מפעל חייו של פקיד בנק. ר' פינחס קהתי היה פקיד בבנק. בשעות העבודה הוא עסק במספרים, במסמכים ובענייני הבנק, ובשעות הפנאי הוא היה תלמיד חכם ופעיל בתנועת הפועל המזרחי. כאשר התנועה ביקשה להקים מפעל של משנה יומית, עם פירוש שיישלח מדי שבוע לחברים ברחבי הארץ, קהתי התנדב לכתוב את הפירוש המבוקש. הוא התחייב ל־14 משניות בשבוע, ועמד במשימה בקפדנות כמעט בלתי נתפסת: הוא היה קם מוקדם בבוקר, כותב עד התפילה, חוזר מן העבודה וממשיך לכתוב עד שעות הלילה המאוחרות. המשימה שהחלה כפרויקט התנדבותי הפכה בהדרגה למפעל חייו. פירושו נדפס בחוברות, ועם השנים נכרך בספרים והפך לפירוש קהתי למשנה, שמונח עד היום על שולחנם של לומדים רבים. בלימודי התיכון שלי בצייטלין עסקתי בפירוש שלו בהנאה מרובה.
פינחס קהתי לא היה פרשן משנה במקצועו, אבל הוא זיהה יכולת שהייתה בו והחליט להגדיל ראש. וכמה המסר הזה מתאים לחשיבה בראשית השנה החדשה. אפשר להחליט שאני לא חייבת להיות רק מה שהייתי עד היום. אני יכולה להוסיף לעצמי שליחות, תחום אחריות, יכולת או תפקיד שלא היו חלק מהזהות המקצועית שלי עד עכשיו, ומה טוב אם היא תשרת מטרה חשובה לטובת עם ישראל.
מה רואים בצינור דולף. הסיפור שהתרחש בטיסת פליי דובאי מדגים את הרעיון הזה בצורה מוחשית. במהלך האירוע החריג שבו טייס המשנה תקף את הקברניט והמטוס נקלע לסכנה, יניב חיון, שרברב במקצועו, נכנס לתא הטייס וסייע בהשתלטות על התוקף ובהמשך סייע בייצוב המטוס. הידע שלו בתחום התעופה הגיע מצפייה בתוכנית טלוויזיה העוסקת בתאונות אוויריות. הוא לא היה טייס, אבל ברגע מסוים בחייו נדרש להשתמש בידע שרכש כבדרך אגב ולהפוך לטייס לרגע. כך פועל אדם עם ראייה מרחבית, כללית. הוא שואל מה נדרש עכשיו ומה אני מסוגל לעשות. ויש פה עוד דבר – חשיבה יצירתית. לפעמים מידע שנמצא אצלנו במגירה צדדית של הזיכרון נעשה שימושי דווקא במקום שבו לא תכננו להשתמש בו. זאת אחת התכונות של חשיבה יצירתית, שהיא היכולת לחבר בין שני דברים שלא חשבנו קודם שיש ביניהם קשר. ההופעה של התכונה הגנוזה הזאת בעיתוי המסוים הזה היא משהו אלוקי.
הסיפור של שמחה בלאס, ממפתחי הטפטפת, מתחיל בדיוק כך. בלאס, מהנדס מים, הבחין בעץ שצמח באופן יוצא דופן בסמוך לצינור מים דולף. אפשר היה לראות בכך תקלת אינסטלציה ותו לא. אבל הוא היה סקרן ושאל את עצמו: אולי דווקא הדרך שבה המים יוצאים מן הצינור היא הסיבה לכך שהעץ מלבלב? הוא התבונן בתקלה והפך אותה לרעיון הנדסי, והרעיון התפתח במשך השנים לטכנולוגיית ההשקיה בטפטוף, שהפכה לאחת מההמצאות המזוהות ביותר עם החקלאות הישראלית. זהו ההבדל בין אדם שרואה את המציאות ובין אדם שמתבונן בה. אפשר לראות צינור דולף, ואפשר להתבונן ולשאול שאלות. יצירתיות היא לא בהכרח היכולת להמציא יש מאין. פעמים רבות היא היכולת להסתכל על דבר מוכר מזווית אחרת, לא מוכרת, ואז לשאול שאלות.
אולי יעניין אתכם
מנהיגים בעל כורחם. ראול ולנברג היה דיפלומט שוודי שהגיע בשנת 1944 להונגריה. הוא קיבל מהשלטון השוודי סמכויות רחבות וכלים מינהליים שונים, שבעזרתם פעל באופן יצירתי ליצירת רשת הצלה של יהודים מתחת לרדאר הנאצי. ולנברג פעל להנפיק דרכוני חסות, הקים בתי מחסה ונקט עוד שורת פעולות שהעניקה לאלפים רבים של יהודים את חייהם במתנה. היה פה שילוב של ראש גדול, של חשיבה מחוץ לקופסה ושל אכפתיות ותחושת שליחות. זה שילוב מנצח.
את התכונות האלה פגשנו בלי הרף בשלוש השנים האחרונות. ראינו רבנים בעלי משפחות ברוכות עוזבים את הסטנדר, פושטים את החליפה ולובשים מדים, כי עם ישראל זקוק להם. ראינו דיין בבית הדין בתל אביב שממציא לטובת חיל ההנדסה פטנט שמציל חיים של מאות חיילים. ראינו אישה שהיא גננת, מטפלת רגשית ואם ברוכה, שמגלה עם פרוץ המלחמה ויציאתו של בעלה למילואים שמסתתרת בתוכה מנהיגה ציבורית והיא פועלת לחסימת משאיות המספקות ציוד לאויב. אלמנות צה"ל והורים שכולים עלו על במות ומצאו שיש להם שליחות של קירוב לבבות, שהם רוצים לגלות את אור נשמתו של יקירם ולגעת בכל חלקי העם. ואפילו אני גיליתי שליחות נוספת של חשיפת דמויות מעוררות השראה בפודקאסט שלי. דווקא המפגש בין העולמות יוצר את האדם השלם יותר, וזה גם מתוקף מדעית. המחקר על יצירתיות מדבר על גמישות קוגניטיבית, שהיא היכולת לשנות את נקודת המבט, לעבור בין דרכי חשיבה ולהתאים את התגובה למציאות חדשה. מי שמוכן ללמוד תחום חדש, להקשיב לאדם אחר, להתחבר לשליחות שהוא לא מילא מעולם ולגלות בתוכה יכולת שלא הכיר, מגדיל את טווח ההשפעה שלו על העולם כולו.
כשקהתי שכח לאכול. הסיפור של ר' פינחס קהתי מלמד אותנו שלא צריך לחכות לרגע היסטורי כדי לגלות שיש לנו עוד שליחות. לפעמים השליחות נמצאת ממש מתחת לפנס, בפרויקט שאיש לא ביקש מאיתנו לקחת, ביכולת שאיש לא ידע שיש לנו, וגם אנחנו לא ידענו עליה. כמה התובנות הללו אקטואליות דווקא כעת. לפנינו חורף ארוך במיוחד ומתחילה שנה חדשה, שנה שבה המלאכה מרובה וצורכי עמך מרובים. אחת השאלות שכדאי שנשאל את עצמנו היא: מה עוד אני יכול להיות מעבר למה שעשיתי עד עכשיו למען כלל ישראל? בתוך כל אחד מאיתנו יש שליחות כמוסה שממתינה להזדמנות. ר' פינחס קהתי הראה לנו שאפשר להיות פקיד בנק וגם תלמיד חכם, ולהצליח לכתוב פירוש נפלא שילמדו בו דורות. מה שמעט מאוד אנשים יודעים הוא הפרט הפיקנטי הבא: מרוב עומס ורצון להספיק את הפירוש היומי, היה קהתי שוכח לאכול, ופעמים רבות הייתה אשתו היקרה מאכילה אותו בכפית…
אנחנו בדור של גם וגם. לכל אחד מאיתנו ישנה הזדמנות ואולי גם חובה, לקראת השנה הבאה עלינו לטובה, לזהות בתוכו את המתנה הנוספת שניתנה לו, את כנפי הרוח שלו, בשפת הרב קוק זצ"ל, ולשאול את עצמו במה עוד הוא יכול לתקן עולם במלכות ש־די.
לתגובות:
