כל הכבוד לשר, וגם לאלוף. רק שיעבדו בשיתוף פעולה

אז מי הטוב ומי הרע בעימות שפרץ בין שר הביטחון ישראל כ"ץ לאלוף אבי בלוט – ולדובר צה"ל שנזעק לתבוע את עלבונו?

נראה שלפחות בגל התגובות הראשוני, כשנראה היה שמדובר בפיטורים בשידור חי, רבים נזעקו, גם מחוגי ההתיישבות, להתייצב לימין האלוף בלוט ולהזכיר את זכויותיו הרבות. אכן, בתקופת כהונתו של האלוף בלוט כמפקד פיקוד המרכז נרשמה ירידה דרמטית בהיקף הפיגועים ביהודה ושומרון. בנוסף לכך, כל הגורמים הרשמיים שעוסקים בתחום ההתיישבות מציינים לטובה את בלוט, אלוף חובש כיפה שגדל ביישוב נווה צוף, כאוהד התיישבות שלא היה כמותו בתפקיד הבכיר והמשפיע הזה.

אבל אם בזכויות בתחום ההתיישבות עסקינן, מן הראוי לומר שגם שר הביטחון ישראל כ"ץ צבר לא מעט כאלה מאז שהתמנה לתפקידו. נכון אולי שעיקר הקרדיט הפוליטי על תנופת ההתיישבות המדהימה מיוחס בצדק לשרים בצלאל סמוטריץ' ואורית סטרוק. אבל לא במקרה סמוטריץ' מקפיד בכל הזדמנות לתת קרדיט ראוי גם לשר ישראל כ"ץ. כי ללא התמיכה ושיתוף הפעולה מצד שר הביטחון כ"ץ, גם שר האוצר סמוטריץ' בכובעו השני כשר הממונה על מינהלת ההתיישבות היה מתקשה הרבה יותר בקידום מהלכי תנופת ההתיישבות שלו.

ראינו בעבר כמה מקלות בגלגלים יכולים לתחוב שרי ביטחון שאינם אוהדים מובהקים של ההתיישבות. בוודאי אם מדובר בשותפים קואליציוניים מסוגם של בני גנץ או אהוד ברק, ואפילו כשמדובר בליכודניקים כמו בוגי יעלון או יואב גלנט שבמוצהר אהדו את ההתיישבות, אבל ספק רב אם היו נותנים את ידם לקצב מואץ כל כך של פיתוחה. שלא לדבר על כך ששר הביטחון כ"ץ הביע תמיכה גם בחידוש ההתיישבות בצפון רצועת עזה, וככל שזה תלוי בו הוא מוכן לתקן את עוול הגירוש ולהקים שם שלוש היאחזויות נח"ל מחר בבוקר. אז כן, הבו גודל לאלוף בלוט על תמיכתו בהתיישבות בכלל ובמפעל החוות בפרט, אבל גם לשר ישראל כ"ץ יש לא פחות זכויות בתחום.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת עמנואל שילה "עשינו המון, תנו לנו כוח להמשיך"

עוד מאת עמנואל שילה האנשים שהביאו הישגים חסרי תקדים ראויים להכרת הטוב

אגב, גם בתחום הביטחון האישי והירידה בפיגועים, הקרדיט על הביצוע שייך לפיקוד מרכז ולעומד בראשו, אבל גם לדרג המדיני יש חלק משמעותי בהישג הזה, בין כמוביל מדיניות ובין כמי שנותן גיבוי ויד חופשית לצבא. אגב, יש יסוד להניח שלא רק פעולות צה"ל והשב"כ בשטח תרמו להפחתה בהיקף הפיגועים, אלא גם הפגיעה המרתיעה בתנאי המאסר של המחבלים על ידי השר בן גביר ונציב שירות בתי הסוהר קובי יעקובי. השהות של המחבלים בבתי הכלא הייתה בעבר נעימה ומפנקת וכיום היא מעיקה ומדכדכת, והמסר המרתיע הזה עובר לפחות בקרב חלק מהמפגעים הפוטנציאליים.

