ימים ספורים לפני כניסת החג, עבר לו תקציב המדינה לשנת 2026. מדובר היה בהיסטוריה שלא התרחשה בישראל מאז שנת 1988. במובנים רבים מדובר בהיסטוריה שרשמה הממשלה, צעד שאף ממשלה ב38 השנים האחרונות לא הצליחה לעשות. אלא שבעוד פוליטית אכן התרחשה כאן היסטוריה משמעותית, מבחינת קידום הכלכלה הישראלית המצב כנראה רחוק מכך מאוד. אבל קודם לכן, יש לצלול למספרים שבתוך התקציב, שמספרים סיפור מעניין וחשוב בפני עצמו:
699 מיליארד: תקרת ההוצאה התקציבית חסרת התקדים שנקבעה לממשלה, כאשר גודל הגירעון אמור להיות לא יותר מ-4.9% מהתוצר. לשם השוואה, התקציב המקורי של 2024 היה אמור להיות 513 מיליארד ש"ח. מלחמות מנפחות תקציב מהר.
143 מיליארד: גודל תקציב הביטחון לשנת 2026, יותר מכפול מהתקציב ערב שמחת תורה 23' שעמד על 65 מיליארד ש"ח.
99 ו-63 מיליארד: למרות הוצאות המלחמה, גם שני המשרדים האזרחיים הגדולים ביותר – החינוך והבריאות – יגדלו בתקציבם, אם כי בצורה צנועה הרבה יותר. בשנת 25' היו תקציבי החינוך והבריאות 96 ו-59 מיליארד שקלים, בהתאמה.
אולי יעניין אתכם
עוד מאת דוד טל
כשהזול עולה ביוקר: גרסת המעצמות
עוד מאת דוד טל
האם חייבים לחסוך עד שכואב? על הצעת הפנסיה החדשה
עוד בכלכלה
הדירוג שלי: חמשת הדברים החשובים בכלכלת הממשלה ה־37
עוד בכלכלה
אחרי שלוש שנות מלחמה, הכלכלה הישראלית חזקה יותר מכלכלות מובילות במערב
עוד מאת דוד טל
פופוליזם לגיטימי
עוד מאת דוד טל
רפורמת הגבינות: צעד היסטורי בדרך לשוק חופשי
800 מיליון: היה זה הסעיף החוץ-תקציבי על הסכום הנמוך יחסית שעשה הכי הרבה רעש. הסכום הועבר לחינוך החרדי, אחרי שהייעוץ המשפטי מנע את העברתו דרך התקציב עקב אי-הסדרת החוק לגיוס חרדים.
70%: לאחר שיחס החוב-תוצר של המדינה הגיע לרמה נמוכה באופן היסטורי של 59% לקראת סוף העשור הקודם, הגיעה הקורונה והעלתה אותו, ועכשיו המלחמה מקפיצה אותו עוד יותר. נכון להיום חובות המדינה עומדים על כ-68% מהתוצר וצפויים לעבור את ה-70% עד סוף השנה. בפרספקטיבה גלובלית עדיין מדובר במספרים לא רעים, אך עדיין – כל אחוז נוסף של חוב מתרגם למעל מיליארד שקלים נוספים של ריבית שנתית, כך שעדיף פחות מאשר יותר.
ולבסוף 4: במדינה בה ממשלות מחזיקות בממוצע כשנתיים בלבד, מי היה מאמין שדווקא הממשלה הזו תגיע, ככל הנראה, עד מועד הבחירות המתוכנן מראש? העברת תקציב המדינה סוללת סופית את דרכה של הממשלה להחזיק 4 שנים ומעלה. האם מדובר באות כבוד לקואליציה או אות קלון לאופוזיציה? כך או כך, קשה שלא להשתאות על כך שהגענו עד הלום.
הסיפור האמיתי בתקציב נמצא במה שלא נכנס אליו
עם זאת, יותר מאשר מה שיש בתקציב, מעניין מה שאין בו.
