קרליבך פינת כהנא. בגיל עשר פגשתי לראשונה את הרב שלמה קרליבך ז"ל, שלאחרונה מלאו ל"ב שנים לפטירתו. אבי, שהיה מנהל של בית הספר היהודי שבו למדתי בניו יורק, הזמין אותו להופיע בפני התלמידים. זה היה קצת אחרי מלחמת ששת הימים שהסעירה את יהדות ארצות הברית. אני זוכרת את חביבותו המיוחדת, כשהוא ניגש לכל אחד ואחד מהילדים ובירך אותו בברכה אישית. הרב קרליבך לא כונה אז "רב", ודמותו המופלאה הייתה משובצת בסימני שאלה. והנה, אור נשמתו מתגלה אחרי מותו הרבה מעבר למה שהתגלה בחייו. נראה שהוא הצטרף למזכי הרבים ולקדושים של השנתיים האחרונות שמסרו נפשם על קידוש השם, ואחרי שעלו למרומים אור נשמתם מתפזר לקרניים ולרסיסי אור שנוגעים בכל כך הרבה אנשים שמשתדלים להתהלך לאורם.
הייתה דמות נוספת, גם הוא ידיד של אבי, שהיה אף הוא שנוי במחלוקת ועיצב את ילדותי: הרב מאיר כהנא הי"ד. כבר בימים ההם היה קשה להסתובב בעיר ניו יורק. היו התקפות של כושים ופורטוריקנים ברכבת התחתית, ברחובות העיר יהודים הורידו את הכיפה כדי לא להסתכן והמצב היה בכי רע. הרב כהנא ראה את האנטישמיות הגואה והחליט לטפל בנושא בכוחות עצמו. הוא הקים את ה־JDL, הליגה להגנה יהודית, גוף שהורכב מיהודים שלקחו על עצמם לסייע בתחושת הביטחון של יהודי ניו יורק. והוא הקדים את זמנו.
העיר היהודית הגדולה בעולם. האנטישמיות הולכת ומתעצמת בארצות הברית, בעיקר בערים הגדולות. ניו יורק היא סיפור מיוחד בהקשר הזה. זוהי העיר עם הריכוז היהודי הגדול בעולם מחוץ לישראל, מקום שנבנו בו מוסדות תרבות, חינוך ורפואה יהודיים, ושבו האהדה לישראל נראתה פעם טבעית. בשנות ה־70 תמך ראש העיר אד קוץ' באופן גלוי במדינת ישראל, והגדיר את ניו יורק כעיר היהודית ביותר בעולם אחרי ירושלים. רודי ג'וליאני טיפל באנטישמיות. מייקל בלומברג, יהודי בעצמו, עמד לצד ישראל במבצעי צה"ל בעזה. במהלך מבצע עופרת יצוקה, בינואר 2009, הגיע לביקור הזדהות ותמיכה בעם ישראל וביישובי עוטף עזה, והביע תמיכה מלאה בזכותה של ישראל להגן על עצמה.
ראש העיר היוצא, אריק אדמס, היה מחויב באופן יוצא דופן לביטחון הקהילה היהודית. ימים ספורים אחרי הזוועות בדרום ישראל, הוא הופיע בעצרת תמיכה בניו יורק והכריז שההגנה על הקהילה היהודית היא חובה קדושה. בעקבות העלייה באירועי השנאה הוא הורה להגביר את הנוכחות המשטרתית סביב בתי הכנסת ובתי הספר, והיה בין המנהיגים הראשונים בארצות הברית שגינו בפומבי את הטרור הערבי. התמיכה הגלויה של ראשי העיר לדורותיהם חיזקה את התחושה שזו עיר שמכבדת את זהותה היהודית גם בתקופות קשות. והנה, על פי נתוני משטרת ניו יורק לשנת 2024, נרשמה בשנה זו עלייה של יותר מ־50 אחוזים בתקריות נגד יהודים בהשוואה לשנה הקודמת.
אולי יעניין אתכם
בנות צלפחד בירושלים. כאמור, אנטישמיות קיימת בניו יורק עשרות בשנים. אבל היום, יותר מאי פעם, קשה להיות יהודי בניו יורק. ראש העיר המוסלמי הנבחר זוהראן ממדאני הבטיח להקשות על היהודים ועל ישראל ככל יכולתו, וחוץ מקבוצה של חסידי סאטמר שתמכו בו תמורת הבטחות לתקציבים ואישורי בנייה, ויהודים שמאלנים פרוגרסיבים שהאחווה היהודית רחוקה מהם כרחוק מזרח ממערב, יהודים מכל הגוונים מביטים בחשש אל העתיד. העשירים שבהם כבר מתכננים להוציא את כספם וזהבם מהעיר הגדולה כדי שהמיסים המוגדלים המתוכננים לעשירון העליון לא ייפלו עליהם, והאחרים חוששים שאיכות חייהם תיפגע משמעותית, ובעיקר הביטחון האישי. ייתכן שנוכל להכתיר את ראש העיר המוסלמי כזרז העלייה הגדול ביותר שקם בדור האחרון. כמובן שאנחנו מתפללים שיהודי ארצות הברית יגיעו הביתה כיונים אל ארובותיהן, ושלא יצטרכו לעוף כענן הנדחף על ידי הרוח של האנטישמיות הגואה.
ומה אנחנו יכולים לעשות כדי להקל על קליטת האחים שלנו? מדי פעם אני מעבירה שיחות זום לנשים, או נדרשת להכין דבר תורה בזום סביב הפרשה באנגלית, בשביל ארגון המזרחי העולמי. זאת הזדמנות מצוינת לשפשף קצת את האנגלית שלי, שהעלתה חלודה מאז שעזבתי את העבודה במרפאתי בשכונת הר נוף, שכונה שבה העברית והאנגלית משמשות בערבוביה, וגם המגזר הדתי־לאומי והחרדי מוצאים שלום ושלווה ביניהם בשכונה זו. עבדתי שם 20 שנה והכרתי נשים מיוחדות שנהיו לי לחברות בלב ונפש עד היום. היו שם לא מעט נשים שחיו כמו חד־הוריות, כאשר הבעל הוא רופא שלא מצא עבודה ראויה ומספקת בארץ והגיע הביתה מחו"ל פעם בחודש, ונדרשתי לסדר את העניינים המשפחתיים. כמה הערצתי את הנשים הגדולות הללו שדבקו באדמת ארץ ישראל, כמו בנות צלפחד, ולא ויתרו למרות האתגר המשפחתי.
השרה שמתפללת אצל שרה. לפני שבוע התקיים אירוע בשם "לב של אם, לב של אומה" מטעם ארגון 'מומנטום'. על הארגון שמעתי בעבר, וגם קיבלתי בקשה להצטרף אליו, אבל לא הייתי מוכנה למה שהתרחש שם. אל אולם קדמא בנווה אילן התכנסו ובאו 750 נשים יהודיות מכל העולם, דוברות אנגלית, ספרדית ועברית, לכנס שיועד לחיזוק הזהות היהודית ולאריגת קשרים בין אימהות מכל העולם. לאחר מסע אימהות ארץ־ישראלי התקיים הכנס שהיה רווי אדרנלין, אנרגיה ושמחה נשית מתפרצת. שובצנו בזוגות כדי ליצור קשרים אישיים. אני למשל כבר קבעתי חברותא וירטואלית עם אישה שהגיעה מוושינגטון DC, שכמעט התעלפה כששמעה כמה ילדים יש לי. אבל ברוך ה' היא התעשתה, ואני מקווה שהלימוד המשותף הזה יתמיד ויישא פרי.
בשבת שעברה, פרשת חיי שרה, הגיעו עשרות אלפי יהודים הביתה, אל חיק האבות והאימהות במערת המכפלה. ואיך הכול התחיל? מיוזמה של נשות חברון, בהן אורית סטרוק, לקיים שבת המונית בפרשת חיי שרה כתגובה לסגירת המערה בעקבות אירוע ברוך גולדשטיין. אז הגיעו, נגד כל הסיכויים, כאלף איש להתפלל מחוץ למערה, ולאחר כמה שבועות המערה נפתחה. ומאז ועד היום השרה סטרוק פוקדת את האבות והאימהות מדי יום. אגלה לכם שלבקשתי היא מתפללת גם על ילדיי. אבל האמת היא שכל עם ישראל נמצא על כתפיה. אומנם היא חברה בקבינט הביטחוני, אבל עיקר הפעילות שלה מתרחש במחוזות אחרים. בשבת שבה איראן תקפה את ישראל, המערה הייתה סגורה. כשרה בממשלה אורית הייתה היחידה שהורשתה להיכנס אליה. וכך היא עמדה והתפללה לאורך השבת תפילות יחיד על עם ישראל, על הטייסים הגיבורים וכל אנשי הביטחון – והכול על הכתפיים שלה.
לתגובות:
עיבוד דיגיטלי: עדי דוד