1
אחרי שמתנחלים מהסוג שקורא שמות לבתים במקום ליישובים נכנסו לגור בפאתי העיר יריחו, ארגון השמאל הקיצוני 'שוברים שתיקה' פרסם שאלוף פיקוד המרכז אבי בלוט ידע לפני כן על הכניסה הצפויה לבתים, והורה למתיישבים לשמור עליה בסוד מפני הצבא. בארגון השמאל, שלא ידוע בחדות המחשבה של אנשיו, אמרו על ההחלטה של האלוף "אין יותר דיפ סטייט מזה". חשוב להזכיר שמדובר בארגון שמציג כאילו אנשיו הם בוגרי צבא, למרות שכל בוגר צבא אמור לדעת שמפקד אינו צריך לחלוק כל מידע עם הפקודים שלו, אלא להפך. קוראים לזה שרשרת פיקוד. אולי בכלל הארגון הזה הוקם על ידי חפ"ש שהתעצבן שהרמטכ"ל לא משתף אותו בהחלטות החשובות.
2
אחרי שבפגישה שלו עם הנשיא אמר מנסור עבאס, שהוא למרבה הבושה חבר בכנסת ישראל, שזה פיקוח נפש להגיד שחמאס הוא ארגון טרור, השבוע פורסם שהוא דווקא מוכן להכיר בחמאס כארגון טרור תמורת שותפות אמיתית. למי בכלל אכפת מפיקוח נפש. אתם יודעים מה, במחשבה שנייה, גם אני מוכן להכיר בחמאס כארגון טרור בתמורה לפרס משמעותי. אגב, הטענה שהתקבלה בהתלהבות אדירה בשמאל כאילו מנסור עבאס בכלל לא תומך בחמאס, הוא פשוט מפחד ממנו, העלתה לי את התובנה שגם יחיא סינוואר עמד בראש החמאס רק בגלל שהוא פחד מה יעשו לו הקיצונים. למעשה לא ברור בכלל אם יש ערבי שבאמת תומך בטרור, ככל הנראה כולם פשוט מפחדים מה יעשו להם האחרים אם הם לא יגידו שהם תומכים בהשמדת ישראל.
אולי יעניין אתכם
3
עוד בטרם יבשו הפתקים בקלפי ומיד אחרי שהתבררו תוצאות הבחירות, החלו הטיהורים בתקשורת הממשלתית. העיתונאית והמגישה איילה חסון נדרשה על ידי התאגיד להתנצל על כך שאמרה שהנשים הבדואיות סובלות מאפליה ורובן מוכות. ואחרי שהיא התנצלה היא נדרשה להתנצל שוב, אבל הפעם עם טקסט שהם יכתיבו לה. היא סירבה, והודיעה שתעזוב את תאגיד השידור הציבורי, ובזאת היא מצטרפת לשורה ארוכה של עיתונאים ומגישים מימין שהודחו על ידי הנהגת התאגיד. מכיוון שמדובר בשיטה, ואי אפשר כבר לשתוק, אני מודיע פה רשמית שאני מבטל את המנוי ומפסיק להעביר את כספי המיסים שלי לתאגיד. אם בכל זאת רוצים בתאגיד להראות שהם לא הדיחו את איילה חסון בגלל שהיא ימנית, הם חייבים להביא עלה תאנה ימני אבל ממלכתי חדש, שיקבל חוזה טאלנט שמן. אני פנוי.
4
משפט נתניהו לא נגמר, אבל בקרוב הוא עלול להצליח להדיח את נתניהו מכס ראש הממשלה, ואז הוא מן הסתם ייגמר. רמז לזה אפשר לראות ברצון של השופטים לזמן את היועמ"שית לדיון מיוחד על תיק 4000, לאחר שנחשף בבית המשפט שבעצם לא כל כך בטוח שהתיק הזה מתעד עבירות של ביבי ולא של הפרקליטות. הגדיל לעשות ברוכי קרא, שנתן בערוץ 13 מונולוג על כך שהשופטים בתיקי נתניהו "איבדו את הדרך". בין השאר האשים ברוכי את השופטים שהם רצו להוריד את האישום בשוחד לפני שהם שמעו את כל עדי ההגנה – כאילו שעדי ההגנה הם אלה שאמורים לשכנע את השופטים שהאישום מוצדק. יש שיטענו שההתפתחות הזאת מוכיחה שמאז ומעולם המטרה של המשפט הייתה רק להוריד את נתניהו מהשלטון, אבל למעשה אני לא בטוח שיש מי שבכלל מכחיש את זה.
עמיחי מקים יישוב
כשצנעני הזמין אותי לשבת על קפה עם פאי לימון פצצה, ידעתי מיד שזה התחיל. מאז שאספקת החשמל ביישוב הפכה ליציבה יחסית וטכנאי הגז סיים לחבר לכולם את הכיריים, היה ברור לי שזה מתקרב. אבל הימצאותו של פאי לימון טרי אצל התימני הזה הבהירה לי מעל לכל ספק שתחרות האופה המוצלחת התחילה, וצפויים לנו כמה שבועות קשים.
מכיוון שחלק מהקוראים שלי הם מההתיישבות הוותיקה והם בטח שכחו כבר איך זה להקים יישוב, ואולי אפילו יש כמה קוראים שהם בכלל מגרעין תורני באיזה חור במרכז, אבהיר במה מדובר. בכל יישוב שקם יש משבצות מסוימות שצריך למלא: מי הרבש"ץ, מי הגבאי, מי אחראי על הקידוש בשבת ומי אומר דברי תורה. גם בעזרת הנשים יש כמה משבצות חשובות, והראשונה שבהן היא האופה של היישוב. כדי לקבל את התואר הנחשק, המועמדת צריכה לאפות מכל טוב הארץ ולחלק לתושבים בכל הזדמנות, עד שכולן תכרנה בכך שהיא העליונה והיא זכאית לתואר. עם התואר באה הזכות להכין עוגות שוות לקידושים, לסתם אירועים וליולדות, וכשהיישוב יגדל – גם להתחיל למכור לתושבים מאפים לכבוד שבת עם רווח מינימלי שלא מכסה את ההשקעה. כמובן בסוף הדרך האופה המצטיינת תקבל את הגביע הקדוש של התחום: הזכות להקים עגלת קפה אמיתית, כמו בכל שאר היישובים והצמתים והמעיינות והכול.
מאז שעלה לנו הרעיון המטורף להקים יישוב, צנעני דאג למתג את עצמו כמי שמאוד מבין בעוגות, במטרה לקבל את התפקיד הלא רשמי של שופט בתחרות הזאת. והוא אכן הצליח לא רע. אנחנו רק בתחילת התחרות, אבל כבר עכשיו משפחת צנעני קיבלה ארבע עוגות שוות ממשפחות שאפילו לא סיימו לפרוק את הארגזים בקרוואן שלהן. רובן עוגות שהאיש מעולם לא ראה ולא יצליח להשיג גם תמורת שלום – הבן הקטן והמתוק שלו. אני אישית הפצרתי בו לנסות למתן את התיאבון ולפרוס את התחרות על כמה שיותר זמן. אבל הוא חושש מפני תרחיש שבו התחרות תדעך, ואנחנו נמצא את עצמנו ביישוב שבו כולם חושבים שהם יכולים לפתוח עגלות קפה כאוות נפשם, חס ושלום.
