"רק מי שמלמד 100% ליבה צריך לקבל 100% תקציב"

נתנאל שמיר

שר החינוך יואב קיש (הליכוד) אינו מסתיר את רצונו להמשיך בתפקידו גם בממשלה הבאה. אחרי קדנציה שהתנהלה בצל מלחמה ממושכת, אילוצים תקציביים וטלטלות במערכת החינוך, הוא סבור שדווקא עכשיו הגיעה השעה להוציא לפועל שינויים מרחיקי לכת. בשיחה עם פרופ' חיים שקד הוא מציג תוכנית לשינוי מבנה מערכת החינוך, מסביר מדוע המכללות להכשרת מורים חייבות להתמזג, ואינו חוסך ביקורת מיריביו הפוליטיים ומהייעוץ המשפטי.

שקד פותח בשאלה על נסיבות מינויו לתפקיד. בבחירות הקודמות, הוא מזכיר, קיש לא הצהיר בפומבי שהוא מבקש להיות שר החינוך. האם המינוי הפתיע גם אותו? "רק למען הדיוק: בבחירות הקודמות לא הייתי מאלה שאמרו מראש מה הם רוצים", משיב קיש. "לראש הממשלה אמרתי שאני רוצה להיות יושב ראש הכנסת או שר החינוך. אמרתי לו: או זה או זה, ואני סומך עליך שתיתן לי אחד משניהם".

הפעם, הוא מבהיר, אין התלבטות. "חד־משמעית, אני רוצה להמשיך בתפקיד, משתי סיבות. ראשית, כדי להמשיך להוביל דברים שהתחלתי בהם. אחרי קדנציה שלמה כבר רואים את השינוי. שנית, יש הרבה מאוד דברים שאני רוצה לעשות ולא יכולתי לעשות בתקופה שהיו בה הרבה מאוד אילוצי מלחמה. אני מאמין שהקדנציה הבאה חייבת להיות קדנציה של השקעה משמעותית מאוד בחינוך ושל שינוי סדרי עדיפויות בהרבה מאוד דברים".

אולי יעניין אתכם

בנושא 1216c "מערכת החינוך אלרגית לעוד רפורמה ועוד רפורמה"

בנושא 1216c מה המפלגות באמת מתכוונות לעשות עם מערכת החינוך?

שקד מציין שהבחירות הקרובות מתאפיינות במספר חריג של פוליטיקאים המצהירים על רצונם לקבל את תיק החינוך. קיש רואה בכך תוצאה של השינויים שהוביל. "הזזתי את הגבינה במשרד החינוך. המשרד מתנהל אחרת. עשינו דברים שלא נעשו בו מעולם", הוא אומר ומונה את התוכנית 'ישראל ריאלית', חיזוק הזהות היהודית והקמת פקולטות חדשות לרפואה. לדבריו, בעבר רווחה התחושה שמשרד החינוך אינו מסוגל להשתנות. "ברגע שראו שאפשר לעשות, כל אחד רוצה להגיע אליו, כל אחד בכיוון שלו".

שקד מבקש להבחין בין שני תחומי העשייה של שר חינוך: שיפור ההישגים הלימודיים ואיכות ההוראה, מול עיצוב הזהות והערכים של התלמידים. הוא שואל את קיש כיצד הוא מחלק את תשומת הלב ביניהם. "אני לא מחלק את זה באחוזים. החינוך נשען על שתי רגליים", משיב קיש. "רגל אחת היא הקניית הידע, כדי להוציא בוגרים שיגיעו לתפקידים מובילים ולהצלחה כלכלית וחברתית. הרגל השנייה היא הזהות, החינוך, המורה כמנטור: להיות בן אדם בחברה, עם ערכים וחיבור למורשת".

השאלה על ההישגים הלימודיים מובילה את שקד לתוצאות מבחני פיזה. "נפלנו", הוא אומר לשר. קיש אינו מנסה לייפות את המצב. "התוצאות לא טובות, חד־משמעית", הוא מודה, אך מזכיר שמדינות נוספות ב־OECD רשמו ירידות חדות בהישגיהן. הוא גם מדגיש את השפעות המלחמה ואת רצונו לקיים את המבחנים למרות הנסיבות. "לפני המבחנים שאלו אותי אם לא כדאי לוותר עליהם, כי אנחנו במלחמה ותהיה ירידה. אמרתי: אז תהיה ירידה, ונלמד ממנה".

קיש מצביע על התוכנית 'ישראל ריאלית' כאחד מהמהלכים המרכזיים שיזם לשיפור לימודי המתמטיקה והמדעים. לדבריו, התוכנית מתחילה כבר בגיל הגן ונמשכת עד לבגרות. עם זאת, הוא מבהיר שהפערים הלימודיים אינם החשש היחיד שלו. "בעיניי הדבר הכי חשוב הוא החוסן. את הידע הם ידעו להשלים, מזה אני פחות מוטרד. אני מוטרד יותר מנוער שמרגיש פחות בטוח בעצמו, שחושש, שמפחד. צריך להנחיל לנוער את הידיעה שהוא מסוגל להתמודד עם קשיים ולהמשיך, ולמרות הכול להגיע להצלחות".

"המכללות לחינוך צריכות רפורמה גדולה"

השיחה עוברת לעתידן של המכללות האקדמיות לחינוך. קיש סבור כי נדרש שינוי יסודי במערך הכשרת המורים. "המכללות לחינוך צריכות רפורמה גדולה מאוד. הן לא יכולות להמשיך ככה", הוא אומר. לדבריו, הפיזור הנוכחי של המכללות אינו יעיל, והמעבר לתקצוב הוועדה לתכנון ותקצוב מחייב שינוי מבני נרחב. עדיין יש להכריע כיצד לבצע את האיחודים, אם על בסיס גאוגרפי או לפי זרמי חינוך, ובהם החינוך הממלכתי־דתי, "אבל חייבים להיות מיזוגים והתייעלות, כחלק מרפורמה גדולה מאוד שבסופה המכללות ייכנסו גם לוועדה לתכנון ותקצוב. לשם צריך ללכת".

שקד מציב בפני קיש שאלה נוקבת: הרי הקמת את ועדת ליבמן לבחינת הגיוס, ההכשרה וההשמה של מורים, שהגישה את המלצותיה כבר לפני כשנה. כיצד ייתכן שהמלצות הוועדה אפילו לא הובאו לדיון? קיש מסביר כי לאחר שקיבל את ההמלצות ובחן את לוחות הזמנים, הבין שלנוכח הבחירות המתקרבות לא יוכל להשלים את הרפורמה בקדנציה הנוכחית, ולכן נמנע מהבאת ההמלצות לדיון. עם זאת, הוא משוכנע שאין מנוס משינוי עומק במערך הכשרת המורים. "בקדנציה הבאה זה אחד הדברים שצריך להשלים", הוא מבטיח.

השיחה עוברת למערכת היחסים עם ארגוני המורים. שקד מזכיר את עמדת שר האוצר בצלאל סמוטריץ', הקורא לשינוי חריף במאזן הכוחות מול הארגונים, ושואל אם קיש שותף לגישה הזאת. השר מבחין בין שני ארגוני המורים. את הסתדרות המורים הוא מתאר כעניינית ומעשית יותר, ואילו כלפי ארגון המורים הוא מותח ביקורת, במיוחד על התנהלותו של יושב הראש רן ארז. עם זאת, הוא אינו תומך בפירוק הארגונים. "אני לא אומר שארגון מורים הוא דבר נורא. להפך, יש לו חשיבות, כי הוא שומר על זכויות המורים". קיש מדגיש כי הוא רוצה שמורים ירגישו מוגנים ויוכלו לראות בהוראה קריירה ארוכת טווח.

"לבוא ולומר את מה שאומר סמוטריץ', אני לא במקום הזה. אני חושב שצריך לתקן. אנחנו קוראים לזה ניו דיל בחינוך. זה מהלך גדול מאוד שאני רוצה להוביל בקדנציה הבאה, והוא מחייב שינוי של הסכמי השכר והסכמות עם ארגוני המורים", ומוסיף, "מצב שבו לא יהיו ארגוני מורים, ונתייחס למורים שלנו כמו במקום שאין בו ארגוני עובדים, הוא מצב שלא יחזיק".

שקד מבקש להבין מה כולל אותו ניו דיל. קיש מציג תוכנית המבוססת על המלצות ועדת שפירא לחינוך המיוחד ועל עבודת מטה עם משרד האוצר. לשיטתו, הגידול המתמשך בהוצאות החינוך המיוחד מחייב שינוי של מבנה המערכת כולה. "אם לא נעשה כלום, וזה מה שאנחנו מציגים לאוצר, ההוצאה על החינוך המיוחד תגיע תוך עשור ל־80 ול־100 מיליארד שקלים בתקציב", הוא מזהיר.

לדבריו, הפתרון כולל השקעה שנתית גדולה שתאפשר לצמצם את הכיתות ולהרחיב את שילוב תלמידי החינוך המיוחד במסגרות הרגילות. "הסכם חדש עם ארגוני המורים, חמישה ימים בשבוע, ביטול יוח"א – יום חינוך ארוך, 20 תלמידים בכיתה, ושילוב המשאבים שאנחנו שמים היום בחינוך המיוחד בתוך המסגרות, זו התוכנית השלמה". קיש מבקש גם לצמצם את מספר שעות הלימוד, שלדבריו גבוה ביחס למקובל במדינות ה־OECD. כיתות קטנות יותר, הוא סבור, יאפשרו הוראה יעילה יותר בפחות שעות.

"מאה אחוז ליבה – מאה אחוז תקציב"

סוגיה נוספת ששקד מבקש לברר היא תקצוב מוסדות החינוך החרדיים. הוא מציג את הביקורת שלפיה הממשלה העלימה עין מדרישות לימודי הליבה, ואת הטענה שהרחבת תוכנית 'אופק חדש' נובעת משיקולים פוליטיים. קיש מציג עמדה חד־משמעית: "רק מי שמלמד מאה אחוז ליבה צריך לקבל מאה אחוז תקציב".

שקד שואל אם הפיקוח אכן מוודא שהדרישות נאכפות בפועל. קיש משיב כי בתקופתו חל שינוי משמעותי בפיקוח על המערכת החרדית, ובכלל זה רישום של מורים וגננות והרחבת הפעילות של החינוך הממלכתי־חרדי. דווקא כאן הוא מפנה ביקורת חריפה כלפי הייעוץ המשפטי. לטענתו, ההתנגדות למהלכים שהוביל מונעת את שיפור ההכשרה וההעסקה של המורים החרדים. "כשיש ייעוץ משפטי לעומתי, שכל מה שהוא רוצה זה לפרק את הממשלה הזאת, הוא משתמש בזה כדי לתקוע מקלות בגלגלים", הוא טוען.

"למה אני רוצה אופק חדש בחינוך החרדי? כי אני רוצה מורים עם הכשרה טובה יותר, ואני רוצה מאה אחוז ליבה. בלי זה לא יהיה אופק חדש". קיש מדגיש שגם פיקוח ובחינות הם תנאים לתקצוב, וטוען כי התנגדות הייעוץ המשפטי מעכבת את המהלך. שקד אינו מסתפק בתשובה ושב לטענה שהפיקוח אינו אפקטיבי דיו. קיש מתעקש שהמציאות השתנתה. "יש לנו דוחות פיקוח מלאים, והמפקחים שלנו נכנסים לבתי הספר", הוא אומר. לדבריו, התמריצים הכלכליים גורמים למוסדות לשתף פעולה עם הדרישות.

לצד זאת הוא מכיר בקושי לשנות אורחות חיים. "אי אפשר להכריח משפחה חרדית לשלוח את הילד שלה למסגרת שהיא לא מאמינה בה". לכן הוא מבקש לעודד את המעבר לחינוך הממלכתי־חרדי, ובד בבד לחייב את הרשתות הקיימות לעמוד בדרישות הליבה.

שקד מעלה גם את נושא המחסור המתמשך בעובדי הוראה. קיש טוען שאין מדובר בבעיה אחידה בכל הארץ. הוא מספר על מאמצים להסב אנשי הייטק להוראה, אך מבקש לחדד את הבעיה העיקרית: "החוסר במורים לא יתבטא בכך שלא יהיה מורה בכיתה, אלא בכך שהמורה לא יהיה כשיר מספיק לתפקיד".

לדבריו, במהלך הקיץ הצליח משרד החינוך לצמצם במידה ניכרת את מספר המשרות הבלתי מאוישות, אך האתגר האמיתי נוגע לאיכות המועמדים ולהכשרה שלהם. עם זאת, הוא נזהר מהכללה: "הרוב המוחלט של המורים הם אנשים עם הרבה מאוד מוטיבציה, שנמצאים במערכת שנים רבות, מתאימים לתפקידם ועוברים הכשרות".