אז אם שניהם טובים, גם השר וגם האלוף, מה עושים כשפורץ ביניהם עימות? ראשית, משתדלים לא ללבות את האש אלא להנמיך אותה. ושנית, בודקים מי צודק לגופו של עניין. וכאן, עם כל הסימפתיה הטבעית לכל לובש מדי צה"ל בכלל ולאלוף שהוא בן ההתיישבות בפרט, נראה שכף המאזניים נוטה דווקא לטובת שר הביטחון.

השר כ"ץ זעם על כך שאלוף הפיקוד הצטרף לערעור הפרקליטות על החלטת בית הדין הצבאי לשחרר את המתנחל טל ינון דרדיק ממעצרו. דרדיק נחשד באלימות כלפי ערבים, אך מדיניותו העקרונית של השר כ"ץ מתנגדת לנקיטת צעדי הרחקה כלפי ישראלים החשודים במעשים מסוג זה, ודורשת לטפל בהם בכלי המשפט הפלילי ולא באמצעות צווים מינהליים. אשמתו של דרדיק לא הוכחה בערכאה משפטית, והוא זכאי לזכויותיו כבעל חזקת חפות. בעניין הזה כף מאזני הצדק נוטה יותר לצידו של השר, בשני היבטים. ראשית, בנפרד מהשאלה מהי העמדה הנכונה יותר בנושא הצעדים המינהליים, הדרג הצבאי הבכיר צריך להתאים את התנהלותו לעמדת הדרג המדיני, ואין מקום לכך שאלוף הפיקוד ינקוט מדיניות עצמאית בניגוד לעמדת השר. שנית, לגופו של עניין, צווי הרחקה מינהליים ללא משפט וללא ראיות הם צעד דרקוני ומפר זכויות אדם, שמדינה דמוקרטית כמו ישראל צריכה להיות מסוגלת להתנהל גם בלעדיהם.

הטרור הערבי נגד מדינת ישראל והעם היהודי הוא עצום בהיקפו ובנזקיו במידה שמצדיקה את השימוש בכלים דרקוניים. לעומת זאת, מעשי אלימות של יהודים כלפי ערבים הם הרבה פחות חמורים בהיקפם ובנזקם, ולכן יש לטפל בהם באמצעות המשטרה ומערכת המשפט ועל פי דיני הראיות, ואין צורך והצדקה לטפל בהם באותם כלים מינהליים דרקוניים שבהם מטופל הטרור הערבי. העובדה שלשב"כ ולפיקוד המרכז נוח לעבוד עם כלים מינהליים אינה יכולה להצדיק הפרה בוטה של זכויות אדם וזכויות עציר, גם אם בראש ארגונים אלו עומדים אנשים מעולים ואף חובשי כיפה ושומרי תורה ומצוות.

האם ישראל כ"ץ כשל בלשונו באופן שבו ביטא את תסכולו ממהלכיו של האלוף בתוכנית 'הפטריוטים'? נראה שכן. האם נכון היה לספר באופן הזה לאלוף הפיקוד שהמחליף שלו כבר נבחר, ובכך לגרום לרבים לטעות ולחשוב כאילו השר מודיע לו על הדחתו? נראה שלא. אבל אין כאן צדיק מלא זכויות מול רשע שנטפל אליו על לא מאומה. שניהם טובים, שניהם בעלי זכויות רבות, ושניהם צריכים להיות מדויקים יותר ביחסיהם ההדדיים ובטיפולם בתחום הצעדים המינהליים בכלל ובפרשת טל ינון דרדיק בפרט.

