התחלה// לפני 52 שנה, נולד וגדל ברובע היהודי בירושלים. השני מחמישה אחים.
אובדן// אחיו, סמל ראשון עמיקם הי"ד, נפל בקרב בעזה במאורעות ספטמבר 96'. "עמיקם היה לוחם גבעתי. הוא השיב בירי לעבר מחבלים שתקפו את מוצב זיוונית ברצועה ונפצע אנוש מירי צלף. הוא פונה לבית החולים סורוקה, שם נפטר מפצעיו".
אחי הצעיר// "הוא היה בן 21 ואני שנתיים מעליו. הוא היה בחור מאוד אוהב ואהוב, מסמר חברתי, שהשאיר חותם בקרב רבים. אדם שעד היום, אחרי 29 שנים, מגיעים חברים רבים לאזכרה שלו. האובדן הוא קשה אבל עברנו את זה יחד כמשפחה, חיזקנו זה את זה ושמרנו זה על זה".
אבא// חנוך, בן 88, כלכלן ופנסיונר של משרד התמ"ת. "אבא שלי הוא איש ישר דרך באופן מוחלט, שמעולם לא דבק בו רבב. דמות לחיקוי ואני גאה מאוד להיות הבן שלו".
אולי יעניין אתכם
אמא// רות, בת 78, מורה לתנ"ך במדרשת עמליה בירושלים, כיום בגמלאות. "אמא במלוא מובן המילה. ידעה מצוין איך להכיל את אתגרי החינוך אצלנו בגילים הצעירים. אישה חכמה וסובלנית".
העיר העתיקה// עד גיל 13 גדל בעיר העתיקה בירושלים. "אני זוכר את הילדות שלי ברובע לטובה, אבל בדיעבד אני חושב שזה מקום משוגע לגדול בו. אל הרובע התקבצו כל מיני אנשים שלוקים בסינדרום ירושלים יחד עם המוני עולים לרגל ותנועה בלתי פוסקת של תיירים, וכילד זה היה מאתגר".
טיול גגות// "משחק ילדות שלנו היה טיול גגות על בתי הרובע. בגלל שהרובע בנוי בצפיפות, בדומה לקסבה, בתור ילדים אהבנו לטפס על גג בחלק אחד של הרובע ולדלג מגג לגג ולחצות כך כמעט את הרובע כולו. הבית שלי עמד בשורה השנייה מהכותל, ממש צמוד. אתה יוצא מדלת הבית ובשלוש דקות הליכה אתה ברחבת הכותל".
עובר// כשהיה בן 13 החליטו הוריו לעבור לאפרת. "המעבר היה בחופש הגדול של סוף כיתה ז' והיה מדהים בשבילי. פתאום הכול היה אחרת. בית גדול עם גינה גדולה ומרחבים מסביב. הכול פתוח. חברים חדשים, תחביבים חדשים וצורת חיים חדשה".
תיכון// בכיתות ט' וי' למד בישיבה התיכונית או"ת – נווה שמואל באפרת. "לא התאמתי למסגרת, לא כל כך התעניינתי בלימודים ובסוף כיתה י' הועפתי. עברתי ללמוד בתיכון הדתי הימלפרב ובו היה לי ממש טוב. יום הלימודים היה קצר יותר, עבדתי קצת בפיצרייה כדי להרוויח כסף, אהבתי את החברים. היה שם גם את המורה גדעון להמן, שראה אותי וגרם לי להרגיש טוב בכיתה. מורה דגול בעיניי".
עלי// משם המשיך למכינה הקדם־צבאית בני דוד בעלי. "למדתי שם במשך שנה. הדבר העיקרי שהם הטמיעו בנו היה שכל אדם צריך לרתום את חוזקותיו וכוחותיו למען הכלל. שני הספרים שכתבתי הם אולי תוצר של האידיאל הזה לפעול למען הכלל".
צבא// התגייס לחה"ן צנחנים, שם שירת כלוחם שלוש שנים. "בשירות עברנו אירועים קשים בלבנון. חיי היו על חוט השערה לפחות פעמיים. חבר שלי, יובל רטיג, נהרג ממטען ממש לידי במארב שעשינו ברצועת הביטחון מול נבטיה. במשך השנים שירתנו יחד דתיים וחילונים, ימנים ושמאלנים, ועברנו חוויות קיצוניות ביחד. זה הפך אותנו לחברי נפש עד היום".
לומד// אחרי הטיול הגדול בדרום אמריקה פנה ללימודי תואר ראשון במדעי המדינה ותוכנית רב־תחומית במדעי הרוח באוניברסיטה העברית. המשיך ללימודי תואר שני ביהדות זמננו באוניברסיטה העברית.
כתב// במקביל ללימודיו שימש ככתב לענייני חרדים ומתנחלים ברשת המקומונים 'זמן מעריב'. "כדי לממן את שכר הדירה עבדתי בתור מאבטח. באחד הימים דפקתי על דלת המקומון וככה נכנסתי לתחום התקשורת שריתק אותי. באותם ימים המקומונים היו סצנה מאוד חזקה, ולי היה ברור שאני ממשיך לעיתונות הארצית. למרות זאת, באיזשהו שלב החלטתי לפנות לתחום הדוברות".
דובר// במשך שנתיים שימש דובר וממונה יחסי הציבור וניהל את צוות הדוברות וההסברה במשרד החינוך, התרבות והספורט. "מי שגייסה אותי הייתה השרה דאז לימור לבנת, ומי שהעיפה אותי מהתפקיד כי אני 'דתי' ו'מתנחל' הייתה השרה שנכנסה יולי תמיר".
אור ירוק// שימש כמנהל ההדרכה ויועץ למנכ"ל עמותת 'אור ירוק' למאבק בתאונות הדרכים. "מי שהיה מנכ"ל משרד החינוך, שמואל אבוהב, יהודי יקר שאני מאוד מכבד, עבר לתפקידו כמנכ"ל עמותת 'אור ירוק' והציע לי לבוא יחד איתו. למדתי שם שהמאבק בקטל בדרכים צריך להיות בשני מוקדים: המדינה ותשתיות הבטיחות שהיא צריכה לפרוס בכבישים, והמוקד השני בחינוך על ידי הורים ומורים". אחרי חמש שנים בעמותה הצטרף לתחום של ביקורת תקשורת באתר פרספקטיבה.
קצת פרספקטיבה// החל כחוקר באתר, ולאחר כשלוש שנים מונה לעורך הראשי של האתר. "13 שנה עבדתי שם, ובהן התמקצעתי בתחום של התקשורת הישראלית ואיך היא עובדת, איך היא מהנדסת את התודעה שלנו, וגם בתחום ההסברה הבין־לאומית נוכח מכונת התעמולה שמופעלת נגד ישראל. אלה היו שנים של עשייה חשובה. זה פיתח אותי ויצר לי בסיס חזק של ידע בנוגע לתקשורת הישראלית, איך זה עובד וכמה זה לא אמיתי ולא מקצועי. בזכות הידע הרב שצברתי כתבתי את הספר הראשון שלי".
ספר 1// 'הסדנה להנדסת תודעה' בהוצאת סלע מאיר. "בספר אני טוען שהתקשורת הישראלית עוסקת בתעמולה והנדסת תודעה במסווה של אקטואליה וחדשות. רציתי לתת את הכלים לזהות את המניפולציה וחשפתי את שש הטכניקות העיקריות של התקשורת הישראלית להנדס תודעה, כמו שימוש נרחב ולא מקצועי במקורות אנונימיים, לוחמה פסיכולוגית, שיתוף פעולה של אנשי תקשורת בישראל עם גופי מאבק אזרחיים, הפצת שנאה ועוד".
זהירות, תקשורת// "אני מלמד את הקורא איך לזהות את המניפולציה של התקשורת וכך לנטרל אותה. הספר השפיע על רבים, ועד היום אנשים אומרים לי שהוא שינה להם את האופן שבו הם צורכים תקשורת. זו הייתה המטרה של הספר, להעניק לציבור אוריינות תקשורת". הספר הפך לרב־מכר.
תקשורת עוינת// "התנהלות התקשורת במהלך המלחמה הייתה תחתית השפל. גם ככה התקשורת הישראלית הרוויחה ביושר את האובדן הגמור של אמון הציבור בה, אבל במלחמה האחרונה היא חותרת כל הזמן להפסד במערכה. כל קמפיין שקרי של האויב מיד התקשורת הישראלית מהדהדת, מאמצת ומייצאת החוצה. הרעבה, פשעי מלחמה, רצח עם. כל מה שהאויב אומר – מדווח מיד, על אף שאלה שקרים גמורים".
מטרת־העל// "התקשורת בעיקרה צריכה להיות מחויבת לתווך לציבור את המציאות בצורה הוגנת, שקופה ומאוזנת, אבל לעיתונות הישראלית יש מטרת־על והיא להפיל את נתניהו. כל יתר המטרות כפופות אליה. ואם צריך לשקר לציבור או להצטרף לטענות האויב זה ייעשה. הכול ובלבד שביבי ייפול".
החצי השני// שירה, בת 47, כלכלנית ברשות שוק ההון. "היא הכול בשבילי. היא השותפה שלי למפעל חיינו המצליח".
הנחת// חמישה. יערה בת 21, אלון בן 20, נטע בת 17, אילת השחר בת 14 ועמליה בת 10. "הם מקור כוחי. הדבר הכי חשוב בחיי בפער גדול מכל היתר".
ספר 2// בימים אלה יצא לאור ספרו השני, 'מלחמת ששת השקרים'. "כל השנים הייתי בחזית המאבק בהשחרת שמה של מדינת ישראל, במסגרת התפקיד ב'פרספקטיבה'. הייתי מתוסכל מהפער העצום בין צדקת דרכנו וזכותנו על הארץ ובין היכולת הנמוכה שלנו לשכנע את העולם ואפילו את עצמנו. מתוך כך החלטתי לכתוב ספר שבו אפריך את השקרים נגד ישראל בגיבוי עובדות וטיעונים של מומחים, תקשורת ואפילו עיתונות ערבית".
השקרים// "בשלב הראשון הגדרתי את ששת השקרים העיקריים שמוטחים נגד ישראל, ולכל שקר הקדשתי פרק שבו הוא ינותח ויופרך. הפרק הראשון מוקדש לשקר שליהודים אין זכויות על הארץ, והפרק השני מוקדש לשקר שהיהודים עשו נכבה ב־48'. הפרק השלישי דן בשקר שלפיו הכיבוש ביהודה ושומרון אינו חוקי, והפרק הרביעי מתמודד עם השקר שישראל היא מדינת אפרטהייד. הפרק החמישי בוחן את השקר שישראל סרבנית שלום, והשקר השישי הוא שישראל מבצעת פשעי מלחמה".
מלחמת תודעה// "האויב חכם. הוא הבין שלא יביס אותנו בשדה הקרב אז הוא העביר את המערכה לשדה הקרב על התודעה, שם יש לו יתרון אוטומטי עלינו בגלל הנטייה האנטישמית של חלקים במערב. מה שאנחנו צריכים כדי להתמודד עם מלחמת התודעה הזאת זה ידע והיכולת לטעון בצורה משכנעת".
חיילים בהסברה// "כל אחד ואחת מאיתנו חייב להכיר את הנושא על בוריו ולהיות חייל בהסברה לטובת ישראל. בקריאה אחת זורמת של הספר אפשר לרכוש בקיאות בכל הטענות הרלוונטיות נגד ישראל, להביס בכל ויכוח ולשכנע בצדקת דרכנו. התעמולה נגד ישראל נתמכת בשקרים כל כך גסים שקל להפריך אותם, רק צריך ללמוד את הדברים".
ובמגרש הביתי:
מה הלו"ז// "קם ב־6:40 להעיר את הבנות להסעה, 40 דקות הליכה בשטח עם הכלבה אווה, ואז עבודה שהיא גם התחביב, עד השינה בערך ב־23:00".
פלייליסט// "מה שהלך חזק כשהייתי נער, מאיר אריאל, שלמה ארצי ושלום חנוך. בימי שישי אחר הצהריים שירים עבריים".
השבת// "משפחה, בית כנסת, אוכל, עיתונים ושינה".
דמות מופת// "הביביסט המצוי. כמה שלא מבזים אותו הוא נותר זקוף, עצמאי במחשבה, נאמן לדרך ולמנהיג, והמציאות מוכיחה שהוא גם חכם וצודק".
מפחיד אותי// "ניצחון של מועמד פרוגרסיבי בבחירות לנשיאות ארצות הברית. סכנה מיידית לא רק לנו, אלא לכל המערב".
משאלה// "שהספר 'מלחמת ששת השקרים' יצליח להשפיע בהיקפים נרחבים על הדיון הפנים־ישראלי והבין־לאומי על צדקת דרכה של ישראל וזכותנו על הארץ הזאת".
כשאהיה גדול// "לכתוב ספר ילדים ואפילו רומן".
לתגובות:
