התחלה// לפני 29 שנים, נולד וגדל בקריית מלאכי. הבכור מתוך שמונה אחים ואחיות.
אבא// הרב בועז שרמן, בן 54, ראש המכינה הקדם־צבאית 'עז שלמה' במרכז שפירא. "אבא הוא אדם בעל לב טוב ועין טובה. הוא האדם הכי קרוב, ואפשר לשתף אותו בכל הדברים הכי פרטיים. מנחה ומלווה אותי בכל צעד ושעל בחיי".
אמא// רבקה שרמן, בת 54, יועצת ומטפלת זוגית. "אמא מלאה אהבה לכול. אישה טובה עם אפס ביקורת ואפס שיפוטיות. תמיד רואה את האחר לפני עצמה ובעלת נתינה אין־סופית לזולת".
למרכז שפירא// "המכינה של אבא הייתה בקריית מלאכי וחיינו סביב המכינה. הבחורים מהמכינה היו כמו אחים גדולים שלי וכילד זה היה כיף גדול". בגיל 12, כשהמכינה של אביו עברה למרכז שפירא, עבר לשם עם משפחתו בעקבותיה.
אולי יעניין אתכם
הנני// "אבא היה תלמידו של הרב חיים דרוקמן והיה קרוב אליו מאוד. בזכות אבא היינו גם אנחנו צמודים לרב לאורך הילדות שלנו. הרב דרוקמן נכח בכל צומת חשוב בחיים שלי. בעיניי הרב דרוקמן היה אדם־מלאך, כולו מסירות לעם ישראל. דמות שידעה בגדלותה להכיל את כל הגוונים השונים בעם והייתה מסורה לעם ישראל".
קדימה בני עקיבא// היה פעיל בסניף בני עקיבא במרכז שפירא, כחניך ובהמשך כמדריך. "גם אחר כך המשכתי בכל מיני תפקידים בתנועה, כי מאוד אהבתי והתחברתי לרוח ולתרומה העצומה שלה. זו תנועה שהחברים שלה שואפים לתקן את העולם בשיא הטבעיות וזה קסום בעיניי".
מקל ותרמיל// למד בישיבה התיכונית בדימונה, "מקום מעצב בחיי מבחינה חברתית וערכית. עד היום אני קשור לראשי הישיבה הרב דוד תורג'מן, הרב יעקב דודי ורבנים נוספים. השקעתי את הזמן בחברים ובנגינה. בעיקר טיילתי והסתובבתי ופחות למדתי, אבל ינקתי שם הרבה אהבה לארץ".
קבע את מושבו// משם פנה לישיבת ההסדר באלון מורה. "ביום הראשון בישיבה נכנסתי לבית המדרש כמו תיכוניסט, עם ג'ינס קרוע, שיער ארוך וכיפת שקל. הרב אליקים לבנון שלח אותי לחדר להתלבש ומשם התחיל סיפור האהבה שלי למקום. בבית המדרש הזה העמקתי בלימוד התורה. ב־12 השנים האחרונות הישיבה היא הבית שלי". בשיעור ג' התגייס לגבעתי.
גבעתי// "התגייסתי לגבעתי והמשכתי לקצונה ופיקוד בפלוגת תומר, המיועדת לחבר'ה מבתים חרדיים. היו לי שנתיים מרתקות. זו הייתה בשבילי חוויית היכרות יוצאת דופן עם העולם החרדי ועם אתגרי הגיוס בציבור החרדי. למדתי גם להיות מפקד ולהוביל חיילים בקרב. רכשתי שם חברים לחיים".
חבר חטוף// החטוף אורי דנינו הי"ד. "אורי היה טירון שלי, שובב גדול ובעל חן. ביום הראשון בצבא הוא אמר לי שהצבא לא מתאים לו. תפסתי אותו לשיחה, הרגעתי אותו והוא הפך ללוחם והתקדם בשירות. ב־7 באוקטובר הוא היה במסיבת הנובה וכבר הצליח לברוח אבל חזר אחורנית כדי לחלץ חברים. הוא נחטף לעזה ולצערנו נרצח במנהרה".
החצי השני// במהלך השירות הכיר את אשתו גפן, כיום בת 29, מחנכת בבית הספר באלון מורה. "היא הכול בשבילי. גפן היא אי של שקט במרוץ החיים".
הנחת// ארבעה. אור בת שש, עלמא בת ארבע, אהוביה יוסף־חיים כמעט בן שלוש, וטוהר־רפאל בן שנה. "הנשמות שלנו. מקווה להיות ראוי להם".
על הגבעה// כזוג צעיר גרו ביישוב נווה במשך שנתיים עד שסיים את השירות. משם עברו לאלון מורה. "ביקשנו לגור במקום שהוא משמעותי יותר ולנסות לתרום במה שאפשר, והצטרפנו להקמת גבעת נחלת יוסף עם כמה חברים. היום אנחנו כמעט 20 משפחות שם".
סקסופון// בתיכון החל ללמוד לנגן בסקסופון. "דודה שלי נתנה לי סקסופון ישן והתחלתי להתאמן לבד. עם הזמן המשכתי להתפתח בצורה מקצועית והנגינה הפכה לחלק ממני. השקעתי הרבה שעות בתחום, חלמתי להיות סקסופוניסט והייתי בטוח שזה הולך להיות המקצוע שלי".
משמח// "התחלתי לנגן בלהקות חתונה, לשמח חתנים וכלות. ככה ניגנתי עד הגיוס. אחרי הצבא התחלתי לנגן בלהקת החתונות 'אשירה', ומאז ועד היום הבייבי שלי זה לשמח חתנים וכלות וללוות אותם ביום המאושר בחייהם. זה מרגש בכל ערב מחדש וזכות עצומה".
סולן// "יום אחד חיפשו סולן ללהקה. שלחתי חצי בצחוק הודעה שאני רוצה להיות הסולן, הוזמנתי לאודישן ולשמחתי נבחרתי. המוזיקה היא חלק ממי שאני, ותמיד הרגשתי שיותר מתאים לי להיות במרכז הבמה וששם אני יכול לתת הרבה יותר מעצמי. עשיתי הסבה לקדמת הבמה ומאז אני מנהל וסולן הלהקה".
להיות מחנך// למד חינוך והוראה במכללת אורות ישראל ותואר שני במינהל עסקים. "כל החיים חשבתי שאהיה מחנך. אבא שלי הוא ראש מכינה וגם אבא של אשתי, הרב רפי פרץ, הוא ראש מכינה. הייתי משוכנע שאני מסיים את השירות הצבאי, לומד עוד כמה שנים בישיבה, גדל בתורה והולך להיות איש חינוך. למדתי חינוך ותוך כדי כתבתי מופע ייחודי שמיועד לבני נוער".
המופע// יחד עם חברו אלישע כהן חיבר מופע מוזיקלי לנוער. המופע נקרא 'ברית', ועוסק בשמירת הברית, והוא הופיע איתו בישיבות תיכוניות, בתנועות נוער ועוד. "זה ממש מופע קדוש. הוא מדבר על נושא אינטימי שעד אז פחות דיברו עליו. אני לא חושב שצריך לפחד לדבר על דברים שהם חשובים. מדובר בפריצת דרך בנושא".
המשימה// את השירים למופע כתב בעצמו. "בפעם הראשונה, בגיל 26, מצאתי את עצמי יושב עם דף ועט וכותב שירים, מילים ולחן. הייתי על הבמה המון שנים, אבל פה אתה ממש יוצר. שירים שמדברים על ההתמודדות של האדם מול עצמו ומול אלוקיו. פתאום הבנתי שיש בתרבות היהודית שליחות גדולה שהיא לא פחותה מחינוך. הבנתי שזו תהיה משימת חיי".
ההחלטה// "אמרתי לעצמי: אנשים אוהבים את השירים שלי במופע, אז למה לא לבדוק את הסיפור הזה של יצירה? מתוך חשיבה מושכלת החלטתי לצאת למהלך להפוך לזמר ויוצר. חשבתי מה האמירות שאני רוצה להביא לעולם. בשיר הראשון השקעתי בקליפ כמו שצריך, עם הפקה מוזיקלית ויח"צ והחלטתי שאני על זה בכל הכוח".