כלל ידוע הוא בפוליטיקה "לעולם אל תבזבז משבר טוב", ואף אחד לא מכיר כלל זה טוב יותר ממשרד האוצר. כל ספר חוקים בעולם מכיל סעיפים רבים אשר עושים יותר נזק מתועלת, אך נשמרים על ידי קבוצות לחץ ואינרציה. בזמני חירום, לעומת זאת, הצורך הדחוף בכספים נוספים יחד עם ההתגייסות לטוב המשותף מאפשרים לעיתים להעביר את הבלתי אפשרי. מעטים מבינים זאת טוב יותר משר האוצר לשעבר בנימין נתניהו (2003–2005), אשר תחת צל האינתיפאדה השנייה וקריסת בועת הדוטקום העביר שורה של צעדים כלכליים קיצוניים – קיצוצים עמוקים במגזר הציבורי ובתקציבי רווחה, לצד רפורמות מבניות בשוק ההון, כמו הוצאת קרנות הפנסיה מהבנקים הריכוזיים לידי חברות ביטוח וקרנות השקעות. הקושי היה עצום, אך התוכנית הניחה תשתית לשני עשורים של צמיחה כלכלית חזקה.
הכלי המשמעותי ביותר בארסנל השינוי של משרד האוצר הוא בעצמו תוצאה של משבר ההיפר-אינפלציה של שנות ה-80. "חוק ההסדרים" הוא הכינוי לאיגוד תיקוני חקיקה שממשלת ישראל מגישה לכנסת יחד עם תקציב המדינה, וכולל רפורמות כלכליות אשר לרוב מיטיבות עם הצמיחה ארוכת הטווח של המשק. באמתחתו של אגף התקציבים תמיד ישנן כמה רפורמות משמעותיות וחשובות אשר מחכות ליום סגריר, מהסיבה הפשוטה שביום שמשי קשה מאוד להעביר אותן. כשהן עוברות, לעיתים קרובות זה כחלק מחוק ההסדרים. בין הרפורמות הגדולות שעברו בו היו קביעת העצמאות של בנק ישראל בהדפסת כספים, העלאת גיל הפרישה לנשים, הרפורמה להקלה בייבוא מוצרים אשר עברו תקינה במדינות אחרות, הרפורמה למלחמה בכפל הביטוחים ועוד רבות ו(לרוב) טובות.
והשנה? דווקא לאור המלחמות הקשות והצורך התקציבי העצום שהן מייצרות, היינו מצפים לרפורמות עומק אשר יפנו כספים מבוזבזים ויעזרו להגדיל את התוצר עוד יותר. היינו מצפים לחוק הסדרים עם אימפקט עמוק במיוחד, אך במקום זאת ראינו כמה רפורמות חשובות שנופלות זו אחר זו.
הרפורמות נפלו לטובת קבוצות הלחץ
שר האוצר בצלאל סמוטריץ' שם את כל הונו הפוליטי על העברת רפורמה בייבוא מוצרי חלב, אך נתקל בהתנגדות עזה ולבסוף בהפלת הרפורמה. בדיעבד, כנראה שלא היה זה חכם במיוחד להשקיע כל כך הרבה משאבים בצעד שמבחינה תדמיתית נראה כפועל נגד חקלאים הנמצאים בקווי העימות, בנגב ובצפון.
רפורמה חשובה נוספת שנפלה היא הקמת מאגר נתוני אשראי לעסקים. בעוד שוק ההלוואות ליחידים נפתח לתחרות של חברות פינטק, חברות ביטוח וחברות כרטיסי האשראי, בשוק ההלוואות לעסקים עוד שולטים הבנקים ביד רמה, מה שמאפשר להם לגבות ריבית "נדיבה במיוחד" על אשראי עסקי. הקמת מאגר נתוני אשראי תקטין את הסיכון למלווה חוץ-בנקאי אשר שוקל להעמיד אשראי לעסק, ובכך תקטין את נטל הריבית על המגזר העסקי. בנק ישראל תיאר אותה בתור "[הרפורמה] החשובה והמשמעותית ביותר מבחינה משקית". עם זאת, ולשמחת הבנקים הגדולים, גם רפורמה זו לא נכללה בחוק.
לבסוף, על מנת להקל במעט על הנטל התקציבי, קיוו במשרד האוצר לבטל סוף סוף את הפטור ממע"מ לתיירים, אך גם כאן לא צלח בידם – שר התיירות עמד על רגליו האחוריות והפטור נותר על כנו.
שלוש רפורמות אלו הן הרפורמות המרכזיות, אך כלל לא היחידות שנפלו בחוק ההסדרים הנוכחי. בזמנים כאלה יכולנו לקוות לעשייה של יותר צעדים קשים-אך-נחוצים אשר למשרד האוצר תוכניות עבורם, כגון שיפור הגמישות בהעסקת מורים, השוואת הפרשות פנסיה תקציבית לצוברת ועוד.
האם מדובר באנומליה זמנית או שמא בירידה קבועה בכוחו של משרד האוצר בכלל וחוק ההסדרים בפרט? ימים יגידו, אנו נמשיך לעקוב.