הגבולות של השיח הפוליטי

לקראת חלקה האחרון של השיחה, שקד מבקש לברר היכן עובר הגבול בין חינוך לאזרחות פעילה לבין שימוש פוליטי במערכת החינוך. האם תלמידים רשאים להשתתף בהפגנות נגד מהלכי הממשלה? קיש מבחין בין פעילות פרטית לפעילות בית־ספרית. "אני מפריד בין פעילות מאורגנת של בית הספר לבין מה שכל אחד עושה בשעות הפנאי שלו. בזה אני לא מתערב".

שקד מעלה את האפשרות להזמין לבתי הספר ארגונים כמו 'שוברים שתיקה' כדי לעורר דיון. קיש משיב בתקיפות: "גם בזה נלחמתי. יש קו אדום שלא חוצים. מי שלא מאמין במדינה יהודית ודמוקרטית לא צריך להיכנס לבתי הספר". הוא מותח ביקורת גם על פעילותו של פורום המשפחות השכולות הישראלי־פלשתיני בבתי הספר, וטוען כי הארגון יוצר השוואה פסולה בין שכול ישראלי לבין מות מחבלים פלשתינים. "כשבאתי למערכת החינוך הם היו בפנים, נכנסו לבתי ספר. בעיניי זו הזיה. הוצאתי אותם".

גם בסוגיה הזאת קיש מאשים את הייעוץ המשפטי בבלימת תקנות שקידם. לדבריו התקנות אושרו בגורמים המקצועיים, אך פרסומן מתעכב בשל התנגדות משפטית. "זו התערבות פוליטית עם אג'נדה של ייעוץ משפטי, שבעיניי כבר חצתה את כל הגבולות".

הדיון על פוליטיזציה מגיע גם להשכלה הגבוהה. שקד מזכיר את עקרון החופש האקדמי ושואל אם ראוי להגביל את יכולתם של ראשי אוניברסיטאות להביע עמדה ציבורית. קיש משיב בחיוב ומפנה ביקורת חריפה כלפי פרופ' אריאל פורת, נשיא אוניברסיטת תל אביב. לטענתו, פורת השתמש בסמכותו המוסדית כדי לקדם עמדה פוליטית ולכפות אותה על אנשי סגל וסטודנטים שאינם שותפים לה. "מה שאני עשיתי הוא הפוך: אפשרתי את החופש האקדמי", הוא טוען. "אתה, כנשיא מוסד, לא יכול להכתיב פוליטיזציה של המוסד שלך. זה תפקידם של הסטודנטים והסגל".

בסיום השיחה שקד מבקש מקיש להתייחס שוב לחיזוק הזהות היהודית במערכת החינוך. השר קיש בוחר לסיים בסיפור אישי. הוא מספר על סוף שבוע שבו שהה עם רעייתו במלון לרגל יום נישואיהם. מורה מנתניה, המלמדת בחינוך הממלכתי, ניגשה אליו וביקשה להודות לו. כשאשתו שאלה על מה, השיבה המורה: "אני סוף סוף יכולה לדבר על קבלת שבת, אני יכולה לדבר על מסורת ישראל, ולא אומרים לי שזו הדתה". "את יודעת מה, זה מה שעשיתי", השיב לה קיש.

הסיפור הזה, מבחינתו, הוא עדות לשינוי שכבר הצליח לחולל. אלא שההצלחה שקיש מזהה בתחום הזהות היהודית היא רק חלק אחד מהתמונה. לצד השינויים שהוא מבקש לזקוף לזכותו, רשימת המשימות שנותרו פתוחות ארוכה: הישגי התלמידים במבחנים הבין־לאומיים אינם מספקים, המחסור במורים נמשך, הרפורמה במכללות לחינוך טרם יצאה לפועל, ותוכנית ה'ניו דיל' השאפתנית עדיין ממתינה למימוש. קיש מבקש קדנציה נוספת כדי להשלים את המלאכה, ומאמין שהניסיון שצבר יאפשר לו להוביל את השינויים הללו. אם ימשיך בתפקידו, האתגר העיקרי שלו יהיה להפוך את התוכניות שהציג למציאות שתורגש בכיתות הלימוד.