דמות משמעותית// "הקליפ של השיר הראשון 'מאמין בי', שנכתב למופע, יצא לאור והתגובות לשמחתי היו ממש טובות. אמרתי: יאללה, תסתער על זה. בוא תהיה דמות משמעותית בתרבות הישראלית, שיהיה לנוער מה לצרוך. מאז הוצאתי לאור שבעה שירים". בימים אלה עובד על אלבום הבכורה ועתיד לצאת לצורך כך בקמפיין מימון המונים, "למי שמאמין בתרבות ובערכים שאני מייצג".
זמר במלחמה// בין סבבי המילואים הוא מפתח את הקריירה המוזיקלית ומפרסם את שיריו. "הייתי אמור להוציא את השיר הראשון ב־10 באוקטובר 2023, ומטבע הדברים הכול קיבל ברקס גדול. הבנתי שהכול זז הצידה ועכשיו צריך להתייצב ולמסור את הנפש בהגנה על הבית. אני רואה זכות גדולה להיות לוחם של עם ישראל ולהוביל לוחמים בתוך עזה. אחרי הסבב הראשון יצאתי מעזה והוצאתי את הסינגל הראשון. מאז אני מוציא סינגל והולך לחודשיים מילואים וחוזר חלילה".
עזה// אירוע אחד תוך כדי הלחימה בעזה הותיר בו רושם עז. "בסמטאות בית חאנון הייתה היתקלות עם מחבלים וצלף ירה על המ"פ שלי, רב־סרן במילואים יצחק שוורץ, והוא נפגע קשה בעמוד השדרה. הוא עמד מטר ממני. מאותה נקודה הייתי צריך לתפעל את הקרב ואת הפינוי. זה היה אירוע מורכב. חצי שנה אחרי הפציעה, הבן שלי טוהר־רפאל נכנס בבריתו של אברהם אבינו על הברכיים של המפקד שלי יצחק. דם הברית ודם גיבורי ישראל נגעו אלה באלה, ממש בדמייך חיי".
הצימרבוס// הבעלים של 'צימרבוס' – מתחם צימרים בתוך אוטובוסים. "כל השנים היה לי חלום לגור באוטובוס, ולפני כמה שנים פתחנו שלושה צימרים, כולם באוטובוסים, בנוף הכי יפה בארץ. כל אחד והסיפור שלו. אחד מהם הוא אוטובוס תיירים דו־קומתי ואחר הוא אוטובוס של החטוף שחזר, שגיא דקל חן. לפני ה־7 באוקטובר נפגשתי איתו והוא עזר לי עם כל ההקמה של המתחם".
להיות זמר// "אני מתפלל להיות דמות משפיעה ומשמעותית בתרבות. אני מנסה לעשות מוזיקה יהודית מקורית עם גרוב ולא להתפשר בכלל על איכות ושייראה טוב. חשוב לי שיראו את הקדוש ברוך הוא ביצירה שלי. שהמוזיקה שלי תהיה אמונית ולעשות אותה בסטייל. אני חושב שזה קצת שונה בנוף".
במגרש הביתי:
מה הלו"ז// "החל משש בבוקר הילדים מתחילים לטפס עליי. אני קם, מוציא את הילדים למסגרות, לומד סדר בוקר בישיבת אלון מורה, בצהריים עם הילדים, ובערב שר ומשמח בחתונות. הולך לישון בדרך כלל הרבה אחרי חצות".
פלייליסט// "שומע ולומד מהכול, מג'אז ועד מוזיקה הכי עכשווית".
השבת שלי// "שקט. זמן מנוחה עם המשפחה, נפשית וגופנית".
דמות מופת// "יוסף הצדיק. נשאר נאמן לשליחותו בקומה זקופה. זכינו לגור בנחלת יוסף ואנחנו גדלים לאורו".
מפחיד אותי// "שיגיע על ידי חילול השם".
משאלה// "שנרבה באהבת חינם ועין טובה, שנכיר את הגודל של העם הזה. אנחנו ממש שם".
כשאהיה גדול// "מקווה להיות דמות משפיעה בתרבות הישראלית. אבא שלי קורא לי 'יוסף בעל החלומות', בעזרת ה' שלא אפסיק לחלום".
לתגובות:
***
