מכירים?
אולי לא שמעתם את שמו של הרב מנחם בן יעקב. הוא לא היה מן הרבנים שעוסקים בהכרח בנושאים הבוערים שעל סדר היום, לא היה מעורב בפוליטיקה ולא פרסם ברבים את השקפתו על המתרחש, הגם שהייתה לו דעה מוצקה מאוד כמעט בכל נושא שעל הפרק, ובדברים שלא הייתה דעתו מגובשת אמר בפשטות: ״אין לי דעה, אני לא מבין בזה״. אולי לא שמעתם את שמו של הרב מפני שהקדיש את רוב מרצו ללימוד והוראת גמרא בעיון שנים רבות, אפילו שיעורי האמונה שלו היו ערוכים בדרך למדנית. אבל כל מי שזכה ללמוד ממנו לעולם לא ישכח.
אם זכיתם להיות מהתלמידים הרבים ששתו מתורתו לאורך השנים בכולל מר״ץ שבמבשרת ציון, בישיבת עטרת ירושלים שבעיר העתיקה ובמכון מאיר, בוודאי הרגשתם איך רעדה הארץ עם היוודע דבר פטירתו של הרב, מן היחידים שזכו להיות בשלושה מוקדים שונים של הציונות הדתית – ישיבה גבוהה, מכון לבעלי תשובה ובית גידול למחנכים ומורי הוראה. בוודאי, כמוני, רעדתם גם אתם בכל גופכם, ונרעשתם איך העולם נוהג כהרגלו. אבל ככה התאים לו, לרב בן יעקב, שלימד שנים בצניעות, פסע שנים מביתו לבית המדרש ושב לשם בצניעות, אל אשתו שאהב אהבת נפש, ושלאורך השנים שמעתי ממנו דברי חוכמה רבים שאמר לי בשמה.
דווקא מפני שבציבור שלנו לעיתים רבנים שידם רב להם בלימודי אמונה נודעים בציבור ואילו תלמידי חכמים השטים בים התלמוד מוכרים פחות, חשוב בעיניי להכיר את הרב.
אולי יעניין אתכם
שערי עיון
רבים מבוגרי תלמידי ישיבות ההסדר והישיבות הגבוהות מכירים את חוויית לימוד העיון בישיבה כחוויה מורכבת. תלמידים שבימי התיכון לא ידעו בהכרח כיצד לפצח פשוטו של דף גמרא, ורובם אינם יודעים בהכרח לפסק כראוי את שורות הגמרא – נוחתים בתוך ימים אחדים אל סדר העיון בישיבה. אותה סוגיה שממילא הם מתקשים להבין, הופכת לזירת התגוששות מרתקת בין גדולי עולם שמעולם לא שמעו את שמעם – הריטב״א והרשב״א, רבי זרחיה בעל המאור והמאירי בעל בית הבחירה, שלא נדבר על קצות, נתיבות, הסטייפלר ועוד. זירת הקרב הזאת אכן מרתקת את מי שמבין אותה, אבל לתלמידים בראשית דרכם היא בדרך כלל ערפל קרב אחד גדול, ים התלמוד שניתן לטבוע בו בקלות. רבים מהם לא קיבלו מימיהם שיעור שמושיט להם יד ומוליך אותם בבהירות בסבך הזה. רבים מסיימים את ימיהם בישיבה כשעולם העיון נותר סתום וחתום בפניהם.
וכאן דרך כוכבו של הרב מנחם בן יעקב, זכר צדיק לברכה. שיעורי העיון שלו לא נועדו להדהד חידושים מרתקים שעלו במוחו כיצד לפרש את דרכו של רש״י שהוקשתה על ידי התוספות, אף שהיו לו חידושי תורה כאלה למכביר. השיעורים שלו נועדו לסלול דרך ביער הגדול. להצעיד את הלומד צעד צעד מבורות להבנה ומהבנה לעמקות ומעמקות לחידושי תורה. אין זירת הסברה שנותרת בערפל, תחת חושך ואפלה בוקע אור. לכן בשיעוריו יכולת למצוא מגוון ישראלי עצום של צעירים ומבוגרים, בעלי תשובה ודתיים מבית ואפילו רבנים ותלמידי חכמים שבאו ללמוד איך ללמד ובאו לשמוע איך להסביר.
בחינם
זכיתי להכיר את הרב בשלוש עשרה השנים שבהן לימדתי בישיבת עטרת ירושלים. ישבתי שורה אחת לפניו בבית המדרש והתענגתי על כל מפגש שהיה רצוף דרך ארץ, שכל טוב, תורה ובעיקר אהבה פשוטה. באחת השנים נקלעה הישיבה לגירעון כלכלי קיצוני של כמה מיליונים. משכורות לא שולמו. אמר לי הרב: ״התלבטתי מה לעשות והכרעתי להמשיך ללמד בחינם. מדוע? מפני שהתלמידים לא אשמים״. אחר כך אמר לי: ״אבל אני מפציר בך, אם אתה יודע על מי מהר״מים שקשה לו כלכלית בתקופה הזאת, תאמר לי, אנסה לעזור לו. ואם לאותו ר״מ יש מקום אחר ללמד ולהתפרנס, אדבר על ליבו שיעשה זאת״.
