עוד בטרם הסתיימה ספירת הקולות והתבהרה התמונה המלאה, נשמעה טענה שהאשמים בשיעורי ההצבעה הגבוהים במגזר הערבי הם בן גביר וסמוטריץ', שעוררו את המגזר. נניח בצד את החשדות לכרטיסי הדלק הפסולים ושוחד הבחירות לכאורה, שמטילים צל כבד מאוד על התוצאות בקלפיות, וננתח את עומק העיוורון שחושפים הפוליטיקאים ואנשי התקשורת שחזרו על אמירה זו, שלמעשה מציבה דרישה מסוכנת לחזור למדיניות ההכלה: אל תרגיזו, אל תאכפו, אל תתעמתו. תנו להם את מה שהם רוצים, ואולי יניחו לנו. זו בדיוק אשליית השקט, וזה בדיוק אותו היגיון מסוכן שהוביל אותנו להאמין שאפשר לקנות שקט ולהתעלם מהמציאות. שבעה באוקטובר כבר הוכיח לנו לאן מובילה הקונספציה הזאת, ומי שעדיין לא הפנים את הלקח מסכן את עתידנו.
אין לי בעיה עם אזרחים ערבים שמממשים את זכותם הדמוקרטית להצביע. יש לי בעיה כשהם בוחרים להצביע למפלגות שמצהירות כי אינן מכירות בזכותה של מדינת ישראל להתקיים, ושלצערי הרב עדיין מקבלות תעודת כשרות של בג"ץ. ויש לי בעיה גדולה יותר, כאשר מפלגות החותרות להפלת נתניהו, מתעלמות לחלוטין מהמחירים הכבדים שכולנו נשלם בריבית שנים רבות קדימה.
כך, בחודשים האחרונים ראינו כמה מהר עברו מפלגות ה"מרכז" מהצהרות וסיסמאות על משילות, על מאבק בפשיעה במגזר הערבי, על החזרת הביטחון לתושבי הנגב וסוף לאובדן השליטה, לשיח על "ברית המשרתים" והצבת סוגיית הגיוס בראש סדר העדיפויות, ולפתע יום אחרי הבחירות, כשהמילים צריכות להפוך למעשים, מתברר שלמשילות יש מחיר פוליטי: אכיפת החוק, מימוש פסקי דין ופינוי מבנים בלתי חוקיים שהוקמו על אדמות מדינה בהיקפים עצומים – כל אלה מעוררים התנגדות מצד מי שהתרגלו במשך שנים לכך שהמדינה ממצמצת ראשונה.
אז בואו נפסיק להתבלבל: אכיפת החוק אינה פרובוקציה, ופינוי פלישה אינו הסלמה. זו חובתה הבסיסית של מדינה ריבונית שמחויבת לשמור על הקרקעות שלה. מי שדורש משילות בקמפיין הבחירות שלו אך נבהל כשהיא מתרחשת בשטח, לא באמת רוצה משילות, הוא רוצה את הסיסמה בלי המחיר. כך, מי ששמע את כלי התקשורת מאז סגירת הקלפיות אינו יכול שלא לצחוק לאור המהירות שבה השיח עבר טרנספורמציה מ"ברית המשרתים" דווקא לחובה לשתף פעולה עם תומכי חמאס. ברית המשרתים – רק לא אמרנו אילו משרתים…
אולי יעניין אתכם
כבר לפני חודשים ארוכים הזהרנו שבניגוד לנאמר באולפנים שוב ושוב, הבחירות הללו אינן על חוק הגיוס, על ועדת חקירה לטבח או על יוקר המחיה, הן על עתיד הנגב. אין ספק, סימן השאלה הגדול שמרחף מעל המרחב העצום הזה יוכרע בשנים הגורליות הקרובות. הסכנה המיידית טמונה במחיר הפוליטי של היענות לדרישות המפלגות הערביות כתנאי לשיתוף פעולה מצידן. המפלגות הערביות הציבו את הפסקת האכיפה בכלל ובנגב בפרט, כתנאי לתמיכה או להמלצה על מועמד לראשות הממשלה. גם אם לא ישבו סביב שולחן הממשלה, הן עלולות להפוך למפתח להקמתה, ומפלגות ציוניות עלולות להתפתות לשלם את המחיר.
כניעה כזו תהיה נסיגה אסטרטגית. היא תעמיק את אובדן המשילות בנגב, תקרין על הגליל ומשם גם על הערים המעורבות, ואנחנו נשוב ונביט בעיניים כלות כיצד גורמים עוינים משתלטים על קרקעות ארצנו והמדינה שותקת. אסור שהרצון להשיג רוב בכנסת יבוא על חשבון הריבונות בשטח. המבחן האמיתי של הממשלה הבאה לא יהיה רק על זהות היושב בלשכת ראש הממשלה, אלא על השאלה אם מדינת ישראל תעז למשול בכל חלקי ארצה, בלי למצמץ ובלי להתנצל.
הכותב הוא מנכ"ל תנועת רגבים
