סינוואר נעלב מאסד – וישראל ניצלה בנס

בכל טלטלות השנתיים האחרונות מלווה אותנו שניוּת שלפעמים כמעט בלתי ניתנת להכלה. מצד אחד, אסון בקנה מידה כזה לא ידענו, והלב מתקשה לשאת את הכאב והצער של האלמנות, היתומים והפצועים. מאידך, בקצה השני אנחנו עדים להצלחות וניצחונות שלא היו עולים על דעתו של אף ישראלי שפוי. ולפעמים אלו לא הצלחות צבאיות, אלא הבנה שבדיעבד איך יד ההשגחה הצילה אותנו מכליה מתוכננת ומפורטת עד תום, בזמן שאנחנו היינו עיוורים לחלוטין אליה.

השבוע חשף אגף המודיעין מסמכי שלל שנתפסו בעזה, ויש בהם כדי ללמד על עוד נדבך בעוצמת הנס. עד כמה הכול היה תפור ביד אומן, ורק טעויות בלתי מוסברות של האויב הצילו אותנו מאסון גדול פי כמה. המסמכים הללו מצטרפים לצבר מסמכי שלל נוספים שנחשפו בדיוק לפני שנה על ידי המרכז למורשת המודיעין, ויחד הם בונים תמונה מבהילה באשר לעוצמת התיאום הצבאי שיצרה איראן סביבנו ערב 7 באוקטובר.

חמאס, אם נניח בצד את רצחנותו והחובה שיהיה מושמד, הוא ארגון מרתק מבחינה גאופוליטית. בעשור וחצי האחרונים הוא הצליח להתמקם בנקודת המפגש של שני הצירים המרכזיים בעולם האסלאמי, וכל זאת על אף היותו ארגון קטנטן ביחס לממדיהם של שאר הגורמים במערכת. במקורו הוא ארגון סוני שמשתייך לאחים המוסלמים, והדבר הזה לא השתנה עד היום. אך מבחינה אסטרטגית הוא הפך את עצמו לכוח הצבאי הפלשתיני החזק ביותר בתוך גבולות ישראל, ולפיכך נעשה פופולרי מאוד בקרב כל שונאיה. וכך הוא מצא את עצמו מנסה לרקוד דיפלומטית בין הציר הסוני לציר השיעי, עם לא מעט מהמורות בדרך, אך בסך הכול בהצלחה די מרובה.

החסות שחמאס מקבל, מתחילת הדרך ועד ימים אלה, מטורקיה וקטאר, היא המובן מאליו. שתי המדינות הדומיננטיות בתנועת הגג של האחים המוסלמים שמחות לאמץ לחיקן את הגורם האלים והלא מתפשר במאבק נגד ישראל. אך התואר הזה, שהתבסס בתחילת העשור השני של שנות האלפיים, התחיל למשוך אליו גם את הציר השיעי שמעוניין באותה מטרה. בזמן שהחיבור בין חמאס לטורקיה וקטאר הוא אותנטי ונובע מאמונה דתית משותפת, החיבור בין חמאס לציר השיעי של איראן התרקם על בסיס השאיפה המשותפת למחות את ישראל מעל פני האדמה.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת יוני רוטנברג מה עומד מאחורי הגברת החיסולים של משתתפי הטבח ב-7.10?

עוד מאת יוני רוטנברג "הייעוד של המודיעין הוא להיות התקפי, לא לשמור על השקט"

על ראשית הקשר הזה כתבנו כבר לפני שנה, כשפורסמו התכתובות בין אנשי כוח קודס האיראניים לחמאס, ותיעוד העברות הכספים החל. מאז אותו פרסום, נחשף שמו של "חאג' רמדאן" המסתורי שניהל את כל האופרציה מטעם איראן. מדובר בסעיד איזאדי, מפקד גיס פלשתין בכוח קודס, שחוסל במהלך מלחמת עם כלביא. המסמכים שנחשפו כעת שופכים אור על פן ספציפי במאמצי הידוק טבעת האש סביב ישראל, שהיה פעיל ותוסס במיוחד בשנה שקדמה לטבח.

איראן הייתה בבהילות לסגור סופית את טבעת האש לקראת פעולה. זה נראה די ברור. הבהילות הייתה ניכרת באופן הפעולה ובעוצמת הלחצים שהופעלו. ההפתעה שהפתיע חמאס את כל הציר ב־7.10 התבססה ככל הנראה על הידיעה הזאת, ועל ההנחה שאיראן תקבל את חוסר התיאום בהבנה ותצטרף למערכה. כלומר: סינוואר לקח סיכון מחושב, הפתעה מינימלית, כשהוא יודע שכל שאר החלקים בפאזל של איראן כבר מוכנים לפעולה. באופן ניסי, זה התגלה כטעות.

שנה לפני הטבח איראן מתחילה ללחוץ באופן בלתי מתון על הנהגת חמאס בחו"ל להגיע לסולחה עם בשאר אסד בסוריה. הרקע לסולחה קשור למורכבות של חמאס בתוך הציר, כפי שתיארנו קודם. עם תחילת מלחמת האזרחים בסוריה, בשנת 2012, חמאס עזב את דמשק שהייתה לו בסיס שהייה מרכזי. ארגוני המורדים, לפחות הגדולים שבהם, משתייכים לרעיונות הסוניים שחמאס והאחים המוסלמים מחזיקים בהם, ולכן חמאס לא יכול היה לחיות בשלום עם הטבח של הקצב מדמשק באזרחיו. בימים ההם, ימים של פריחת האביב הערבי והדגשת המאבק של האחים המוסלמים, זה לא משהו שאפשר היה להחליק באופן דיפלומטי.

משם חמאס עבר לחיקן החם של המדינות הסוניות – קטאר וטורקיה. איראן, שרצתה תיאום מלא בין כל החוליות בציר ההשמדה של ישראל, חייבה את שני הצדדים בסולחה. ייאמר לשבחם של האיראנים שהם אסטרטגים מחוננים. הם מבינים שבזמנים קשים בריתות גאופוליטיות נוטות להתפרק לאינטרסים לאומיים, ולכן ראו צורך לחזק את החיבורים בציר לפני יציאה למימוש התוכנית.

סינוואר מבטא זאת היטב במכתב ששלח להנייה ביולי 2022, ובו הוא מסביר מדוע הוא מסכים ללכת למהלך עם סוריה למרות ההסתייגות הטבעית. "סוריה היא זירה הכרחית עבורנו כבסיס מקלט ומרחב לבנייה ופריסה", הוא כותב, "ודרכה נוכל להשתתף בתוכנית ההתנגדות של ציר ירושלים (הציר האיראני)". כלומר, סינוואר יודע שדרך עזה אי אפשר לתקשר החוצה. זה מסוכן ומואזן מדי. את התיאומים צריך לעשות מבסיס אם חיצוני, וקטאר וטורקיה שעוינות את איראן הן מיקום רע מאוד. לפיכך, סוריה היא בת ברית הכרחית. תנאי השטח שם מאפשרים לפעול מתחת לרדאר הישראלי, והשלטון יפרוס את חסותו וייתן כל אמצעי שנדרש.

הבעיה העומדת בפניהם היא תדמיתית. נתינת הכשר לאסד, שחיפש באותם ימים כרטיס כניסה בחזרה למגרש הבין־לאומי, תהיה משולה לבגידה באחים המוסלמים. הרי אפילו מהליגה הערבית הוא עדיין מנודה, אז דווקא חמאס תלך לתת אישור לרוצח של אחיהם לנשק ולאמונה? אבל איראן לחצה, והציר השיעי ישב על הראש, וחמאס מצא את עצמו קרוע בין האינטרסים. כך, בתיווכו של חסן נסראללה, התרקמה תוכנית ההלבנה של הסולחה עם אסד בעיני פעילי החמאס ותומכיו.

"נדונו כמה רעיונות, ביניהם שהמנגנון לפגישה הראשונה יהיה כדלקמן", נכתב בפרוטוקול פגישה בין בכירי חמאס, חיזבאללה וסעיד איזאדי, "בשאר אסד ייפגש עם מנהיגי הפלגים הפלשתיניים בסוריה. יש להזמין את חמאס, ונציג התנועה, ד"ר חליל אל־חיה, ייפגש עם אסד יחד עם שאר הפלגים. לעיני הציבור צריכה להתקיים פגישה רבת משתתפים עם בשאר אל־אסד. זה יכול להקל על חמאס. יש לפרסם את התמונה, וכולם צריכים לדעת על פגישה זו. לאחר פגישה זו עם הפלגים, ניתן יהיה לקיים פגישה נפרדת הרחק מהתקשורת כדי להסכים על מפת דרכים לטיפול בכל הסוגיות הנדרשות".

כלומר, תוכנית ההלבנה היא כזאת: מפגש הסולחה הראשון, אחרי עשור של נתק, יתחפש למפגש דיפלומטי שגרתי כביכול של אסד עם נציגות שמבטאת את כל גוני העם הפלשתיני. בפועל, כל שאר הפלגים ישמשו בלא ידיעתם כבובות על חוט, לצורך המטרה האמיתית של המפגש – סולחה בין חמאס לאסד. התחפושת תשווק לציבור באגרסיביות, וכך יהיה תירוץ ראוי לביקור הנהגת חמאס בארמונו של אסד. משם, כשהסולחה מאחורינו והקשרים חזרו, ייקבעו פגישות עבודה סמויות שבהן יתאמו את התכל'ס – השמדת ישראל.

אסד תוקע סכין בגב

התוכנית יוצאת לפועל. הפגישה מתפרסמת בכלי התקשורת, היא מדווחת אפילו פה בישראל בקיץ 2022, אם כי באופן מצומצם מאוד מתוך חוסר הבנה למתרחש מתחת לפני הקרקע. עיוורון מוחלט. אולם תרגיל ההסחה הצליח באופן חלקי למדי. העולם הערבי מבין שיש כאן סולחה בין חמאס לאסד, ושולף את חיצי הביקורת. הם מואשמים בבגידה ובצביעות, אחרי שנטשו את המאבק הסוני. חמאס נכנס ללחץ, אבל לא מוכן לוותר על החברות האמיצה בציר השיעי רק לצורכי תדמית. חודש אחרי הסולחה הנייה מבטא את הקושי שנקלע אליו במכתב ששלח לנסראללה. הוא מספר על המאמצים מול דעת הקהל הפנימית, ומשגר בקשה קטנה שתוכל לסייע להם ביחסי הציבור. תקראו אותה, ותראו איך זה יזכיר לכם דרכי פעולה מוכרות של הארגון.

"שלום וברכה על הנביא מוחמד", כותב הנייה לנסראללה, "הנושא הוא הדרך לשיקום היחסים עם סוריה. בתחילה, תנועת ההתנגדות האסלאמית, חמאס, דרך ראש הלשכה המדינית הפלשתינית, הצהיר כי חמאס יזם את היחסים עם סוריה על סמך חזונו, אמונתו והכרתו בתועלות המוחשיות שזה יביא לפרויקט ההתנגדות. אנו בחמאס פועלים לספוג ולטפל בהשלכות אלו, אך אנו זקוקים לצעדים חיוביים מצד המדינה הסורית כדי לסייע במזעור השפעות אלו. צעדים אלה נחוצים כדי להגן על מעמדו של חמאס בקרב עמו, בסיס התמיכה שלו ואומתו, ובוודאי אינם תנאי מוקדם להמשך היחסים".

ומה הם הצעדים החיוביים שמבקש הנייה דרך נסראללה מאסד? ובכן, שחרור אסירים פלשתיניים שיושבים בכלא הסורי על עבירות התנגדות למשטר. מסתבר שגם כלפי פנים, חמאס משתמש בסוגיית האסירים, שנמצאת עמוק בליבו של כל תומך חמאס, כדי לרכך ביקורות ולהוביל מהלכים מדיניים קשים לבליעה. ועם זאת, מדגיש הנייה, הברית עם הציר השיעי היא החשובה מכול. הם כבר הכריעו בקונפליקט הזה. גם אם לא ישוחררו אסירים והביקורת תגבר, הם רוצים את חידוש היחסים וימשיכו בתהליך בכל מקרה.

הנייה יודע למה הוא עושה את הבחירה הזאת. בשלב הזה איראן כבר מתקצבת בתקציב מיוחד את חמאס לקראת "הכיוון האסטרטגי המקורי שעליו הסכמנו עם האחים באיראן". במסמכי השלל שפורסמו לפני שנה מופיעות העברות מתוגברות של שבעה מיליון דולר בכל חודש מאיראן לחמאס, דרך אותו איזאדי, החל מדצמבר 2022. הנייה יודע שמילת ההפעלה תיאמר – על ידי איראן או ביוזמת סינוואר – בטווח הזמן המיידי, וברגע שזה יקרה בעיית הפופולריות של הנהגת חמאס בקרב אנשיה תיפתר. דם יהודים תמיד היה גורם מדבק בין טרוריסטים מוסלמים.

עם כניסתה של שנת 2023, איראן והציר שבנתה היו במצב אופטימלי. חיזבאללה על הגדר, עם ארסנל נשק עצום. סוריה מסונכרנת עם כל הגורמים בציר, מספקת מעבר יבשתי, בסיס שליטה ונקודת זינוק למיליציות שונות. תימן מצוידת במלאי טילים שמגיעים בקלות עד ישראל. חמאס משומנת ומצוידת עד צוואר. וכמובן, איראן עצמה עם טילים בליסטיים מתוחכמים ופצצת אטום ממש במרחק נגיעה.

ישראל, באותו זמן, נמצאת בשפל. המלחמות הפנימיות קורעות אותה, ומרד פנימי מתרחש בצבא שלה שאיבד מזוהרו ומהרתעתו. זו לא חוכמה להיות נביא על העבר, אבל נדמה שהמנהיג העליון באיראן כבר עסק בחימום ומתיחות לאצבע שתלחץ על כפתור ההפעלה של התוכנית להשמדת ישראל. זה כבר ממש היה באוויר.

אבל אז מתרחשת איזו תפנית קלה, שוב מתחת לרדאר הישראלי באופן מוחלט, שההשפעה שלה לא ברורה עד תום. באוגוסט 2023, שנה אחרי הסולחה, בשאר אסד מחליט לבצע פניית פרסה משפילה. הוא מתראיין לסקיי ניוז בערבית, ומטיל פצצה: "העמדה שמציג חמאס היא תערובת של בוגדנות וצביעות". ככה, סכין בגב.

אסד מכחיש בריאיון שהסכסוך העתיק עם חמאס התחיל בגלל שסירבו לבקשתו להצטרף לצבאו במלחמה נגד המורדים. "איך הם יגנו על העם הסורי, עם שיש לו מדינה, כשאין להם צבא והם בסך הכול כמה עשרות בסוריה?" אמר על חמאס בזלזול. אסד גם ביקר את הנייה שהצטלם כמה פעמים עם דגל המורדים, ואמר שזו בוגדנות. לדבריו, שיתוף פעולה עם המורדים – פרוקסיז של המערב לתפיסתו – הוא בדיוק ההפך מעקרון ההתנגדות. כלומר: חמאס, שמצייר את עצמו כמנהיג ההתנגדות, הוא ארגון צבוע.

בדבריו הוא התכחש לכל שיתוף פעולה עם חמאס. "מערכת היחסים שלנו היום היא מערכת יחסים במסגרת העיקרון הכללי", הסביר למראיין, "אנחנו עומדים עם כל מפלגה פלשתינית שעומדת נגד ישראל כדי להחזיר את זכויותיה. זהו עיקרון כללי". בתשובה לשאלת המראיין האם הקשר עם חמאס יחזור יום אחד למסלולו, ענה אסד בנחרצות: "לא, כרגע אין לה משרדים בסוריה ומוקדם מדי לדבר על דבר כזה. יש לנו סדרי עדיפויות עכשיו, והקרבות בתוך סוריה הם בראש סדר העדיפויות שלנו".

מה עומד מאחורי הריאיון שנתן אסד חודשיים לפני הטבח? ייתכן שזה מהלך יחצ"ני מתואם עם חמאס כדי להשתיק את הביקורות, אך השפה הבוטה והמשפילה אינה מרמזת על כך. ייתכן גם שלא הייתה להשתלחות הזאת השפעה ממשית. אבל – ואת זה יוכלו אנשי המודיעין לחקור בעזרת השלל שנפל לידם – ייתכן שבנקודה הזאת סינוואר חש נבגד על ידי הציר. אחרי שאולץ על ידי איראן, השקיע מאמצים גדולים ושילם מחירים ציבוריים כדי ליישר את ההדורים בתוך הציר, מגיע אסד ויורק לו בפרצוף. ואם קברניטי הציר ידעו על כוונתו של אסד והסכימו לה בקריצה? ומה אם שלחו אותו לעשות זאת? האם ייתכן שההתפרצות הבלתי מתואמת ובלתי סבירה של סינוואר, בבוקר שמחת תורה, היא בכלל תוצאה של סכסוך פנימי ותחושת נבגדות שלו בתוך הציר השיעי?

לתגובות:

[email protected]