אמת
רחוב הגיא, הרחוב המוביל משער שכם אל הכותל, הוא גם משכנה של הישיבה. הדרך אל הישיבה באותם ימים רצופה ריח קטורת מעורב בסירחון של מערכת הביוב העולה מן הסמטאות. המון דחוס בינו לבינו, תהלוכות נוצריות המדמות לשחזר את הוויה דולורוזה, דרך הייסורים כביכול של אותו האיש, צלב גדול בראש התהלוכה ושירה נוגה. הרחוב הומה גם תיירים למכביר. פעם אחת הלכתי עם הרב בן יעקב בדרכנו לישיבה. קבוצת תיירים גדולה עמדה ומדריך התיירים הסביר להם באנגלית רהוטה ובדרך מוטה פוליטית עד כמה הפלשתינים שם כבושים, ואיך מתנחלים יהודים רוכשים אט אט בתי ערבים ומסלקים אותם מביתם. הרב סימן לי לעצור. הוא הקשיב להסבר הארוך, וכשסיים המדריך אמר באנגלית: ״עכשיו אם אתם רוצים לשמוע את האמת, הקשיבו לי״. עמד והרצה להם שעה ארוכה על הישיבות ובתי היהודים שהיו לאורך הרחוב עד שגורשו על ידי הערבים, ובאנגלית פשוטה במבטא ישראלי לא עצר עד שהעמיד דברים על דיוקם.
האמת הלכה איתו לכל מקום. פעם התווכחנו בפירוש תוספות בבבא בתרא פרק שלישי. שעתיים דנו. עמד על דעתו. שנים אחר כך, כשכבר לא הייתי בישיבה ושוב למדו בבא בתרא, התקשר אליי ואמר: צדקת. התוספות על פי ההסבר שלך מיושב יותר.
מזווג זיווגים
כל מי שלמד בישיבה יודע שחברותא טובה היא סוד ההצלחה ושלפעמים קשה זיווגן של חברותות כקריעת ים סוף. לרב בן יעקב היו מאת שלישי גן עדן בתחום. בשיחה קצרה היה עומד על טיבו של אדם ומחבר. קליטת הנפשות שלו הייתה מהירה ומדויקת, ולכן גם ידע לתת עצות מכוונות. פעם אמר לי על עצמו: תלמידיי מתחלקים לאלה ששמעו בעצתי ואלה שלא מוצאים את עצמם עד היום. התלבטתי אם לכתוב זאת בעיתון, כי זר לא יבין זאת ויחשוב את הדברים ליוהרה. ובכל זאת כתבתי ואומר שלא היה גרגר של גאווה בדברים. היה זה כמו רב יוסף שאומר שלא בטלה ענווה מאז מותו של רבי שהרי הוא, רב יוסף, קיים. הוא ידע את ערכו כיועץ והצטער על מי שעדיין מחפש. לא גאווה, לא שליטה בחיי התלמידים. עצות זהב.
משפחה
סיפר לי חבר תלמיד חכם שלמד אצל הרב בכולל מר"ץ, שכשנולד לו בנו השלישי, שאל אותו הרב: כבר קנית מייבש כביסה לאשתך? סיפור קטנטן אבל מאפיין. הוא מעולם לא ראה רק את התלמיד, הוא הכיר את מצבו המשפחתי, התעניין באישה, בילדים, ראה מכלול. אם רבי עקיבא היה צריך לומר במפורש: שלי ושלכם – שלה, אזי הרב הכריז כך או אחרת באוזני כל תלמיד נשוי ששלו – שלה, של אשתו, ושלומו כרוך בשלומה.
דיני נפשות
הוא היה מורה אדיר לגמרא, אבל יותר מזה מחנך. אני זוכר ישיבת ר״מים אחת שבה תוך כדי דיון עסקתי בדבר מה נוסף, על הדרך. הוא היה מזועזע כולו ואמר לי אחר כך בעדינות: כשאנחנו מדברים על תלמיד אנחנו דיינים העוסקים בדיני נפשות. אי אפשר להסיח את הדעת אפילו לרגע אחד, שלא נפגע בנפשו, שלא נתחייב בנפשנו.
הרב בן יעקב זצ״ל, גאון עצום, תלמיד חכם, מן הסוג שיחסר לנו וחייבים להשלים את חסרונו.
לתגובות:
