זקני מאזיני רשת ב' זוכרים אולי את הפינה השבועית "קוצים ושושנים" של העיתונאי הוותיק חנן קריסטל בתוכנית 'הכול דיבורים' של דליה יאירי, לפני אי אלו שנים. אהבתי את הקונספט. קריסטל חילק בפינה הקצרה שלו צל"שים וטר"שים על מעשה פוליטי מוצלח או כושל שהתרחש באותו שבוע. הקריטריון העיקרי לצל"ש היה התועלת הפוליטית שהושגה במהלך פוליטי על ידי מי שהוציא אותו לפועל (ובטר"ש הפוך) – בלי קשר לעמדתו הפוליטית של קריסטל עצמו או של מאזיניו.
ברצוני להחיות ולו לרגע את פינתו של חנן קריסטל ולהתחקות (הפעם מטבע הדברים בהקשר הבחירות הממשמשות ובאות) אחר הזוכה בזר השושנים השבוע: עופר וינטר. יש עוד הרבה זמן עד הבחירות, ואי אפשר לדעת אם המהלך שלו אכן יוכתר בהצלחה, אבל בנקודת הזמן הנוכחית אינני רואה ולו שגיאה פוליטית אחת שעופר וינטר עשה בדרכו להצלחה האלקטורלית המיוחלת. להלן פירוט הנקודות הייחודיות במהלך של וינטר:
בילד־אפ: בניית מתח לקראת ההכרזה, שבוע מראש: יש תאריך. אספר לכם בעוד שבוע, ב־25 לאוגוסט. ואז ההכרזה בפריים טיים. לא זכור לי שהמפלגות האחרות שהצטרפו למרוץ לכנסת לאחרונה עשו מהלך של בילד־אפ שמשך כל כך הרבה תשומת לב. ותשומת לב היא חלק חשוב במשחק הפוליטי.
הרכב המפלגה: הרכב מפלגת 'עמך ישראל' של וינטר הוא אחד המעשים היצירתיים שנראו בפוליטיקה הישראלית זה שנים רבות. יצירתי בקטע הטוב, כלומר לא איזה מהלך בֶּנֶטי שבו מנהיג ימין עושה סיבוב של 180 מעלות ומקים קואליציה עם האחים המוסלמים. גם זה היה מהלך יצירתי, אין מה לומר, אלא שזה היה סוג של יצירתיות אופורטוניסטית שמשאירה טעם רע בפה של בוחריו. היצירתיות ברשימה של וינטר, ואני מתכוון בעיקר בהצבתו של יוסף חדאד כמספר 2 במפלגתו, הייתה עבורי הפתעה גמורה בקטע החיובי. איך אף אחד לא חשב על זה קודם?! רשימה יהודית־ערבית בצד הימני של המפה הפוליטית. בזר השושנים המגיע לווינטר, הבחירה ביוסף חדאד לשותף ראשי היא השושנה הגדולה ביותר. למהלך גאוני זה יש פוטנציאל לשנות את המפה הפוליטית. לא עוד איזה ראש עיר או אקטיביסט ימני עם חתימה ציבורית גבוהה שמצטרף למפלגה זו או אחרת, אלא הערבי יוסף חדאד שנכנס בנונשלנטיות למיינסטרים של הפוליטיקה הישראלית ומצהיר על כוונתו לעמוד בראש מערך ההסברה של מדינת ישראל בממשלה הבאה. אינשאללה.
אולי יעניין אתכם
גם הצהרתו של וינטר שבמפלגתו ישתתפו רק מי שלא היו חלק מהמערכת הפוליטית שהביאה לכשל 7 באוקטובר היא חכמה. אולי לא לגמרי מוצדקת, אבל גם לא לגמרי לא מוצדקת. רבים עשויים להזדהות עימה ועם דמויות חוץ־מערכתיות כמו ללי דרעי. אם חברי מפלגתו של וינטר ימשיכו לדבוק בדרכם, ואף אחד מהם לא יערוק למפלגה אחרת שתציע לו שריון אטרקטיבי, תהיה זו תעודת כבוד לשיקול דעתו של וינטר בבחירת אנשיו. ימים (ספורים) יגידו.
מיקום ברור על המפה הפוליטית העכשווית: וינטר אמר במפורש שהוא רואה בנתניהו המועמד הראוי היחיד לראשות הממשלה בעת הזאת, ושהוא ימליץ רק עליו. ייתכן שהשארת כל האופציות פתוחות הייתה מביאה לו קולות של מי שמאסו בנתניהו במחנה הימין, ויש כאלה. וינטר ויתר על הקולות האלה. זה משדר אמינות ויושרה. מי שבתור קצין היה יקיר הימין, קצין התקפי שבנוסף ננזף על ידי הרמטכ"ל בשל הלהט המשיחי שלו, לא הפך ולא יהפוך את עורו. זה המסר.
עד כאן השושנים הפוליטיות. באשר לכישוריו המנהיגותיים של וינטר, אני נזכר בפודקאסטים הראשונים שבהם הוא רואיין אחרי פרישתו מהצבא. הוא עשה בהם בעיקר רושם אחד: שיש לו דעות עצמאיות ונחרצות משלו, עד כדי קושי להתקפל בפני סמכות. האמת שלמשמע הראיונות עימו התפלאתי איך הוא בכלל הגיע לדרגת תת־אלוף עם גישה אופוזיציונרית כזו. אלא שעבור מי שרוצה להיות מנהיג פוליטי, הנטייה לכפור בסמכויות נראית לי דווקא נכס.
ועם כל זה: אי אפשר להתעלם מכך שמעל כל השיקולים מרחפת השאלה המרכזית אם וינטר יעבור את אחוז החסימה. הדעת נותנת שכדי לא לסכן את קולות הימין צריך להתייצב בסקרים על שישה מנדטים לפחות. הימין לא יכול להרשות לעצמו לאבד קולות בגלל סטייה קלה שתתרחש בסקר האולטימטיבי: בבחירות עצמן. בהקשר זה, הימים הקרובים יזמינו לווינטר את האתגר הכי גדול. לפי התמונה המצטיירת בסקרים, כעת מתנדנד וינטר בין אחוז החסימה לחמישה מנדטים. זה לא מספיק. אם לא תקרה תפנית דרמטית בסקרים בימים הקרובים, וינטר יהיה חייב, לפני סגירת הרשימות ב־7 בספטמבר, לחבור או בחיבור מלא או בחיבור טכני לכל הפחות לאחת המפלגות הימניות המדשדשות מתחת לאחוז החסימה עם מנדט וחצי עד שלושה באמתחתם האלקטורלית. הכי טבעי היה חיבור עם פייגלין, אבל הרכבת הזאת כבר יצאה מהתחנה – סמוטריץ' תפס אותו.
עם כל ההיבטים החיוביים שברשימת וינטר, הקרבה לאחוז החסימה מכריעה את הכף. אם וינטר ירוץ לבד, כפי שהוא הצהיר גם אחרי החיבור בין סמוטריץ' לפייגלין, הוא עלול לגרום נזק לא רק לעצמו אלא לימין כולו. ברומא התנהג כרומאי ובזירה הפוליטית היֵה פוליטיקאי, אחרת תיזכר כקוריוז. כדי להבטיח למפלגתו מקום בכנסת, על וינטר לוותר על פרינציפ אי התלות בכוחות פוליטיים אחרים. איך אמרו הגששים: תהיה גבר, תשפיל את עצמך.
לתגובות:
