בבית המשפט אין כל חדש

1

לפני כשבוע הסתיימה כהונתו של שופט בית המשפט העליון יוסף אלרון, שיצא לגמלאות בהגיעו לגיל 70.

השופט אלרון נמנה עם המיעוט הפחות אקטיביסטי והיותר שמרני משופטי העליון, ולכן פרישתו מכס השיפוט היא אבדה בעיני כל מי שרוצה לראות כאן בית משפט מרוסן, שאינו רומס את סמכויות הרשות המחוקקת והמבצעת.

השופט אלרון לא היסס לגלות עצמאות מול חבריו ולעשות מעשים מנוגדים למוסכמות, כגון לקרוא תיגר על נוהג ה'סניוריטי' שלפיו איש מהשופטים אינו מנסה להתחרות על תפקיד נשיא בית המשפט העליון מול השופט הוותיק ביותר – במקרה הנוכחי יצחק עמית.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת עמנואל שילה "עשינו המון, תנו לנו כוח להמשיך"

עוד מאת עמנואל שילה האנשים שהביאו הישגים חסרי תקדים ראויים להכרת הטוב

כאן המקום להזכיר שזה לא היה הניסיון הראשון לערער על נוהג הסניוריטי בבחירת נשיא בית המשפט העליון. קדם לכך ניסיון של שרת המשפטים לשעבר, איילת שקד, למנוע את מינויה לתפקיד הנשיאה של מי שהייתה אז השופטת הוותיקה מכולם, אסתר חיות. שקד העלתה את כל הטיעונים הנכונים מדוע לא הגיוני שהקריטריון הקובע לתפקיד הבכיר המשפיע והנחשק יהיה הוותק, ודרשה לבחור במתאים ביותר מקרב השופטים גם אם הוא פחות ותיק. אלא שהשופט שאותו ניסתה שקד למנות כבר בשנת 2017 היה יצחק עמית. אז נכון שאסתר חיות הייתה נשיאה אקטיביסטית להחריד, אבל לפי פסקיו והתנהלותו של יצחק עמית לא נראה שיש סיבה להצטער על שלא נבחר במקומה.

בכל אופן, לא יצחק עמית ולא מישהו אחר משופטי העליון הסכים אז להציג את מועמדותו מול אסתר חיות, ושקד נאלצה להתקפל ולהסכים לבחירתה. גם ניסיונו האמיץ של אלרון להתמודד מול יצחק עמית לא הסתיים בהצלחה, למרות שזכה לתמיכתו של שר המשפטים יריב לוין. נראה שמאבק רציני ואולי אף אפקטיבי נגד מינוי הנשיא בשיטת הסניוריטי צפוי להתקיים רק כשיגיע תורו של השופט השמרן יחסית נועם סולברג. צפו לכך שרבים מאלה שמגינים בחירוף נפש על שיטת הסניוריטי יגלו פתאום שיש משהו בטיעונים נגד השיטה, בבוא העת לבחור על פיה אדם חובש כיפה מגוש עציון.

2

שרת המשפטים לשעבר איילת שקד באה לכבד את השופט הפורש, הצטלמה לצידו וכתבה בטוויטר ציוץ שבו מנתה את שבחיו.

"אני גאה שמיניתי אותו כשרת משפטים לבית המשפט העליון, והלוואי וימונו בעתיד עוד שופטים כמוהו", חתמה שקד את הציוץ.

היו מי שהעירו ששקד לוקחת כאן בעלות וקרדיט על יוזמות של אחרים. מי שדחף את קידומו של השופט אלרון לבית המשפט העליון היה בעיקר השר משה כחלון, שבתקופת כהונתה של שקד כשרת המשפטים היה נציג הממשלה השני בוועדה לבחירת שופטים. ובכל זאת, טוב עשתה שקד שבאה להצטלם עם אלרון ולהשתבח בבחירתו, כי במי תשתבח אם לא בו? מכל השופטים שמונו לעליון בעת כהונתה, רק דוד מינץ בנוסף לאלרון יכול להיחשב למינוי שמרני מובהק שבוחריה של שקד יכולים להיות מרוצים ממנו. שקד נוהגת להזכיר שבתקופתה מונו לא פחות משישה שופטים לבית המשפט העליון, ובכך כביכול השתנה המאזן והוא הפך מאקטיביסטי חד־צדדי למאוזן הרבה יותר. המינויים של שקד, נהוג לומר, יצרו בבית המשפט העליון מחנה שמרני גדול, שעם הזמן ישנה את פניה של מערכת המשפט. מדובר בתאוריה משמחת ונוסכת אופטימיות. יש רק בעיה אחת: היא מנותקת מהמציאות. כי כאמור, רק שניים מששת השופטים שמונו בתקופתה ראויים להיחשב כשמרנים.

3

נפרט את הטענה. מן הסתם איש לא יחלוק על כך שהשופט ג'ורג' קרא, אחד מהשישה, שייך למחנה האקטיביסטי. אפשר לטעון שמדובר באילוץ, שכן נוצר נוהג שאחד מ־15 שופטי העליון צריך להיות נציג המגזר הערבי. אפשר להתווכח ולטעון כנגד שלא מדובר בחובה חוקית, ואף אחד לא חושב למשל שבכל עת חייב לכהן בבית המשפט העליון שופט חרדי. אך בין אם מדובר באילוץ ובין אם לא, דבר אחד ברור: אין מה להשתבח בבחירתו של השופט קרא.

