ה־AI יאפשר לרופא להסתכל סוף סוף למטופל בעיניים

בשבת בבוקר, עם תחילת מבצע שאגת הארי, היה איל גבאי בדרכו לבית הכנסת בשכונת מגוריו ברעות. לרוב האנשים, השקט של השבת שנקטע באזעקות היה מפתיע ומעורר בהלה, אך בשביל גבאי – כיום יושב ראש קופת חולים מאוחדת ומי שכיהן בעבר כמנכ"ל משרד ראש הממשלה וכראש רשות החברות – המוח עבר באופן אוטומטי למצב של ניהול משברים אסטרטגי. "מאוחדת כבר הייתה למודת אירועים מתקופת הקורונה והמלחמה", הוא משחזר בטון שקול, "זה היה כמו קפיץ דרוך שרק חיכה להשתחרר. כולם ידעו בדיוק מה הם צריכים לעשות".

גבאי הוא לא יושב ראש טיפוסי שנותר במגדל השן. בימי הלחימה הראשונים כבר סייר במרפאות בבית שמש ובתל אביב, פגש עובדים שאיבדו את יקיריהם בנפילות הטילים, והוביל את הלוגיסטיקה המורכבת של ניהול ארגון בריאות גדול בתקופת מלחמה. בשבילו, המלחמה בשלטון האייתוללות היא לא רק אירוע ביטחוני אלא סגירת מעגל אישית של משפחתו, שעלתה משירז שבאיראן לפני 105 שנים והשתקעה בירושלים.

בריאיון עומק מיוחד גבאי מנתח את הכלכלה הפוליטית שמאחורי המלחמה, מסביר למה בתי החולים המסורתיים הם מודל של העולם הישן, תוקף את גילדת הרופאים שחוסמת את פתיחת השוק, ומשרטט עתיד שבו הבינה המלאכותית תאפשר לרופא סוף סוף להסתכל למטופל בעיניים.

השורשים בשירז והשחמט של טהרן

אולי יעניין אתכם

עוד בתוכן שיווקי "מערכת החינוך אלרגית לעוד רפורמה ועוד רפורמה"

עוד בתוכן שיווקי מה המפלגות באמת מתכוונות לעשות עם מערכת החינוך?

נתחיל בשורשים. המשפחה שלך עלתה מאיראן לפני יותר ממאה שנה. איך הסיפור הזה מעצב את נקודת המבט שלך על המערכה הנוכחית?

"הסבים שלי עלו לישראל זמן קצר אחרי שהיה פוגרום גדול ביהודים האיראניים, והתבססו בשכונת נחלאות בירושלים, יחד עם עוד יוצאי פרס", הוא מספר. אך כמו בעליות רבות, ההורים, שכבר נולדו בארץ והכירו בחצר של נחלאות, רצו לבנות לילדיהם זהות ישראלית ולא זהות פרסית. לפיכך בביתם לא דיברו בשפה הפרסית ולא הדגישו את מוצאם. הם רצו שילדיהם יהיו "ישראלים וזהו". רק בשנים האחרונות, עם פטירת אביו ולקראת סוף ימיה של אימו, החל גבאי לחקור את אילן היוחסין המשפחתי וגילה מחדש את המסורת המפוארת של יוצאי פרס. היום בוער בו הרצון לחזור לאיראן לטיול שורשים. "אני מקנא באלו שנוסעים לפולין או למרוקו", הוא אומר, "אני מאמין שזה יתאפשר ושלא רחוק היום שבו נוכל לטייל ברחובות איראן".

"בין העם האיראני לישראל אין איבה מושרשת, ואין שום סיבה שאחרי תום הלחימה בשלטון האסלאמיסטי הקיצוני שם לא תהיה קרבה בין העמים", הוא מצהיר. "פגשתי את בנו של השאה. זה היה בערך לפני שלוש שנים, כשהוא ביקר בארץ. כמו כן יש לנו קשר עם הענפים הרחוקים של המשפחה שהגיעו ללוס אנג'לס ועדיין נמצאים בקשר עם אנשים מהקהילה היהודית או עם חברים שלהם שנמצאים באיראן, וכולם מאמינים שהגשר הזה אפשרי".

אתה באמת מאמין שנראה את נפילת השלטון בטהרן בטווח הנראה לעין?

"אני כל הזמן אומר שגם מסך הברזל נפל אחרי 45 שנה, ובוודאי שתוצאות המלחמה הזאת מקרבות את קיצו של השלטון – אי אפשר לדעת אם מחר, בעוד שנה או בעוד שלוש שנים. אני לא קונה את הסיפורים שהמלחמה מחזקת את השלטון. העם האיראני רואה שהכרזת המלחמה של השלטון נגד מדינה רחוקה רק פוגעת באיכות חייו. ראינו אותם יוצאים לרחובות עוד לפני המבצע המשותף שלנו ושל האמריקאים. זה יכול לקחת שנה או כמה שנים – גם לאסד בסוריה לקח עשור ליפול מהרגע שבו איבד את עמו – אבל קו פרשת המים נחצה. צריך לזכור, איראן היא לא חלק מהעולם הערבי. הניסיונות לייצא דמוקרטיה לעולם הערבי נכשלו, אבל באיראן המצב שונה. גם אם לא תהיה שם דמוקרטיה מערבית קלאסית מיד, אין שום הכרח שהשלטון הבא יניף את דגל המלחמה ב'שטן הקטן'".

ומה לגבי הזווית האמריקאית? יש טענה בישראל שגררנו את דונלד טראמפ לעימות הזה בניגוד לרצונו.

"המחשבה שטראמפ יכול להיגרר על ידי מישהו היא מחשבה מעליבה. אני בהלם מכל הפרשנים, גם בישראל וגם בארצות הברית, שמעלים על דעתם דבר כזה. זה מעיד שהם לא מבינים את טראמפ. בזמן מלחמת המכסים שהוא נקט היה קונצנזוס מקיר לקיר, בכל הקהילה הכלכלית בעולם, שטראמפ עושה טעות. רק מעטים שהבינו אותו חשבו שהוא משחק עם הקלפים שלו בצורה החכמה ביותר, ובסופו של דבר ישפר את מאזן הסחר של ארצות הברית. אותו הדבר קורה כאן: טראמפ מנצל את הפוזיציה שלו כמעצמה כדי להבטיח שליטה אמריקאית בנפט של המפרץ ולמנוע מאיראן להיות גרעינית. אלו היעדים הפנימיים שלו. הוא מסתכל על מחירי הנפט בטווח הארוך. נכון, בטווח הקצר מחירי הדלק עולים לקראת בחירות האמצע, אבל אם הוא יצליח להוריד אותם משמעותית בהמשך, האפיזודה הנוכחית תישכח. הוא ימשיך להכות באיראנים עד שהם יישברו, כי הוא מאמין שהיעד הזה בר השגה".

מאוחדת בחזית – המהפכה של אשפוז הבית

בוא נחזור ליום הראשון של המלחמה. בתור יושב ראש מאוחדת, איך המערכת הגיבה בזמן אמת?

"בשנים האחרונות נאלצנו להתמודד עם לא מעט מצבי קיצון ומצבי חירום, ולכן המערכת היא כמו קפיץ דרוך. הקופה, בראשותו של המנכ"ל עוזי ביתן הזוכה להערכה מקיר אל קיר, יחד עם  יתר חברי ההנהלה המצוינים שמנהלים את הקופה לצידו, מכירים כל אחד היטב את תפקידם. יחד, הם מובילים את הקופה בנחישות ועובדים סביב השעון כדי לשמור על רצף תפקודי ולוודא שחברי הקופה מקבלים את השירות הרפואי הטוב ביותר, גם תחת אש בלתי פוסקת.

המרפאות במגזר הלא יהודי המשיכו לעבוד כרגיל, והמרפאות הממוגנות נפתחו כבר בבוקר יום ראשון באופן מלא. ההתייצבות של העובדים הייתה מדהימה. אחד האתגרים הכי גדולים בחירום הוא שצוותי הרפואה הם גם הורים, וכשמערכת החינוך מושבתת הם לא יכולים לצאת לעבודה. בדומה למערכות קודמות, גם הפעם הפעלנו פתרון של מעונות יום לילדי העובדים בתוך המרפאות שלנו. העובד מביא את הילד ויודע שהוא בידיים טובות, הרופאה יכולה לקבל מטופלים, האחות יכולה לקחת בדיקות, והפיזיותרפיסט יכול להעביר סשן של פיזיותרפיה – ובסוף יום העבודה לאסוף את הילד ולצאת בחזרה הביתה. זה מה שאיפשר לנו התייצבות מלאה ותחושת שליחות עמוקה".

בימי הלחימה פעילותם של המרכזים לרפואה דחופה הוארכה אל תוך הלילה, שעות הפעילות של המוקדים הרפואיים הטלפוניים, שמאפשרים לקבל מענה בלי לצאת מהבית, הורחבו, ומערך בריאות הנפש קיבל חיזוק. "המטופלים, שאולי היססו ביומיים הראשונים, חזרו מהר מאוד לצרוך שירותים, גם פיזית וגם דרך המיון ההיברידי שלנו שפועל 24 שעות, וקיבלו מענה מקיף בכל התחומים. אפשר להגיד שזה קצת עצוב שאחרי חמש־שש שנים מתחילת הקורונה המערכת כבר רגילה לפעול בצורה הזאת, אבל יש גם יתרונות לכך שאנחנו מיומנים".

סיירת בשטח, בין היתר בבית שמש יום אחרי הנפילה הקטלנית. מה פגשת שם?

"זה היה אירוע קשה מאוד. יש לנו סייעת במרפאה שאיבדה את אימה ואחיה באותה נפילה. כמעט כל עובד שם הכיר מישהו שנפגע. עדיין הכול היה טרי מאוד. אבל מה שבלט לי היה המטופלים. הם נכנסו למרפאה ולא רק בשביל טיפול רפואי – הם פשוט רצו לדבר. פתאום כל פקידת קבלה או מנהלת מרפאה הפכו לשלוחה ראשונית של בריאות הנפש.

"היתרון הגדול של מאוחדת הוא הקשר הקהילתי – אנשים מרגישים אצלנו בבית, מכירים אותם בשם. יודעים מי הם, יודעים מה הם צריכים, היחס אישי מאוד. אז זה בא גם לידי ביטוי בשעת מצוקה. ליווינו את המפונים בבתי המלון בירושלים והגענו אל המלונות עם צוותים מקצועיים שכללו אנשי בריאות הנפש, צוות רפואי וצוות אדמיניסטרטיבי. הקמנו שם עמדות לבדיקת שמיעה. בפיצוצים כאלה השמיעה נפגעת, ואם לא מטפלים בזה מיד, הנזק עלול להיות קבוע. זה חלק מהתפיסה שלנו: לתת פתרונות איפה שהקהילה נמצאת".

המלחמה גם האיצה תהליך שאתה מקדם באדיקות – אשפוז הבית. איך מתנהל אשפוז בית ומי בעצם אחראי על המטופל?

"אשפוז בית הוא אחד התהליכים הכי חשובים בתחום הבריאות היום. בשלב מסוים, אחרי אשפוז בבית החולים, נכון יותר שהמשך הטיפול יתבצע בבית. הסביבה טבעית יותר למטופל, נוחה לו ונגישה לו יותר, ופחות מסוכנת בכל הקשור לזיהומים. במסגרת אשפוז הבית מגיעים לבית המטופל רופא ואחות, לוקחים בדיקות דם ובודקים מדדים, נותנים תרופות ועירויים, מבוצע מעקב רפואי צמוד, המטופל מחובר לציוד רפואי לפי הצורך ואפילו מבצעים בדיקות רנטגן".

המלחמה דרשה מקופות החולים לשחרר מאושפזים מבתי החולים כדי לפנות מקום לנפגעים, ולקלוט אותם לאשפוז בית בהיקפים חסרי תקדים. אבל בשגרה יש כאן גם היבט רפואי עמוק של רצף טיפולי. "בבית החולים, הרופאים מתחילים הכול מאפס כי אין להם נגישות לתיק הרפואי שלך בקהילה. באשפוז בית, הרופא של הקופה מלווה אותך כשהוא מכיר כל תרופה וכל מחלת רקע שלך. אשפוז הבית חייב להישאר בידי הקופות ולא להפוך ליד ארוכה של בתי החולים", אומר גבאי. "האינטרס של בית החולים הוא לפעמים כלכלי – למלא מיטות או לפנות אותן לפי צרכיו. האינטרס שלנו הוא שהמטופל יהיה בריא בביתו".

הבינה המלאכותית לא תחליף את הרופא

יש הרבה דיבור על AI בזמן האחרון. אנחנו רואים שהעולם הולך לכיוון הזה מבחינה טכנולוגית. איפה זה פוגש את מערכת הבריאות?

"ה־AI כבר כאן, לא רק כסיסמה. החל מהבסיס, בכל ההתנהלות בתוך האפליקציה האישית, באופן שמאפשר לכל אחד לחפש בשפה חופשית את תוצאות הבדיקה שלו, את התור שקבע או את הרופאה שהוא מחפש. אבל זה הרבה מעבר לנוחות. אחת הבעיות היום בתחום הרפואה היא היעדר זמינות של רופאים, במיוחד רפואה יועצת. יש לנו את בוט ה־AI 'נוח', שמוצא למטופלים תורים שהתפנו ושולח להם פוּש לנייד. מטופל יכול להגדיר באיזה תחום הוא מחפש רופא, או לאילו ערים הוא מוכן לנסוע, ומאותו רגע הבוט מתחיל לעבוד בשבילו ומחפש כל הזמן תור שהתפנה. זה מאפשר לנו לשפר משמעותית את זמינות התורים.

"בתחום ההדמיה, אנחנו עובדים עם מערכת ישראלית בשם AI-Doc שמפענחת צילומי סי־טי ורנטגן בזמן אמת. המערכת תומכת ברופא, הוא לא צריך להכניס את הצילום של שבר ברגל כדי שהמערכת תדע לפענח מה זה בדיוק. יחד עם הצילום הוא יקבל את הפענוח, והמערכת יודעת להרים דגל אדום אם יש ממצא חשוד ומקפיצה אותו לראש התור לפענוח דחוף. היא גם יודעת לאתר שורה של ממצאים רפואיים חריגים, גם אם הם לא הוגדרו באופן מפורש. יום אחרי שהתחלנו לעבוד עם המערכת היא זיהתה תסחיף ריאות אצל מטופל שבכלל הגיע למעקב אונקולוגי. שלחנו אותו באופן מיידי למיון והצלנו את חייו".

אבל השינוי הדרמטי ביותר נכנס עכשיו לחדרי הרופאים. "היום, רופא מקדיש חצי מזמן הביקור להקלדה במחשב. זה פוגע בקשר האנושי. אנחנו מכניסים בהדרגה מערכת ששומעת את הביקור ומתעדת אותו אוטומטית בתיק הרפואי. הרופא יוכל סוף סוף להסתכל למטופל בעיניים. בעתיד, ה־AI יסרוק את כל התיקים הרפואיים ויאתר קבוצות בסיכון באופן פרואקטיבי. המערכת תמליץ על בדיקות עוד לפני שהמטופל בכלל הרגיש שמשהו לא בסדר".

איך מתגברים על נושא הפרטיות בכלים כאלה? לא כולם היו שמחים שיש עוד מישהו שמקשיב להם.

"מערכת הבריאות מטפלת בסיכוני פרטיות ב־360 מעלות והשמירה על הפרטיות והסודיות הרפואית נמצאת בראש סדר העדיפויות שלנו. אי אפשר להגיד שהמערכת הרמטית במאה אחוז, אבל המערכות שלנו הן 'Stand-alone', ללא נגישות חיצונית. המידע ממילא נרשם בתיק הרפואי על ידי הרופא, זה לא חושף יותר מידע או פחות מידע ממה שכבר יש".

איפה הגבול? איפה אנחנו אומרים: טוב, פה אנחנו צריכים את הרופאים?

"בסוף, שיקול הדעת תמיד יישאר אנושי. המחשב הוא כלי עזר, הוא לא מחליף את הרופא. אני מותח כאן גבול ברור: ה־AI יביא את המידע והאבחון הראשוני, והרופא יקבל את ההחלטה על הטיפול – אנטיביוטיקה, ניתוח או פיזיותרפיה. יהיו מערכות תומכות גם בגילוי, גם בזיהוי וגם באבחון, אבל ההחלטה על הטיפול שיינתן תהיה בסופו של דבר החלטה של רופא. לא נחליף את שיקול הדעת האנושי במחשב בעתיד הנראה לעין".