נאחל לשר הביטחון תומך ההתיישבות ולאלוף הפיקוד אוהד ההתיישבות שיחזרו לאווירה טובה של שיתוף פעולה ביניהם, למען הביטחון ולמען ההתיישבות. ולאלוף בלוט נאחל שסנגוריו החדשים מתקשורת השמאל, שמיהרו להתייצב לצידו כדי לנגח את השר כ"ץ, יחזרו בקרוב לתקוף אותו על מעשיו הטובים למען ההתיישבות.

בלי פוליטיקת זהויות

לא רבים יודעים שמבחינה תקציבית ארבע שנות כהונתה של הממשלה הזאת היו שנים טובות מאוד למערכת החינוך הדתית־לאומית. מפלגת הציונות הדתית העדיפה שלא להבליט את העובדה הזאת מחשש לעינא בישא, ובין השאר משום כך נוצר הרושם כאילו הוזנחו נושאים שאינם קשורים למלחמה, להתיישבות ולמערכת המשפט. בפועל, תקציב מערכת החינוך של הציונות הדתית גדל משמעותית, כראוי למפעל מפואר שצרכיו בקודש ובחול מרובים ובוגריו מצטיינים בתרומתם לכל מערכות המדינה ואתגריה.

כך למשל, התקצוב הממשלתי לישיבות שתלמידיהן יוצאים לצבא ומחרפים את נפשם בשדה הקרב עלה באחוזים ניכרים. התלונה רבת השנים על עול תשלומי ההורים בחינוך הדתי התיכוני קיבלה מענה באמצעות מלגות לימודים, שהחזירו להורים בין רבע לשליש משכר הלימוד. בנוסף ניתן תקציב ממשלתי גם להקמת מבנים במערכת החינוך – עול שהיה מוטל עד כה כמעט באופן מלא על מוסדות החינוך, שנאלצו למצוא לו מימון בכוחות עצמם ועם הרבה פחות עזרה מדינתית.

כאשר נודעו תוצאות הבחירות לרשימת הציונות הדתית לכנסת הבאה, נשמעה המיית אכזבה מחוסר הגיוון של הרשימה, ומכך שכל מוביליה הם "מתנחלים מציר 60". אין ספק שעזיבתו של השר אופיר סופר פגעה בגיוון של הרשימה, בהיותו מייצג גם את הפריפריה הצפונית וגם את ציבור בני עדות המזרח. ובכל זאת, אוכלוסיית העיר אפרת שבה מתגורר חבר הכנסת אוהד טל, למרות מיקומה על ציר 60, דומה באופייה לקהילות ערי המרכז הרבה יותר מדמיונה לאוכלוסיית היישוב היהודי בחברון, מקום מגוריה של השרה סטרוק.

ליושב ראש המפלגה סמוטריץ' נותר עוד מועמד משוריין אחד לשבץ ברשימה. טוב יעשה אם ישתמש בו כדי להוסיף גיוון לרשימה – למשל אם יעלה בידו לצרף אליה את ראש עיריית שדרות אלון דוידי, או את תת־אלוף עופר וינטר שגר ביישוב מצפה נטופה שבצפון ולא חלילה בציר 60.

עם זאת, לא נכון לתת לפוליטיקת הזהויות הזאת יותר ממקומה הראוי והמוגבל. השיוך המגדרי או העדתי או הגאוגרפי של המועמדים חשוב הרבה פחות מהשקפת עולמם ומהקבלות על העשייה שהם יכולים להציג. אם האנשים שנשלחו לכנסת מילאו היטב את שליחותם ברוח השקפת עולמם של שולחיהם, השאלה אם הם גברים או נשים, מתנחלים או עירוניים, אשכנזים או ספרדים, היא משנית בחשיבותה.

בפוליטיקה יש אולי מקום לשאול מאין באת, אבל הרבה יותר חשוב לדעת לאן אתה הולך, והאם ביכולתך לתת לבוחריך דין וחשבון משכנע על השימוש שעשית במנדט שקיבלת.

לתגובות:

[email protected]