נמשיך הלאה. השופטת הדתייה יעל וילנר, שמונתה גם היא בתקופתה של שקד, נראתה לכאורה בעת מינויה כשופטת שמרנית. בפועל, לפי פסיקותיה של וילנר, היא רחוקה מלהיות שמרנית מובהקת, ונכון יותר למקם אותה אי שם באמצע. בבג"ץ עילת הסבירות היא לא הצטרפה לשופטים הדתיים נועם סולברג ודוד מינץ, שקבעו כי באופן עקרוני אין לבית המשפט העליון מקור סמכות לבטל חוקי יסוד.

עוד מינוי לעליון בתקופתה של שקד כשרת המשפטים היה זה של השופט עופר גרוסקופף. גרוסקופף היה ידוע כנוטה לשמאל החילוני, ושקד הסכימה למינויו במסגרת עסקת חבילה עם נציגי בית המשפט העליון בוועדה לבחירת שופטים. למרות זאת היא הציגה את מינויו כהישג, בטענה שגרוסקופף הוא "פרידמניסט", כלומר אוחז בגישתו של פרופ' דניאל פרידמן, שר המשפטים לשעבר, שהיה ידוע בהתנגדותו לאקטיביזם שיפוטי. למעשה, השופט גרוסקופף ברוב פסיקותיו הוא חלק בלתי נפרד מהקבוצה האקטיביסטית המובילה את בית המשפט העליון, ולכן מינויו לא יכול בשום אופן להיחשב להישג של שקד. ומה שחמור במיוחד לגבי גרוסקופף, גילו הצעיר יחסית בעת מינויו מבטיח שברבות הימים הוא ייבחר לנשיא בית המשפט העליון על פי שיטת הסניוריטי, אם זו לא תבוטל.

האחרון מהשופטים שמינתה שקד היה אלכס שטיין. בעת מינויו הוא הוצג כרכש מיוחד ואולטרה־שמרן שהוחזר במיוחד מארצות הברית כדי לחתום את המהפך השמרני בבית המשפט העליון. בפועל, שטיין התגלה כשופט עצמאי בעל דעות מקוריות, אבל רחוק מלספק את הסחורה השמרנית המבוקשת. הדוגמה הבולטת לכך היא עמדתו שלמגילת עצמאות יש מעמד של חוקת־על בלתי ניתנת לשינוי, ושניתן לבטל כל חקיקה של הכנסת, כולל חקיקת יסוד, בטענה שהיא לא עולה בקנה אחד עם האמור במגילה.

מכל ששת השופטים ששקד גאה במינויָם, נותרו אם כן רק דוד מינץ ויוסף אלרון ככאלה שבאמת ניסו למשוך את בית המשפט אל הכיוון השמרני. אך מטבע הדברים הם והשופט נועם סולברג נותרו בדרך כלל בעמדת מיעוט, ורק במקרים ספורים זכו לכך שהדין ייפסק על פי עמדתם.

4

ולמה הדיון הזה חשוב? לא רק כדי ששקד לא תתהדר בהישגים שלא השיגה, אלא כדי להפריך את הטיעון שאילו רק היה יריב לוין ממשיך בדרכה, כבר היינו קרובים אל המנוחה ואל הנחלה.

בתקופת כהונתה כיושבת ראש הוועדה לבחירת שופטים, שקד נהנתה מרוב נדיר בוועדה כתוצאה מהברית שכרתה עם יושב ראש לשכת עורכי הדין דאז, אפי נווה. מדובר בקואליציה נדירה, שכן בדרך כלל נוטים עורכי הדין בוועדה לעשות יד אחת עם השופטים, ולא עם נציגי המערכת הפוליטית. ובכל זאת, מכיוון שעל פי 'תיקון סער' דרוש רוב של שבעה מתוך תשעת חברי הוועדה כדי לבחור בשופטים לעליון, שקד נאלצה להגיע להבנות והסכמים עם שלושת השופטים בוועדה. התוצאה הייתה עסקת חבילה ששקד שיווקה אותה כהישג, אך ברבות הימים התברר שהיא לא באמת הביאה לשינוי. בעניין הזה יריב לוין צדק: כל עוד לא תשתנה שיטת בחירת השופטים בישראל, גוש שופטי בית המשפט העליון בוועדה ידאג לשמר את אופיו האקטיביסטי של הרכב השופטים בבית המשפט העליון.

לוין שם את האצבע על הבעיה, וגם ניסה למצוא פתרון. על פי חוק שהתקבל השנה, נציגי המערכת הפוליטית בוועדה יוכלו לבחור בשופט אחד מטעם הקואליציה ואחד מטעם האופוזיציה, בלי שנציגי בית המשפט העליון יוכלו להטיל על כך וטו. אבל החוק החדש יחול רק החל מהקדנציה הבאה, וספק אם לא יבוטל בכנסת הבאה. כרגע נראה שיריב לוין יסיים את הקדנציה שלו כשר המשפטים בלי למנות ולו שופט אחד. אבל אולי מוטב להבין שאנחנו בבעיה ולחפש לה פתרון, ולא לטעון להצלחה במקום שהיא לא קיימת, כמו שעושה שקד.

לתגובות:

[email protected]

***