לאחרונה הקימה מאוחדת את המרכז הרפואי ראם ברחובות, קומפלקס ענק של 8,000 מטרים בהשקעה של כ־70 מיליון שקלים. המרכז הרפואי כולל 25 מכונים רפואיים שונים, בהם מכון לב, מכון סוכרת, מרכז לבריאות האישה, מכון להתפתחות הילד, מכון עיניים, מרכז לרפואה יועצת ואף מכון MRI. לדבריו של גבאי, "מאוחדת היא הקופה היחידה שמפעילה MRI בקופה עצמה – בירושלים וברחובות. בשאר הקופות זה מתנהל אצל ספקים חיצוניים. זה מאפשר לנו לקבוע סדרי עדיפויות עצמאיים ולתת מענה מהיר בלי התורים האין־סופיים של בתי החולים הגדולים. חשוב לומר שאנחנו לא נגד בתי חולים, אנחנו פשוט בעד רפואה בקהילה".

אחד המכונים הקיימים במרכז הרפואי החדש הוא המרכז לרפואה מונעת על שם קטי בר שלום, הראשון מסוגו בארץ. "התפיסה שלי היא שקופת חולים צריכה גם למנוע מחלות, לא רק לטפל בהן. כל חבר קופה מעל גיל 50 יקבל זימון פעם בחמש שנים לסדרת בדיקות סקר מקיפות. המטרה היא לגלות בעיות כשהן עוד קטנות וניתנות לטיפול פשוט".

עם כל הכבוד לחדשנות ברחובות, אי אפשר להתעלם מהפיל שבחדר. בזמן שאתם משקיעים מיליוני שקלים בלב אזור הביקוש, תושבי הגליל, רמת הגולן והנגב עדיין מרגישים שקופות החולים שכחו אותם. למה להקים מרכז דגל דווקא במקום שבו השירותים ממילא קיימים, ולא היכן שהמחסור זועק לשמיים?

"קודם כול, אנחנו באמת מסתכלים על פריסה רחבה ומתכננים להקים מרכזי ראם נוספים ברחבי הארץ, אבל רחובות היא המקום שבו מאוחדת החלה את דרכה. זו עיר שבה יש למאוחדת הרבה מאוד לקוחות, ויש צורך לחזק את השירותים שלנו שם בגלל הקהל הגדול שמגיע גם מערים סמוכות כמו מודיעין, ראשון לציון, נס ציונה, רמלה, לוד, יבנה ועוד. אבל אנחנו בהחלט מחויבים גם לצפון וגם לדרום. אחת הפעולות שלנו בעקבות ה־7.10 הייתה ההחלטה לפתוח מרפאה של מאוחדת בשדרות. עד תחילת המלחמה לא הייתה לנו מרפאה בעיר, וסברנו שמן הראוי שנספק שירותים רפואיים ונעלה את רמת הרפואה בשדרות, כדי שתהיה בין קופות החולים תחרות בריאה שרק תשפר את השירות הרפואי שתושבי העיר מקבלים.

"בדיוק בגלל זה פתחנו בכרמיאל מלר"ד – מוקד לרפואה דחופה, שנועד לתת מענה למגוון בעיות בתחומי רפואת ילדים, משפחה ואורתופדיה בשעות שהמרפאות סגורות. המטרה היא לספק מענה מקצועי בשעות הלילה, בסופי שבוע ובחגים במקומות שבהם האלטרנטיבה היחידה היא נסיעה ארוכה ומתישה לחדר מיון בבית חולים מרוחק".

כאן חשוב לציין כי המרכז בכרמיאל אינו אירוע נקודתי, אלא חלק ממהלך אסטרטגי רחב של הקופה בשנתיים האחרונות. אם בתחילת הדרך הפעילה מאוחדת ארבעה מלר"דים בלבד, הרי שבתוך שנתיים זינק המספר לעשרה מרכזים פעילים בפריסה ארצית: בירושלים, בחיפה, בחדרה, בכרמיאל, בתל אביב, בבני ברק, ברחובות, באשדוד, במודיעין עילית ובקרוב גם בבית שמש.

