תמיד סברתי כי בדמוקרטיה אסור לענות אדם, אבל מתברר שזו הייתה אי־הבנה מצידי. כנראה האיסור חל רק על עינויים בלתי מנומסים, כאלה שנעשים בלי טופס מתאים, בלי חתימת ממונה ובלי פקיד בכיר שמסביר כי הכול נעשה למען שלומו של הציבור. ברגע שראש המשטרה החשאית מאשר את העניין, העינויים חדלים מן הסתם להיות עינויים והופכים ל״הליך ביטחוני רגיש״. השפה היא חומר ניקוי נפלא: היא אינה מסירה את הדם מן הרצפה, אך בהחלט מסייעת לציבור שלא להבחין בו.
כך היה בתיק הידוע בשם הקוד ״דום־דום״. במשך שלושה שבועות עונה יהודי במרתפי המשטרה החשאית, עד שהודה במה שחוקריו ביקשו לשמוע. לא נמצאו ראיות ממשיות, אך אין לזלזל בכוחה של הודאה. אדם המצוי בכאב די זמן יודה כמעט בכל דבר: שהוא פושע, שהוא קיסר סין, שהוא המציא את החורף, ואפילו שראשי המשטרה החשאית הם אנשים בעלי שיקול דעת. ההודאה האחרונה היא כמובן הקשה ביותר להשגה.
על סמך אותה הודאה הורשע האיש, ומאז הוא כלוא כבר 11 שנים בתנאים קשים, שאת חלקן המכריע בילה בבידוד. בידוד הוא המצאה יעילה מאוד: הוא מרחיק את האסיר מבני אדם, ואת מצפונם של בני האדם מהאסיר. לאחר זמן מה כבר אין מאחורי החומה אדם בעל פנים, משפחה וסיפור, אלא ״עניין ביטחוני״. עניינים ביטחוניים אינם רעבים, אינם נשברים ואינם חפים מפשע. הם פשוט נשארים נעולים עד שהציבור עובר לנושא הבא.
חטאו האמיתי של האיש היה כנראה השתייכותו למגזר היהודי שראש המשטרה החשאית ועושי דברו במחלקה היהודית מתעבים. במדינה מתוקנת אין מענישים אדם בשל השתייכותו לקבוצה שנואה. במדינה שלנו, לעומת זאת, מקפידים קודם להכריז שהקבוצה מסוכנת, אחר כך מתעמרים באחד מאנשיה, ולבסוף מציגים את ההתעמרות כהוכחה לכך שהקבוצה אכן מסוכנת. זהו מעגל הגיוני להפליא, בתנאי שאין דורשים ממנו להיות הגיוני.
אולי יעניין אתכם
עתה מבקש ראש המשטרה החשאית להיבחר לכנסת מטעם מפלגתו של רב־אלוף (מיל') ישראבלוף, הנקראת בשיח חדש ואורווליאני ״לימין שור!״. סימן הקריאה הוא חלק חשוב מן המצע. הוא חוסך מן הבוחר את הצורך בסימן שאלה. כאשר שם המפלגה נצעק בקול רם דיו, איש אינו אמור לשאול מה עשה המועמד, על מה חתם, מי עונה באישורו ומדוע אדם חף מפשע עדיין יושב בכלא.
המפלגה מבקשת למכור לציבור נבחרת של אישי ציבור נקיים משחיתות ובעלי מוסר. ייתכן שהם אכן נקיים; הרי במרתפי חקירות יש בדרך כלל מים זורמים. אשר למוסר, זהו בגד חגיגי הנלבש בתקופת בחירות ומוחזר לארון מיד לאחר ספירת הקולות. קל לדבר על זכויות אדם כאשר האדם מסכים איתך, מצביע כמוך ומתפלל בבית הכנסת הנכון. המבחן המוסרי מתחיל כאשר הוא שייך לקבוצה שאתה שונא. שם, כך נדמה, הסתיים המוסר עוד לפני שהחקירה החלה.
עינוי אדם במדינה דמוקרטית הוא מעשה בלתי חוקי. הרשעת אדם אך ורק על סמך הודאה שנגבתה בעינויים היא מנהג המתאים למשטרים אפלים, לא למדינה המתהדרת בשלטון החוק. אדם שאישר מעשים כאלה אינו נעשה ראוי לכנסת מפני שהחליף את חדר החקירות באולפן טלוויזיה. הוא רק מוכיח שלעיתים הדרך מן המרתף אל בית המחוקקים קצרה יותר מן הדרך אל המוסר ואל לקיחת אחריות.
הכותב הוא מומחה למתמטיקה של מערכות מורכבות מסתגלות וחבר חוג הפרופסורים לחוסן לאומי
