השירות הלאומי אינו פתרון לאתגר החרדי, הוא חלק מהבעיה

לאחרונה הודיע גדי איזנקוט על הפתרון שלו לאתגר החרדי: תוכנית 'שירות ממלכתי לכול', שלפיה כל ישראלי יחויב בשירות לאומי או צבאי. לכאורה, זוהי תשובה ציונית הולמת לאתגר החרדי שהעיקר בה הוא עצם השירות. בין אם כביטוי לחובה אזרחית, כמענה למחסור במערכות החינוך והרווחה, ובין אם כתחנת נחיתה רכה לשילוב החרדים בחברה – השירות הלאומי נהנה מקונצנזוס כמעט מקודש. אולם ההצדקות הללו נשענות על כשלים כלכליים ומבניים חמורים.

ראשית, העלות הכלכלית שהשירות הלאומי מטיל על המשרתים ועל המשק גדולה למדי. השירות מעכב כניסה לשוק העבודה, יזמות ורכישת השכלה רלוונטית. במקום שצעירים יטפחו את ההון האנושי שלהם, ירכשו ניסיון אמיתי ויחדשו מתוך בחירה חופשית, מתווה איזנקוט יכפה שירות נטול מחיר שוק אמיתי. התוצאה תהיה האטה בצמיחה, פחות יזמות ופחות התאמה בין הכישורים לצרכים האמיתיים של החברה.

שנית, במקום שהשוק החופשי יכוון אנשים לעבודות עם ביקוש ממשי, המדינה תכפה הקצאה מרכזית של כוח אדם, אך למדינה אין את המידע או התמריצים לכך. איש אינו מעלה על דעתו שהיא תדע להקצות ביעילות עובדים לסקטור הפרטי. שירות לאומי אינו שער לשוק העבודה, אלא תחליף היוצר מסלול מקביל, שבו המדינה מקצה כוח אדם במקום שהשוק יתגמל ערך אמיתי. בשורה התחתונה, לידיים עובדות יש שוק עבודה, וביקוש מינהלי המיוצר על ידי תקציבים אינו ביקוש צרכני. התוצאה היא בזבוז של משאבים, זמן וכישורים.

אולי יעניין אתכם

בנושא 1207b מבצר של דאטה עם אפקט רשת מהחזקים בוול סטריט

בנושא 1207b חוק הרשויות המטרופוליניות: הרפורמה ששוב נתקעה בפקק

שלישית, ספציפית לסוגיה החרדית, הכרחתם להשתלב בשירות הלאומי מחטיאה את שתי מטרותיה העיקריות: שילובם בכוח הלוחם ובשוק העבודה. צה"ל והמילואימניקים הקורסים תחת הנטל זקוקים ללוחמים, לא למתנדבי עמותות, וניכר כי החרדים יעדיפו לעשות הכול רק לא להתגייס. באספקט הכלכלי, האתגר האמיתי הוא הוספת כישורים ומיומנויות להון האנושי החרדי לטובת משרות בפריון גבוה. בנוסף לכך, כל ניסיון לשלב אוכלוסייה ייחודית כמו האוכלוסייה החרדית בשירות הלאומי יחייב הקמת מנהלות, מנגנוני פיקוח ותקציבים ייעודיים. זהו פתח לבזבוז כספי ציבור, לחיזוק מעמד העסקנים ולשחיתות חוקית.

המתנגדים צפויים להעלות שתי טענות שחשוב לקחת ברצינות. ראשית, נטען כי השירות אינו נמדד במונחים כלכליים טהורים אלא בערכים של סולידריות וערבות הדדית. טיעון זה רחוק מלשכנע: השירות הלאומי אינו מוסיף ללכידות, שכן סולידריות אמיתית נבנית טוב יותר דרך השתלבות שוויונית במשק, יצירת ערך ותשלום מיסים, ולא דרך מסגרות חלופיות יקרות שספק אם הן יעילות.

שנית, ביטול השירות הלאומי עלול ליצור אי־שוויון בחובות. התשובה לכך היא שתכלית הצבא היא אספקה יעילה של שירותי ביטחון – ביטחון לאומי מקסימלי במינימום תשומות, ולא פיזור שוויוני של העול. לפיכך, ההסדר העדיף (גם אם אינו מושלם) הוא להניח לצבא לבחור את כוח האדם שהוא צריך ולתגמל אותו בנדיבות, ואת שאר האזרחים לשחרר לטובת השתלבות פרודוקטיבית בשוק העבודה.

לסיכום, מתווה איזנקוט תופס כותרות אך לא פותר את הבעיות שבגללן הוצע. את השתמטות החרדים הוא מציע לפתור במפעל ג'ובים בירוקרטי שלא יפחית מימי המילואים. תרומה אמיתית לחוסן המדינה אינה נמדדת בהקצאה בירוקרטית, אלא במתן חופש ללמוד, ליזום ולהשתלב במשק חופשי וצומח. הדבר נכון לחרדים ולכל אחד אחר.

הכותב הוא העורך הראשי של כתב העת 'השילוח'