"אנחנו בתהליך התרחבות מתמיד", מדגיש גבאי. "המלר"דים הללו הם המענה המדויק שלנו למקומות שבהם יש ואקום שירותי בשעות הלילה, ובלא מעט מקרים חוסכים לאנשים שעות ארוכות בחדר המיון. התוכנית היא להמשיך ולהפיץ את המודל הזה בפריסה ארצית רחבה, כדי שכל מטופל ידע שיש לו כתובת לרפואה דחופה קרוב לבית".

הפתרון למחסור ברופאים

המחסור ברופאים הוא נושא שמדברים עליו כבר עשורים. למה המדינה לא מצליחה לפתור אותו? גבאי מנתח את הכשל. "הבעיה טמונה בשני מישורים", הוא מסביר. "ראשית, במשך שנים רבות הסתמכנו על העלייה המבורכת שהגיעה מרוסיה בשנות ה־90, מה שגרם לשאננות אצל מקבלי ההחלטות. הם חשבו שהבעיה נפתרה לנצח. בסופו של דבר לא הכשרנו ולא לימדנו מספיק רופאים, ואחרי שלא לימדנו מספיק, לא היה מספיק מקום להכשרה שלהם כמתמחים בבתי החולים".

כשחקן חיצוני למערכת, וכמי שלא צמח בתוך הממסד הרפואי, לגבאי קל לומר את האמת על מערך הכוחות שמעכב את השינוי: "יש כאן גם עניין של אינטרסים. כשיש מוצר במחסור, המחיר שלו עולה. היו מי שנהנו מהמחסור ברופאים כי זה העלה את השכר ואת היוקרה. הפתרון הוא לא להוריד את רף הקבלה, הרי הורדת הציון הפסיכומטרי הדרוש בעשר נקודות בלבד תספיק כדי להכפיל את כמות הסטודנטים. המחסור האמיתי הוא במקומות התמחות".

גבאי מתאר את המאבק המקצועי שניהל: "ניהלנו קרב כדי לפתוח התמחויות בקהילה. אם מתמחה יוכל לעשות חצי מההכשרה שלו במרפאה ולא רק בבית החולים, נוכל להכשיר פי שניים רופאים בבת אחת, ובאותה נשימה יהיו לנו יותר רופאים בקופות החולים, שיעבדו תחת פיקוח של רופא בכיר ויוכלו לתת מענה למטופלים ולשפר את זמינות התורים. לוקח עשור לראות תוצאות של מהלכים כאלה, וזה הולך להיות עשור לא פשוט".

כשקמה באריאל פקולטה לרפואה, מצד אחד דיברו על כך שיש באמת מחסור בפקולטות לרפואה בארץ, ומצד שני דיברו על כך שהיא מעבר לקו הירוק. מה דעתך על זה?

"אנחנו עדים לביקוש האדיר שיש ללימודי רפואה שם. באמצעות רשת מדיקה שלנו אנחנו בוחנים שיתוף פעולה להדרכה בתחום הכירורגיה באריאל עצמה. אז יש לנו אמון גדול בפקולטה הזאת ואנחנו חושבים שהיא תהיה מצוינת, והביקוש ללימודים בה ילך ויגדל. אנחנו נקבל בברכה ובחיבוק חם את כל מי שיסיים שם את לימודי הרפואה".

המחויבות שלנו לדור הבא

לסיום, מה המסר שלך לישראלים לקראת יום העצמאות הקרוב?

"מדינת ישראל היא נס, ואנחנו צריכים לוודא שאנחנו מעבירים את הנס הזה לילדים ולנכדים שלנו בצורה בטוחה יותר. שלושה מהילדים שלי שירתו במלחמה הזאת, ובן אחד לחם כמעט בכל הגזרות בעזה. כשאני רואה את הנחישות של הדור הזה לקום ולהשיב מלחמה שערה, אני פשוט משתאה. אני גדלתי על הטראומה של מלחמת יום כיפור. הייתי אז בכיתה א' וישבתי במקלט. כקצין מודיעין נשבענו שההפתעה הזאת לא תחזור, ולצערנו אחרי 50 שנה היא חזרה. המטרה שלנו כהנהגה היא להיות ראויים לדור הלוחמים הזה. להבטיח להם שאנחנו משפרים את המדינה ומפקידים בידיהם מדינה טובה יותר, מוכנה יותר ומפיקה לקחים".