נתחזק באמונה ונזכה לגאולה

מבצע 'שאגת הארי' הוא אירוע כביר בתולדות עם ישראל, שנפתח בימי השמדת אויבי היהודים בחג הפורים ומתקרב כעת אל ימי הגאולה של חג הפסח. האנלוגיה ההיסטורית והתנ"כית היא מתבקשת. אז בואו נחשוב רגע על מצבו של עם ישראל במצרים, למשל אי שם אחרי מכת הברד. מצד אחד, המצרים כבר הוכו מכות אנושות, החרטומים הודו שזו אצבע אלוקים, הפגיעה הכלכלית והמוראלית הייתה בלתי נסבלת, ואנשיו של פרעה כבר זעקו אליו "שלח את האנשים ויעבדו את ה' אלוקיהם, הטרם תדע כי אבדה מצרים?!". מצד שני, פרעה המשיך להכביד את ליבו והראה כושר עמידה וספיגה שעלול היה ליצור את הרושם כאילו הוא לעולם לא יישבר ולא ייכנע.

קטני אמונה בעם ישראל כבר שאלו את עצמם אילו עוד כלים נותרו בארסנל של השליח משה ושולחו אלוקי ישראל שבשמו הוא מדבר. אם אחרי כל המכות האלה פרעה עוד מחזיק מעמד, מה עוד יכול לקרות שישבור אותו? אפשר לדמיין את דתן ואבירם, כוכבי תקשורת התבהלה של אותם ימים, מציקים למשה בשאלה מה בדיוק אסטרטגיית היציאה שלו ממצרים. לא כל עם ישראל ידע את מה שידע משה, שעוד מראשית שליחותו נאמר לו שבהמשך תגיע מכת בכורות. לא כולם ידעו את מה שאמר משה לפרעה בשם ה', שהוא ממתין ולא מכחיד את המצרים במגפה רק כדי להראות להם את כוחו ולספר את שמו בכל הארץ. על רקע כוח העמידה והספיגה שגילה פרעה, היה צורך בתעצומות נפש כדי להאמין שעוד מעט תבוא הגאולה.

גם אנחנו היום, אחרי כל הנפלאות שראינו, עלולים ליפול לקטנות אמונה ולתהיות על התכלית. האם באמת ביכולתנו למוטט את שלטון הרשע של מדינת הענק הזאת, שלמרות כל המכות שהפלאנו בו עודו מגלה כושר עמידה? לא קל לשאת את האזעקות התכופות והריצות למקלטים, את שירות המילואים הממושך, את השיבושים בעבודה, את השבתת מערכת החינוך, את הפחדים, וכמובן מעל הכול את הנזקים ברכוש והפגיעות בגוף ובנפש. ובכל זאת, עם ישראל ברובו הגדול שואף לישועה שלמה ונחוש ברצונו להתמיד במערכה עד להדברת שלטון הרשע והסרת האיום הזה מעל חיינו ומעל חיי ילדינו ונכדינו. וכמו שדרשו חז"ל על הפסוק "ושמרתם את המצות" – מצווה הבאה לידך אל תחמיצנה. ההזדמנות שנקלעה לידינו בעיתוי הזה, כאשר המעצמה הגדולה ארצות הברית נלחמת לצידנו כתף אל כתף, לא הייתה מעולם וספק אם תהיה אי פעם. אם לא נגלה אורך רוח ונכונות לסבול, אנו עלולים למצוא את עצמנו בסבב נוסף בתוך שנים ספורות. ומי לידנו יתקע שגם בפעם הבאה יוכל חיל האוויר שלנו לשוטט חופשי בשמי טהרן ללא כל פגע?

רגע לפני מכת בכורות אפשר היה לחשוב שפרעה לא יישבר לעולם. אבל אז באה המכה העשירית, העוצמתית מכולן, והכניעה אותו. ולפעמים אין צורך אפילו במכה אחרונה עוצמתית יותר. המכה האחרונה יכולה להיות דומה לקודמותיה ובכל זאת להיות המכה המכרעת. לפעמים די להתמיד לאורך זמן בעוד מכה ועוד מכה, עד שיכולת הספיגה של האויב באה אל קיצה.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת עמנואל שילה "עשינו המון, תנו לנו כוח להמשיך"

עוד מאת עמנואל שילה האנשים שהביאו הישגים חסרי תקדים ראויים להכרת הטוב

מי ייתן ועד שנשב לשולחן הסדר נזכה לראות את המלחמה הזאת נגמרת בהכרעת הכת השיעית המרושעת הזאת, שמטילה את חיתתה על העולם כבר עשרות שנים ומאיימת להצטייד בנשק גרעיני ולהשמיד את מדינת ישראל. אבל גם אם נזדקק לעוד שבועות ואפילו חודשים של מאמץ, אסור לנו להתעייף או להיות קטני אמונה. נתפלל ונאמין כי "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות", "באלוקים נעשה חיל והוא יבוס צרינו".

