הפרוטוקולים של שונאי ציון

חוכמה בגויים תאמין. לפעמים צריך פשוט לשבת וללמוד בשקדנות את דרכי הפעולה של הפלשתינים ועוזריהם משאר העמים. אומנם לא בתחומי מדע הטילים ואומנות המודיעין, שבהם יש לנו יתרון מסוים, אך בוודאי בתחום התעמולה והטיית דעת הקהל. אותו שדה קרב הכרחי שזכה אצלנו למינוח הקלישאתי "הסברה". אם עוד נותר ספק עד כמה הוא קריטי לניצחון במלחמה, הרי שהגיע קמפיין ההרעבה שבלם את מדינת ישראל מבחינה צבאית, פשוטו כמשמעו, והוכיח עד כמה אנחנו מפגרים בחומר.

השבוע זכינו לשיעור מאלף, ממש סיור מודרך בלב מפעל הנקניקיות שבו מייצרים את הקמפיינים האנטי־ישראליים. הוא הגיע בצורת הדלפת מסמך, ככל הנראה של אחד מהעובדים בגופי התקשורת שקיבלו אותו, שמשרטט לפרטים את הקמפיין והמסרים שלו. הקריאה בו פוקחת עיניים: היא מגלה לנו כיצד התעוררות של שיח שנראית כלפי חוץ אותנטית, והמסרים שלה הופכים בתוך זמן קצר לאקסיומות בין־לאומיות שעל פיהן פועלים מדינות וגופים בין־לאומיים, היא בעצם תרכובת שרקחו מדעני קמפיינים ממולחים בלי שום בסיס ובלי שום בושה.

היזמים שעומדים מאחורי הקמפיין הם שני ארגונים חזקים מאוד שפרוסים היטב ברחבי העולם. הראשון הוא 'עיתונאים ללא גבולות' (RSF), ארגון ותיק מאוד שמטרתו המוצהרת היא דאגה לעיתונאים וזכויותיהם באזורי מלחמה ודיקטטורה. הארגון הזה מפרסם מדי שנה את מדד חופש העיתונות במדינות העולם. השני הוא Avaaz, מילה שפירושה הוא "צעקה" בטורקית ובשפות נוספות, והוא צעיר בהרבה. ההתמחות שלו, למעשה, היא יצירת קמפיינים ברשת למטרות שמקדם השמאל העולמי. יש לו את הידע והכלים כדי ליצור הד חזק מאוד ברשתות במחי החלטה, באמצעות מאות האלפים שמחוברים לדפי המסרים שלו. ועוד עובדה סימבולית: אחד המייסדים של הארגון, שגם מוביל אותו עד היום, הוא הפעיל החברתי הבריטי תום פראבדה.

תראו את האומנות שבקמפיין. שונאי ישראל חשו שלמרות ההצלחה הגדולה של קמפיין ההרעבה, הוא מתחיל לגווע בעצמו בלי לספק את הסחורה שהיא כניעה של ישראל. יש צורך בקמפיין חדש, דחוף, כדי לתקוע מקלות בזחלי המלחמה. הנה באו להם הדיווחים השקריים על "הרג עיתונאים" בבית החולים בחאן יונס כמו כפפה ליד. לא משנה להם העובדה ש"עיתונאי" הוא המקבילה של דרגת "סמל ראשון" בזרוע הצבאית של חמאס, או ההפללה המפורטת בשם ותמונה של כל אחד מה"עיתונאים" על ידי דובר צה"ל. אלה עובדות – הרכיב האחרון בחשיבותו במעבדת התודעה. הם קפצו על הסכנה הנשקפת לעיתונאים כמוצאי שלל רב, והתחילו לבנות את הקמפיין הבא.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת יוני רוטנברג מחקר ישראלי: חיסוני הקורונה פגעו באוכלוסיות בריאות

עוד מאת יוני רוטנברג כולם נשא הרוח: לאן נעלם "גוש האחדות" הפוליטי? 

"כבר 23 חודשים שישראל מונעת מעיתונאים להיכנס לרצועת עזה", הם כותבים במנשר שהופץ לאלפי מערכות תקשורת, משפיעני רשת, עיתונאים עצמאיים וארגוני שמאל, "העיתונאים המקומיים בעזה, שנמצאים בעמדה הטובה ביותר להוציא את האמת לעולם, חווים הרעבה וגירוש. 210 מהם נרצחו מאז תחילת המלחמה. זהו איום ישיר על חופש העיתונות וזכות הציבור לדעת".

אבל אלה רק מילים יפות. Avaaz היא חבורה של מקצוענים, לא אנשי אקדמיה מעונבים שמביעים מחאות ריקות על כל מיני נושאים. 'עיתונאים ללא גבולות', במקרה הזה, הם רק החותמת המקצועית והבלתי־מוטה לכאורה. אדריכלי הקמפיין האמיתי עוברים מיד להוראות ההפעלה המדויקות לנמעני המכתב.

"בתגובה, ארגוני זכויות עיתונאים וכלי תקשורת משלבים ידיים יחד באחד בספטמבר", הם מעניקים לנמענים תחושה שמשהו גדול עומד להתרחש והם חייבים להיות חלק ממנו, "כ־150 כלי תקשורת מ־50 מדינות שונות ברחבי העולם כבר הצטרפו, לצד עיתונאים עצמאיים רבים. נתאחד כולנו בדרישה שישראל תאפשר כניסה של עיתונאים בינלאומיים לסקר את המצב בעזה, ושתעמוד בחובותיה על פי החוק הבינלאומי לשמירה על עיתונאים באזורי מלחמה".

