"תקיפה באיראן תקרה בסופו של דבר", אמר השליח ויטקוף בבוטות שלא היה מורגל בה, "ואם כך, טוב יהיה להקדים מאשר להתעכב ולהחמיץ את השעה".
ג'ארד קושנר ישב לצידו של ויטקוף והנהן כמסכים, "שלא לדבר על כך שעיכוב נותן הזדמנות לאיראנים להיערך".
"אני מבין את החששות שלכם רבותיי, ואנחנו האחרונים שנתנגד לפעולה מוחצת נגד משטר האייתולות", אישר שר הביטחון כ"ץ, "אבל עם כל הכבוד, אנחנו אלה שנמצאים בטווח הטילים האיראניים, ולכן נעדיף שלא לפעול לפני שנוודא שהעורף הישראלי ערוך".
"אני חייב להסכים בעניין הזה עם האמריקאים", נשמע קול מפינת החדר, "עדיף להכות מיד. אפילו היום".
אולי יעניין אתכם
"מי אתה?" תהה ויטקוף, שלא שם לב לדמות הצנומה שישבה בשקט לאורך כל הפגישה החסויה.
"יעקביני, יאיר יעקביני", הזדהה הקול, "ואני איתכם, ג'נטלמנס. צריך להכות באיראן עוד היום ולסיים עד מוצ"ש לכל המאוחר".
ויטקוף וקושנר הסתכלו על כ"ץ, מצפים שיבהיר להם מה תפקידו של הבחור הזה, אבל כ"ץ היה נראה בעצמו מבולבל.
"מה התפקיד שלך פה?" שאל קושנר לבסוף.
"אני סטנדאפיסט, מיסטר קושנר. אוהבים להגיד שאני סטנדאפיסט מגזרי, אבל אני חושב שזו תוספת שמצמצמת אותי מאוד. תסכים איתי".
אף אחד לא הסכים איתו.
"מה אתה רלוונטי לפגישה הזאת?" שאל כ"ץ.
"שמח ששאלת!" הכריז יעקבי, ואז הוא שלף מזוודה והניח אותה ברוב רושם על השולחן. הוא פתח את המזוודה, הוציא ממנה בננה והתחיל לקלף.
"מזוודה זה מרשים, הא?" קרץ יעקבי, "עכשיו תראו רבותיי, למועד התקיפה באיראן יש השלכות רבות על האוכלוסייה האזרחית בישראל, ואחרי שקלול כל הנתונים הגענו למסקנה שאסור שהמתקפה תזלוג לחודש אדר. לכל המאוחר ט"ו בשבט. כך הכרענו".
"מי זה הכרענו?" ניסה להבין קושנר.
"אני ורואה החשבון שלי מוטק'ה", אישר יעקבי, "הוא טוען, ואני מסכים, שאנחנו לא נתאושש ממתקפה באדר".
"מה יש באדר?" התעצבן ויטקוף.
"הופעות דארלינג, הופעות. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לאבד את האירועים האלה", אמר יעקבי בביטחון.
האמריקאים לא היו נראים משוכנעים.
"בסדר בסדר, אני מבין שאתם צריכים קצת פוש כדי להבין את חומרת המצב", אמר יעקבי ומיד שלף מזוודה נוספת מתחת לשולחן. הוא הניח גם אותה ברוב רושם, פתח אותה במכה והוציא ממנה פומלית.
"שתי מזוודות זה כבר אירוע, תסכימו איתי", הוא אמר בעודו מקלף את הפומלית, "ועכשיו לנושא שעל הפרק. מתקפה אמריקאית באדר עלולה לפגוע ב־0.003 אחוז מהתל"ג הישראלי".
"חשבון הבנק שלך…" השר כ"ץ השלים.
"יפה, סוף סוף מישהו פה תופס את העניין", שמח יעקבי, "בלי הופעות אדר כל 2026 הולכת פייפן. ועם כל הכבוד לאיום הגרעיני, בסוף מה שמעניין אותי זה החיים עצמם".
