לפעמים הכלכלה היא רק תירוץ

"זאת הכלכלה, טמבל" היה ביטוי שטבע קלינטון במסע הבחירות שלו נגד בוש האב. הביטוי מתייחס לכלכלה במובן הצר שלה, ופירושו: מה שמעניין את האזרחים האמריקניים כמו את שאר העולם הוא מצבם הפיננסי, כמה הם מרוויחים ומה יוקר המחיה ואופק הצמיחה שלהם.

להערכתי הנשיא טראמפ מדגיש היטב את המובן הרחב מאוד של הכלכלה והמדיניות הכלכלית. למיטב זיכרוני, די מתחילת כהונתו גרסתי שמטרתה של מלחמת המכסים כלל אינה כלכלית. כלומר, אם על הדרך טראמפ ישפר ישירות את מצבו של האזרח האמריקאי זה כמובן מבורך מבחינתו, אבל השאיפה שלו היא בכלל פרס נובל לשלום, או בראייה פחות צינית הסרת האיום של ציר הרשע מהאזרח האמריקאי.

ידועה אמירתו של האסטרטג הצבאי קלאוזביץ ש"המלחמה היא המשך המדיניות (הדיפלומטיה) באמצעים אחרים", וכך גם מלחמת המכסים. הפן הכלכלי, המדיני, הצבאי, הפסיכולוגי והמשפטי, כולם קשורים זה בזה, משפיעים ומושפעים זה מזה. יותר נכון לטעון שהכלכלה במובנה הרחב כוללת את כל אלה. הכלכלה היא תורת התמריצים והמשאבים, וכל ההיבטים האחרים של מדעי החברה הם ביטויים אחרים לתמריצים ומשאבים. גישות שלא מכירות בכך, כמו למשל הסוציאליזם והאקטיביזם השיפוטי, הן אלה שחושבות שאפשר פשוט לקבוע חוקים ולהחליט החלטות, והיקום יסתדר בהתאם בלי קשר לתמריצים השונים של המערכת. גישות כאלה מחזיקות מעמד לפעמים תקופות ארוכות, רוסיה הקומוניסטית שרדה איכשהו 74 שנה, אך סופן להיכשל.

להערכתי, טראמפ ונבחרת יועציו מבינים זאת ופועלים בהתאם לפירוק ציר הרשע. מלחמת המכסים יצרה את המינוף הדרוש לבודד את איראן מבחינה כלכלית, בעיקר מול שותפות הסחר העיקריות שלה, סין ורוסיה. מלחמת המכסים גם סייעה לשכנע את המדינות החברות באופ"ק להגדיל דרמטית את תפוקת הנפט, מה שהוריד את מחירי הנפט ופגע בהכנסות של איראן מענף היצוא הכמעט יחיד שלה.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת אמציה סמקאי הדירוג שלי: חמשת הדברים החשובים בכלכלת הממשלה ה־37

עוד מאת אמציה סמקאי אשמנו, בגדנו, האטנו: מי מרוויח מהווידוי של ראשי ה-AI?

החטיפה של מדורו האיצה את התהליכים באיראן בשני אופנים: היא מאפשרת לארצות הברית להגדיל את תפוקת הייצור העולמית באמצעות ניצול עתודות הנפט העצומות של ונצואלה, ובכך להשיג שליטה עתידית משמעותית הרבה יותר על תעריפי הנפט ולהפעיל עוד לחץ על הכלכלה האיראנית, והיא משדרת מסר חזק וברור להמונים באיראן מצד אחד ולשלטונות באיראן מצד שני שארצות הברית לא תהסס להתערב ולגבות הפיכה שלטונית. המשאבים הכלכליים של ארצות הברית והצמיחה החזקה מאפשרים פרויקטים כמו סטארלינק של אילון מאסק שמאפשרים להמונים לתקשר כשהשלטונות מפילים את האינטרנט.

האירועים האלה, שנראים לרגע כמו השתלשלות ספונטנית, הם לדעתי תוצאה של יד מכוונת שמשחקת שחמט מתוחכם לקראת סדר עולמי חדש. על הדרך הכלכלה העולמית תרוויח. היא תרוויח סחר הוגן יותר, היא תרוויח ודאות בשווקים, היא תרוויח ניתוב של המשאבים העולמיים לצמיחה והתפתחות, אבל קודם כול את החיים עצמם. המטרה הראשית היא הבראה של ציר הרשע, ניתוק סין ורוסיה מכוחות מרושעים כמו משטר האייתוללות, מדורו והמשטר בצפון קוריאה, ויצירת קואליציה עולמית שמקדשת את החיים וחותרת להתפתחות וצמיחה מתוך תחרות בריאה וסחר הוגן.

הכותב הוא ד"ר לכלכלה ומנכ"ל קבוצת הייעוץ תבור-סמקאי TCG.

לתגובות:

[email protected]