1
27 חודשי מאסר נגזרו על רופא בדואי מסורוקה שנשבע אמונים לדאעש והוריד למכשיר שלו תכני הדרכה על הכנת רעלים וחומרי נפץ. אני מוכן להישבע בנקיטת חפץ שכשקראתי לראשונה את הידיעה הזאת הייתי בטוח שזה 27 שנים, אבל לצערי הרב התורה אסרה על הוצאת שם שמיים לבטלה. רבי חנניא בן עקשיא אומר וכו'. אגב, תראו כמה הרמה של הרופאים בארץ ירודה, שגם כשהם נשבעים לדאעש הם צריכים לחפש באינטרנט מידע על איך להרוג אנשים. ממה הוא חשש? שהוא ינסה לחסל את היהודים ובטעות ירפא אותם? אגב, בשבוע שעבר נגזרו 24 וחצי שנות מאסר על בדואי שהתגייס לצה"ל בהוראת ארגון טרור, מה שמלמד שבעיני מערכת המשפט יותר חמור להתגייס לצה"ל מאשר להתגייס לדאעש.
2
למרות שהם לא יעברו את אחוז החסימה היותר גבוה אפילו אם הם יתאחדו בחזרה עם מרכז הרב, נראה שהמפלגה שבעבר הייתה נעם ומאז חידדה מסרים והפכה למפלגת נעם לישראל מתכוונת לרוץ עד הסוף. בכנס שהתקיים בסוף השבוע שעבר בהשתתפות 3,500 פעילים של התנועה, סוכם שכל פעיל יביא 50 מצביעים וכך הם יעברו את אחוז החסימה. בתגובה הורה השר בצלאל סמוטריץ' לגייס 3,501 פעילים, שכל אחד מהם יביא 50 מצביעים, וכל אחד מהמצביעים האלה גם יביא 50 מצביעים, וכך מפלגת הציונות הדתית תקבל 170 מנדטים ותוכל להקים ממשלה גם בארצות הברית.
אולי יעניין אתכם
3
לקראת הבחירות שייערכו בשבוע הקרוב אם ירצה ה' בלי נדר, מערכות המדינה נערכות לניסיונות של אויבינו לשבש את הליך הבחירות. בניגוד לכותרות המפוצצות בנושא, מי שיסתכל באותיות הקטנות יגלה שאין שום כוונה לעצור את המזימה של השמאל הקיצוני לשבש את הבחירות באמצעות הצבעה למפלגות שמאל. בנוסף לכך, ישנה מזימה של בג"ץ והדיפ־סטייט לשבש את הבחירות באמצעות מחיקת מפלגות ימין, ואני לא אומר את זה סתם. אני ניסיתי השבוע להגיש רשימה לבחירות, ואמרו לי שאני לא יכול לעשות את זה בגלל תירוצים טכניים כאלה ואחרים.
4
הפרעות בצרפת נמשכות, וכוללות גם תקיפות נגד יהודים ובתי כנסת. בעקבות האינתיפאדה שהצרפתים הביאו על עצמם באמצעות הגירה חופשית למדינה, כמה צרפתים וישראלים רבים הסבירו שעכשיו הם מבינים שבעצם ישראל צדקה וצריך להילחם נגד התנועה הפלשתינית. אומנם מדובר בשינוי מבורך, אבל לא הייתי בונה על זה שתקום מזה תנועה רצינית של תמיכה ואהבה לישראל. הרבה יותר סביר שהצרפתים ימשיכו כרגיל ולא ייתנו להיגיון לנצח. אחרי הכול, מדובר במדינה של אנשים שבולעים צפרדעים בלי שאף אחד הכריח אותם.
5
יום הבחירות ממשמש ובא, והסוקרים מסרבים ליישר קו ולנבא לנו מציאות אחת ברורה. נהוג להגיד שיום הבחירות הוא יום הדין של הסוקרים, וזה נכון, אבל כמו שאתם יודעים יום הדין הוא בסך הכול יום שבו עומדים כל היום ומתפללים ובסוף ה' מוחל לנו על כל החטאים. באופן כללי נראה שהסוקרים לא לוקחים כל כך ברצינות את יום הדין. אולי הם למדו בישיבות חסידיות ושם לימדו אותם שיום הדין הוא בעצם יום של שמחה ורחמים.
עמיחי מקים יישוב
בבוקר, בדרך לבית הכנסת, פגשתי את רפאלי. בניגוד לבדרך כלל, הפעם הוא לא היה יותר גבוה ממני כי הוא שכב על הרצפה בתוך השיחים באזור של הגנים. לא הופתעתי יותר מדי, כי הייתי בטוח שהוא מתרגל כוננות עם שחר. מאז ה־7.10 אנשים ביישוב עושים דברים מאוד משונים. מצד שני, הוא היה בלי נשק או נעליים ולא ממש קרוב לנקודות התורפה של היישוב, אז ככל הנראה לא מדובר בתרגול גרידא. "בוקר טוב רפאלי", איחלתי לו בששון ששמור לאדם שעשה קפה עם עוגייה והוא בדרך להספיק בקושי לישתבח בבית הכנסת. "שתוק שתוק", הוא צעק עליי ומשך אותי לשיחים תוך כדי שהוא מחפש איומים באופק. "מה קורה, יש היפוך קנים?" שאלתי בהתלהבות. "לא לא", הוא ענה, "אני בורח ממתקיני מזגנים". "מתקיני מזגנים?" תמהתי. "שששש אתה תמשוך אותם. יש להם אוזן רגישה".
"הכול התחיל ביום שלישי", הוא סיפר לי על כוס קפה אחרי שהצלחנו לחמוק מהרכבים המסחריים שהסתובבו בכל האזור ולהגיע לדירת מסתור במיקום שאני לא אסגיר כאן, "כבר שבועיים אנחנו מחפשים מתקין מזגנים שיעשה לכולנו את ההתקנות בקרוואנים ביישוב החדש. בגלל שהתאריך מתקרב ולא הצלחנו למצוא מישהו במחיר סביר, עשיתי שגיאה נוראית ופרסמתי עדכון בנושא בסטטוס בווטסאפ".
"בהתחלה הכול היה רגיל", הוא לקח לגימה שקטה בעיניים בוהות, "קיבלתי בתגובה כמה בדיחות, כמה איחולים לקראת העלייה לקרקע, הכול כרגיל, אבל אז הגיע המפנה".
"קיבלתי עצה טובה מאייזנשטט – שם רשעים ירקב. הוא שלח לי 'למה שלא תוסיף לסטטוס מספר טלפון ואז אנשים יוכלו לשתף אותו ותגיע ליותר אנשים'. תיפח רוחו. ברגע שפרסמתי את הסטטוס המתוקן זה כבר היה מאוחר מדי. בהתחלה קיבלתי שיחות מכמה עשרות מתקיני מזגנים נחמדים ששלחו לי הצעות מחיר, אבל זה לא פסק. לא ישנתי כל הלילה. הם לא הפסיקו להתקשר. גם אחרי שסגרתי עם מישהו, והעבודות התחילו וגם הסתיימו, השיחות לא פסקו. דיברתי עם כל מתקיני המזגנים המורשים והחובבים בארץ, ועם עוד כמה שמגיעים מחו"ל כדי להצביע בבחירות".
"למה לא כיבית את הפלפון?" שאלתי באהדה. "כיביתי!" הוא צעק בחרדה, "הצלחתי סוף סוף לישון כמה שעות בנחת, אבל אז התחילו הצפירות מלמטה. הם רודפים אחריי. מאז ליל שישי אני במנוסה והסוף לא נראה באופק".
רחמים, חשבתי לעצמי כשסוף סוף רפאלי אישר לי שהשטח פנוי ואפשר לצאת. ארץ ישראל נקנית בייסורים, הרהרתי. אני חייב לעזור ליהודי לשרוד לפחות עד העלייה לקרקע. צריך להקל עליו את התנאים בדירת המסתור. אולי אני אדאג שיתקינו לו מזגן.