עטרה ליושנה

כעשרים שנה חלפו מאז ששופטת בג"ץ אילה פרוקצ'יה קבעה שלבתי הדין הרבניים אסור לעסוק בדיני ממונות. לפני שניתן פסק הדין הזה, במשך עשרות שנים, בתי הדין הרבניים דנו בסכסוכים כלכליים במעמד של בוררים, ורק לאחר ששני הצדדים הביעו את הסכמתם להתדיין בפניהם. יש להדגיש שבוררות בהסמכה יכולה להתקיים כמעט בפני כל גורם, כולל כזה שהוא חסר כל הכשרה משפטית. לאחר ששני הצדדים קיבלו על עצמם וחתמו מרצונם החופשי על קבלת הכרעת הבורר, יש להחלטה שלו תוקף מחייב של פסק דין. רק במקרים נדירים בתי המשפט מתערבים ומבטלים את פסק הבורר. מכיוון שהסכמת הצדדים מעניקה תוקף של פסק דין גם להכרעתם של חובבנים גמורים, אין כל הצדקה לכך שדיינים שמומחיותם נבחנה וקיבלו הכרה על ידי מוסדות רשמיים של מדינת ישראל יהיו מנועים מכך. ישראל היא מדינה יהודית, ורבים מאזרחיה מעוניינים לנהל את ענייניהם המשפטיים על פי דין תורה ובפני דיינים מומחים למשפט התורה. נכון וראוי שמדינת ישראל תעמיד לרשות המעוניינים בכך בתי דין שיפסקו את משפטם על פי דין תורה.

פסק הדין של השופטת פרוקצ'יה, שהפך על פניו סטטוס־קוו של עשרות שנים, לא טען לבעיה עקרונית, אלא נאחז בטענה פרוצדורלית כדי למנוע מבתי הדין לשבת כבוררים בדיני ממונות. הנימוק של פרוקצ'יה היה שמוסד רשמי מטעם המדינה אינו רשאי לעסוק אלא במה שהוסמך לעסוק בו על פי החוק. נעזוב לרגע את העובדה שכאשר שופטי בג"ץ מעוניינים בכך, אין להם בעיה לייצר סמכות יש מאין, בעיקר לעצמם ולעיתים גם לגורמים אחרים שהם חפצים להעצים – היועץ המשפטי לממשלה למשל. בשורה התחתונה, הנימוק לפסק הדין המקומם של פרוקצ'יה היה שהחוק לא הסמיך את בתי הדין הרבניים לשבת כבוררים בדיני ממונות, וברור היה שאם וכאשר נבחרי העם ירצו בכך, אין כל מניעה להעניק לבתי הדין את הסמכות הזאת.

במשך כעשרים שנה לא הצליחו הסיעות הדתיות ושוחרי המשפט העברי למצוא רוב קואליציוני שיעביר את ההחלטה הפרוצדורלית הפשוטה הזאת, שלכאורה לא אמורה להיות שנויה במחלוקת. הרי לא מדובר כאן בכפייה דתית, כי ההתדיינות נעשית במעמד של בוררות ובהסכמת שני הצדדים. בשונה מתביעה ממונית המוגשת לבית משפט, בית הדין הרבני לא יכול לכפות על מי שאינו מעוניין בכך להתדיין בפניו. מי שלא מעוניין שרבנים ישפטו אותו על פי דין תורה, יכול פשוט לסרב. למרות זאת, קמה עם השנים שדולה חזקה שהתנגדה להשבת הסטטוס־קוו על כנו. במקביל, בוואקום שנוצר התפתחה מערכת וולונטרית של בתי דין לדיני ממונות שלא הוסמכה על ידי המדינה ולא מומנה על ידה, אך הציבור הצביע ברגליו ופנה אליה יותר ויותר. כעת נוצרה ההזדמנות והקואליציה הלאומית־דתית גדרה סוף סוף את הפרצה של פרוקצ'יה. זה התאפשר באופן כללי בזכות ההרכב הקואליציוני, ובאופן ספציפי בזכות העובדה שבראש ועדת החוקה עומד חבר הכנסת שמחה רוטמן מהציונות הדתית. וכך ראוי, כי אם מדינת היהודים שמה כסף על מקוואות ועל בתי כנסת, אין סיבה שהיא לא תממן ותאפשר גם בוררות של דין תורה על פי דיינים מוסמכים.

על רקע זה, מאכזבת מאוד הייתה תגובתו של המועמד לראשות הממשלה חובש הכיפה נפתלי בנט, שמיהר להודיע כי ממשלה בראשותו תבטל את החוק החדש שמשיב את הסטטוס־קוו על כנו. זה מאכזב לא רק משום שבעת היותו יושב ראש הבית היהודי התיקון הזה היה חלק ממצע המפלגה, אלא בעיקר משום שבאמת מדובר בחוק ליברלי ולא כופה, שגם מי שמתנגד עקרונית לחקיקה דתית לא אמור לצאת נגדו. ההתבטאות הנמהרת הזאת מחזקת את הרושם שבדרך אל כס ראש הממשלה בנט מוכן לעשות הכול כדי לשאת חן בעיני קהל היעד החדש שלו – הציבור הפרוגרסיבי והשמאלני. אך ככל שבנט ימשיך בכך, תלך ותתברר העובדה שהוא לא באמת מסוגל להביא קולות מהימין, ויקרב היום שבו תומכיו השמאלנים ישאלו את עצמם למה להם לבחור במי שעבר מהימין לשמאל אם הם יכולים לבחור בשמאלני מקורי משלהם.

לתגובות:

[email protected]