פראבדה. תום פראבדה

לא צריך לפרש יותר מדי: הדרישות הללו, אם יתקיימו, הן עוד מכה קשה ליכולת של ישראל להכריע את חמאס. לא רק בגלל הכתבות והצילומים המניפולטיביים שייצאו משם ויטו את לב העולם, אלא גם מתוך הנחה סבירה שהעיתונאים הללו יסתובבו בין הרגליים של הלוחמים ויגרמו לכך שההנחיות לשימוש באש יהיו מחמירות יותר מחשש לפגיעה בהם. זו פרקטיקה שאנחנו מכירים כבר שנים רבות מגזרות אחרות.

ואיך עושים את זה? Avaaz לא מותירים אפילו מילימטר ליד הדמיון והאינטרפרטציה האישית. הכול מתוזמן, מתוזמר ומנוסח. קודם כול המסר. באחד בספטמבר, כלומר ביום שני השבוע, התחיל הגל עם מסר אחד בלבד, מלווה בהאשטאג תואם, שהושם בפי מאות העיתונאים וכלי התקשורת. "בקצב שבו נהרגים עיתונאים בעזה על ידי הצבא הישראלי, בקרוב לא יישאר שם אף אדם שיוכל להשאיר אותך מעודכן", הכתיבו במסמך, והוסיפו שני האשטאגים: "הגנו על העיתונאים בעזה", ו"אפשרו כניסת עיתונאים לעזה".

ההוראות היו כל כך מדויקות, עד שהן פורטו לסעיפים שונים עבור המדיות השונות. ממש כך, שולחי המכתב הציעו ארבעה פורמטים לעיצוב גרפי מפורט לשער עבור עיתונים מודפסים (אחד מהם שער שצבוע כולו שחור, מזכיר לכם משהו?), והציעו בנימוס לחדור להם גם לניוזלטרים שמופצים במייל, לאתרי האינטרנט ולחשבונות ברשתות החברתיות.

הצעות דומות ומפורטות לפרסומים מתאימים קיבלו אתרי החדשות אונליין, ערוצי הטלוויזיה ומשפיעני רשת עצמאיים. כל אחד קיבל ארבע הצעות שונות לשילוב המסר היחיד והמאוחד בפרסומים שלו, כולל הצעת עזרה חינמית ביצירת הגרפיקה ושילובה מבחינה טכנית. כל הטוב הזה מוצע לנמענים ב־10 שפות שונות, כאשר בקשות חריגות יקבלו מענה גם הן באמצעות פרטי יצירת קשר שצוינו. בקיצור, כל מה שעורך אתר או תוכנית טלוויזיה בכל מקום בעולם צריך לעשות כדי להיות חלק מהקהילייה הבין־לאומית הנאורה והצודקת הוא לכתוב בתגובה למייל את המילה "כן". אם הוא לא חובב ציון גדול באופן אקטיבי, הדרך לשם תהיה קלה מאוד.

וכך אכן קרה באחד בספטמבר. שיטוט בשני ההאשטאגים המוכתבים ברשת עלול לעורר מבוכה של ממש. כלי תקשורת מכל רחבי העולם, בשפות שונות, כאלה שמתיימרים להציג איזשהו אינטגריטי מקצועי, ביצעו העתק־הדבק מפרסומי Avaaz כמו חיילים ממושמעים. רשות השידור הציבורית בספרד, למשל, הקדישה דקות מסך לדף המסרים שקיבלה, ואף הוציאה את עובדיה למחאה ודקת דומייה מחוץ למשרדים. עוד הוסיפה ודיווחה כי 200 כלי תקשורת ב־50 מדינות הצטרפו למחאה. בצרפת נצבע בשחור השער של עיתון השמאל הסוציאליסטי 'לה הומניטה' עם הכיתוב המתאים על פי ההצעה, אך מלבדו לא נמצאו בדוכן העיתונים עוד שמות גדולים שקיבלו את הפקודה. עוד כמה שערים שוליים של מקומונים בארצות הברית אימצו את ההצעה, אבל לא יותר מזה.

הלכה למעשה, בחלוף שבוע, נראה שהקמפיין לא נחל הצלחה, בלשון המעטה. הוא אומץ בעיקר בשמאל הקיצוני, ולא חדר אל המיינסטרים. בלי לקבוע מסמרות, נדמה שהחשיפה שלו בזמן אמת, שהודהדה בעוצמה על ידי משפיעני רשת אוהבי ישראל, נטרלה את השפעתו. הניחוח של פראבדה, תום פראבדה, היה כבר יותר מדי בשביל כלי תקשורת שעוד מעוניינים לכבד את עצמם. אך אל דאגה, לא אלמן שונא ישראל. עוד באותו יום נשלף הנשק הבא של הקמפיין: "מחקר" של ארגון חוקרי הג'נוסייד, שקובע כי ישראל מבצעת רצח עם בעזה. פסגת החקר האנושי ממש.

החשיפה הזאת, של מסדרונות מפעל הנקניקיות, חשובה לא רק כדי לנטרל את הקמפיין אלא גם כדי ללמד אותנו לקח לעתיד. יהיו עוד קמפיינים רבים, ואת רובם איש לא ידליף ולא יחשוף. הם ייראו לנו אותנטיים, ויתחילו לעורר בנו ספקות: אולי באמת הגזמנו? כולם נגדנו ורק אנחנו צודקים? אז הנה התשובה לפניכם במסמך גלוי וישיר: כל מה שאתם רואים אלה מבצעי השפעה של אנשי מקצוע מניפולטיביים, שיודעים לרתום את כוחותיהם לצורך מצגי שווא והטיות דעת מהזן הציני והמהונדס ביותר.

לתגובות:

[email protected]         

***