספיק סבלנות לתהליכים. הם לא רוצים להתחייב. הם עוברים הלאה בקלות, במקום לבחור. אנחנו מלמדים את החבר'ה הצעירים על אהבת היש, מלמדים לחפש מה שיש בניגוד למה חסר ולהגיד תודה על מה שיש. אלה הערכים של היהדות", היא מציינת. "אני פוגשת המון בדידות. המון חבר'ה איכותיים וטובים שנשארים לבד ומתקשים לייצר זוגיות. לצערי הדור הצעיר נמצא במשבר גדול. הם לא יודעים להחזיק זוגיות".

יש סיכוי לשנות לצעירים את הלך החשיבה?

"מי שרוצה – לומד, ומי שלא לומד מתקשה לפתח קשר זוגי. ליצור קשר זוגי אמיתי זו עבודה, ומי שחושב שאין פה עבודה, משלה את עצמו. לכן אני אומרת: תלמדו, תפתחו את הראש ללימוד, אם זה זוגיות או יהדות שמלמדת אותנו להיות בני אדם טובים יותר, אם זה התניא שמלמד אותך מי אתה. תלמדו להיות ביחד בתקשורת טובה, תלמדו מה זו אהבה באמת, מה זה קשר זוגי".

כבר שנים רבות שבנה עומר נמצא באור הזרקורים. כאמא, היא אומרת, הפרסום הוא אתגר לא קטן. "הפרסום הוא לא פשוט בכלל", היא מודה. "היום כששואלים ילדים 'מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול?' הם עונים: 'מפורסם'. אני אומרת: אל תרצו להיות מפורסמים. תרצו לחיות עם משמעות".

ואיך כאמא הצלחת לשמור על עומר שיחיה בבאלאנס הנכון ולא יסתחרר מהפרסום?

"בעלי ואני תמיד עם עומר. אני נמצאת איתו בכל הופעה גדולה. תמיד. גם בחו"ל. אם זה פריז, אם זה מקסיקו, אם זה ניו יורק".

עד היום?

"ברור. אני מדייקת לי את הלו"זים לפי הלו"ז שלו. וגם כשגל מופיע אני נוסעת. אני מרגישה שאני צריכה להיות איתם. אני מרגישה אותם. לא מזמן חבר בא ואמר לי 'את אמא הליקופטר', ככה הם קוראים לי".

את עוזבת הכול וטסה?

"ברור, אלה הבנים שלי. ואני גאה בהם כל כך".