"ואין לך מקורות הכנסה נוספים?" שאל קושנר בדאגה.
"אני כותב בעיתון אחת לשבוע", הודה יעקבי, "משלמים יפה, אבל אם להיות איתך הכי דוגרי לאחרונה רוב הכסף הזה הולך על מזוודות", הוא סיים ושלף מזוודה שלישית, הפעם הוציא מתוכה אשכול ענבים.
"אני יודע מה אתם חושבים", אמר יעקבי בכנות, "מבחינת קדימות בסדר הברכות הייתי צריך לשלוף את המזוודה הזאת ראשונה, אבל בלהט הרגע התבלבלו לי המזוודות".
אף אחד לא חשב את זה.
"טוב יעקביני, אתה לא מצפה שנחליט על תזמון התקיפה באיראן לפי לוח ההופעות שלך, נכון?" ויטקוף היה מוכן לסיים את הדיון.
"אני לא מצפה לכלום, אבל מוטק'ה רואה החשבון שלי מאוד לחוץ על העניין הזה, נכון מוטק'ה?" קרא יעקבי.
מבין הצללים יצאה כעת דמות רביעית, ממושקפת וחיוורת.
"מוטק'ה חסון, רואה חשבון מוסמך, נעים מאוד", מוטק'ה הציג את עצמו ומיד שלף מתחת לשולחן אבטיח גדול. הוא הניח את האבטיח על השולחן ברוב רושם, פתח אותו במכת סכין אחת ושלף מתוכו מזוודה.
"אין על מוטק'ה", קרץ יעקבי.
"כפי שאתם יכולים לראות, ליעקביני יש לא מעט התחייבויות והוצאות חודשיות משמעותיות", הסביר מוטק'ה האלוף, "בלי הופעות אדר ההשלכות עלולות להיות הרסניות".
"שלא לדבר על עם ישראל שייפגע ממחסור באסקפיזם הקומי שאני מספק ושכל כך חשוב דווקא בתקופה כזאת", המשיך יעקבי.
מוטק'ה כחכח בגרונו. "כן, גם זה".
"אז מה אתה מצפה מאיתנו לעשות?" שאל שר הביטחון כ"ץ.
"להכות עכשיו ולסיים עד מוצ"ש", הוא השיב בקצרה, "במוצ"ש יעקבי בגוש עציון. הופעה חשובה".
"אנחנו לא יכולים להתחייב לסיים עד מוצ"ש", התעצבן ויטקוף, "ברגע שיוצאים למערכה אי אפשר לדעת כיצד היא תיגמר".
"אז תדחו את התקיפה לספירת העומר!" הציע יעקבי.
"אבל העם האיראני זקוק לתמיכה שלנו, שלא לדבר על ההזדמנות להסיר מישראל איום קיומי".
"זו באמת חתיכת דילמה עם שני צדדים שווים בחשיבותם", מלמל יעקבי.
"לא, זו לא", התעקש קושנר. ללמדכם שהאמריקאים איתנו עד שהם מתהפכים עלינו.
מוטק'ה היה זה שהציל את המצב. "אם אין לכם גמישות בנוגע לתאריך התקיפה, יש לי הצעה לגבי אופן התקיפה שתוציא את כולנו מרוצים", הוא אמר.
עוד באותו בוקר יצאו הטילים האמריקניים מנושאת המטוסים לינקולן לכיוון מטרות שונות בטהרן. אבל את הדרך לשם הם עשו תוך עיקופים ארוכים וחסרי מטרה ועצירות מיותרות באמתלות בירוקרטיות מוטלות בספק. ליעדם צפויים יהיו להגיע לבסוף בסביבות שבועות. או איך שמוטק'ה קרא לזה – תוקף פלוס שישים.
לתגובות: