מן המפורסמות הוא שימני או מתנחל שרוצה קצת חדשות טובות, יפתח את עיתון 'הארץ'. הכותרות המתנוססות שם בבכי ונהי, בדרך כלל תואמות את חזונו החיובי של מי שנאמן לעמו ולארצו. בהתאמה לכך, מתברר שגם במכוני המחקר של השמאל אפשר לקרוא מחקרים שמוצגים בתוגה על ידי מחבריהם, וליהנות מעוד כמה רגעים של קורת רוח. כך למשל בספרו החדש של ד"ר מיכאל מילשטיין, 'דור המבול – הצעירים הפלשתינים בין האביב הערבי ל־7 באוקטובר'.
הספר, בהוצאת מכון משה דיין ו'מערכות' (צה"ל), סוקר את ההתרחשויות הפנים־חברתיות של צעירי המגזר הפלשתיני בשנים האחרונות, ומצביע על מגמות שונות. אחת המעניינות שבהן היא תופעת בריחת המוחות לחו"ל, שמתברר ששייכת לא רק לצעירים הישראלים שמחפשים מילקי בברלין אלא גם לצעירים הערבים, שכבר פחות מתעניינים באידאולוגיות האסלאם הקיצוני ויותר באיכות חייהם הפרטיים.
ולחדשות הטובות בהרחבה: "המצוקה המתמשכת של בני הדור הצעיר דוחקת רבים מהם להגר מחוץ למערכת הפלשתינית, מגמה הבולטת במיוחד בקרב בעלי ההשכלה הגבוהה", כותב ד"ר מילשטיין בספרו. הוא מציג את נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה של הרשות הפלשתינית, לפיהם בשנים 2009-2007 היגרו 22 אלף איש מיהודה ושומרון ומרצועת עזה. בנוסף, להערכת מומחים פלשתינים ובין־לאומיים, בשנים 2023-2014 היגרו מרצועת עזה לבדה 60 אלף צעירים ולא שבו לאזור.
אם מודדים לא רק את מי שהיגרו בפועל, אלא גם את מי שהיו רוצים לעזוב את שטחי עזה ויהודה ושומרון, המספרים עולים עוד: בשנת 2020 יותר ממחצית מקרב הצעירים הפלשתינים (גיל 29-15) הביעו עניין בהגירה לחו"ל. "33% מהמהגרים היו בני 29-15 ו־25.6% היו בני 44-30", כותב מילשטיין בספרו, "'בריחת המוחות' במערכת הפלשתינית מגולמת בעובדה כי ב־2010 36% מהמהגרים היו בעלי השכלה אקדמית, ו־36% נוספים היו בעלי תעודות בגרות". מה הסיבה לבריחה ההמונית? לרוב חומרית לחלוטין: "הרוב המוחלט של המהגרים הבהיר כי הסיבה לעזיבה היא חומרית (41% שאפו לשפר את רמת חייהם; 26.3% לאתר מקום עבודה; ו־12.5% לרכוש השכלה), ורק 7.5% העידו כי המצב הפוליטי במערכת הפלשתינית הוא המניע להגירה".
אולי יעניין אתכם
עוד מאת חגית רוזנבאום
המדיניות שמפלה לרעה יישובים יהודים בגליל נעצרה. בינתיים
עוד מאת חגית רוזנבאום
ותלך לדרוש את ה' – לזכרה של הרבנית רבקה שפירא
בנושא 1193b
שירות לאומי אחר
בנושא 1193b
ברית החלשים: מה באמת עומד מאחורי האיחוד של בנט ולפיד?
עוד מאת חגית רוזנבאום
מתמחים ממוסדות תומכי חמאס יטפלו בישראלים באיכילוב
עוד מאת חגית רוזנבאום
המאבק על הציר: תושבי גוש טלמונים נלחמים על חופש התנועה
סקר נוסף שנערך זמן קצר לפני 7 באוקטובר 2023 שיקף את חיזוק המגמות הללו: לפי הסקר, כרבע מהפלשתינים שקלו להגר לחו"ל, נטייה שבלטה בקרב גברים ובני הדור הצעיר. כשליש מאלו שרצו להגר היו בעלי השכלה על־תיכונית. לטענת הנשאלים, הסיבה העיקרית לשאיפתם להגר הייתה כלכלית, והיעדים המועדפים היו טורקיה (22% מהנשאלים העזתים שאפו להגר אליה), גרמניה, קנדה, ארצות הברית וכן קטאר.
ד"ר מילשטיין מספר על מפגשים שערך עם בכירים בממשל הפלשתיני ובתנועת פת"ח ביהודה ושומרון וברצועת עזה, שגם מהם משתקפת היטב אותה מגמה. "חלק ניכר מבניהם ובנותיהם של אותם אישים עימם נפגשתי בשנים האחרונות, במיוחד אלה שרכשו השכלה אקדמית, לא נשארו בזירת 'הפנים', קל וחומר לא חתרו להשתלב בפעילות הפוליטית או במוסדות הממשל במערכת הפלשתינית. בתו של בכיר בפת"ח ברצועת עזה עקרה יחד עם בעלה הפיזיקאי לסן פרנסיסקו, שם הוא השתלב במיזמי היי־טק והיא המשיכה בלימודים אקדמיים במדעי החברה; בנו של בכיר במערך הדיפלומטי הפלשתיני עקר לרומא ופתח שם מסעדה מצליחה; בעל סוכנות ידיעות מצליחה ברצועת עזה מתגורר רק עם אחד מבניו, לאחר ששאר ילדיו עקרו לספרד ולארצות הברית; בתו של בכיר בפת"ח באזור שכם עקרה לאיסלנד, ובתו השנייה משמשת רופאה בבית חולים בערב הסעודית; ושלושת בניו של עיתונאי בכיר ממזרח ירושלים עקרו לארצות הברית, התאזרחו בה והשתלבו בפעילות אקדמית ועסקית. כך", מסכם מילשטיין, "המערכת הפלשתינית מאבדת מדי שנה המוני צעירים איכותיים שמעדיפים מימוש עצמי בחו"ל על פני דבקות בקידום היעדים הקולקטיביים במולדת".
בסיכום הנושא, מנתח מילשטיין את הגורמים לתופעה: "המצב החברתי־כלכלי הוא אפוא משפיע מרכזי על התנהגות הציבור הפלשתיני כיום… על רקע תחושת משבר אסטרטגי עמוק, ובמוקדו התרחקות מאפשרות למימוש יעדים לאומיים, הניכור הכבד מההנהגות הפוליטיות והתוצאות הקשות של המלחמה שנפתחה ב־7 באוקטובר 2023 ברצועת עזה, מעדיף חלק גדול מהציבור הפלשתיני, ובפרט הצעירים בקרבו, להתמקד בשימור מרקם חייו ובטיפוח של יעדים אינדיווידואליים וחומריים".
ובמילים אחרות, מי שרוצה לעודד את הגירת האויב הפלשתיני מרצון ובכך להביא לביטחונה המלא של ישראל, צריך להמשיך בדרכים שבהן נוקטת ישראל מאז תחילת המלחמה: המשך האיסור הגורף על העסקת פלשתינים שגודע את תקוותם הכלכלית, גדיעת הרעיון של הקמת מדינה פלשתינית באופנים שונים, והמשך הלחימה על "התוצאות הקשות" שהיא מביאה עימה. הם כבר יברחו לבד.
טרור ההצתות בצפון הארץ
כשהגיע המכתב מחברת הביטוח ביום ראשון השבוע, חש מושיקו סגל כאדם שקיבל גזר דין מוות. הוא עוד לא הספיק להירגע ממה שהתרחש רק שבוע קודם לכן, בערב יום הזיכרון, כאשר עבריינים הגיעו לחצר ביתו, הציתו את רכבו הפרטי – מטרים ספורים מחדר הילדים שרק בנס לא עלה באש גם הוא – קפצו מעל הגדר וברחו.
האירוע הקשה הזה מצטרף לאירועי הצתה נוספים שחווה סגל בחודש האחרון. מושיקו סגל, תושב הגליל העליון, הוא בעל חברת הסעות גדולה הממוקמת באזור התעשייה צח"ר ליד ראש פינה. אוטובוסים ומיניבוסים שבבעלותו משמשים להסעות למוסדות חינוך, משרד הביטחון, רשויות מקומיות, מפעלים ועוד. בחודש האחרון הוצתו שלושה מהאוטובוסים שלו בשלושה אירועי הצתה שונים, ואוטובוס נוסף ניזוק מירי.
הנזקים המצטברים, שנגרמים בידי גורמים עברייניים מקרב בני המיעוטים מסביב, הביאו כאמור את חברת הביטוח של סגל לשלוח לו את המכתב, שמבחינתו מנחית מכת מוות על החברה בבעלותו: "ביום ראשון קיבלתי מכתב שבו הודיעו לי שתוך 30 יום הם מבטלים לנו את כל הפוליסות, זה לא כלכלי להם לבטח אותנו ככה. זה גזר דין מוות לעסק. זה אומר שאותם שורפים ניצחו. אני לא יכול לעבוד בלי ביטוח, והמדינה לא יודעת לקחת אחריות ולשפות אותנו על הטרור הזה, לדאוג שהעסק יעבוד ושהעובדים שלי יתפרנסו. אין לנו מענה משום גורם, שום משרד ממשלתי, ושעון החול שלנו הולך ואוזל", הוא אומר בייאוש.
חברת ההסעות של סגל מעסיקה מאה עובדים מרחבי הצפון, כלומר המשמעות היא מאה משפחות שמטה לחמן יישבר. התופעה שממנה סובל סגל וכעת גם מאיימת למוטט אותו כלכלית מוכרת בשם "פרוטקשן". זה התחיל בשנים 2023-2022, אז חווה סגל ארבעה אירועי הצתות דומים. כעת, כאמור, עובר עליו גל נוסף. ערבים מהאזור, שהוא אינו מודע לזהותם, שולחים לו איומים אנונימיים שמבהירים לו את כוונתם: "אם לא תסגור את העסק, נחסל לך אותו", על מנת שהם עצמם יוכלו להיכנס לעסק ההסעות באזור במקומו. חברת ההסעות של סגל היא עסק משפחתי שקיים כבר 40 שנה, "ואנחנו עובדים קשה מאוד כדי להתפרנס", מעיד מושיקו, "אבל המדינה זורקת אותנו לפח".
את הקושי הזה סוחב סגל על גבו, כשעליו שק כבד נוסף שכבר נמצא שם: "בגלל המלחמה בלבנון אנחנו כבר חודשיים בלי עבודה. העסק עמד במקום, הוצאתי את כל העובדים לחל"ת ורק השבוע חזרנו לעבוד", הוא מתאר, "עכשיו אני צריך להתמודד גם עם זה. צריך שהמדינה תכיר בנו כנפגעי טרור, זו תהיה התרופה. נוכל לפחות לקבל פיצוי הולם".
מצבורים אדירים של נשק חם
השבוע (ג') התקיימה מחאה של ארגון 'עד כאן', המאגד אלפי בעלי עסקים תושבי הגליל העליון, שהייתה למעשה מפגן תמיכה בסגל ובעסק שעומד להתמוטט, בדרישה מהמדינה לחזור למשול במרחבי הצפון האבודים. בהפגנה השתתפו חברי כנסת, ראשי מועצות, מפקד מחוז הצפון במשטרה ומאות מתושבי הגליל שסובלים מהתופעה. רק בחודשיים האחרונים, התריעו שם, נרשמו 53 אירועי פרוטקשן ביישובי הצפון.
"פה באזור הגליל העליון אנחנו חיים תחת שלטון זר, מדינת ישראל לא קיימת בשטח", מגדיר בחריפות יריב בן עמי, העומד בראש הארגון. הוא חקלאי ממטולה, שסבל בעצמו מידו הארוכה של הפרוטקשן הערבי בגליל ומנזקים שנאמדים במיליוני שקלים. לפני שלוש שנים וחצי הקים, יחד עם חקלאים ובעלי עסקים נוספים שנפגעו, את הארגון שהוא מגדיר כפעולה של "ערבות הדדית" שמטרתה: "אפס אחוז פרוטקשן, מאה אחוז משילות, ואנחנו נגיע לזה בכל דרך – בטוב או ברע".
כל משפט של בן עמי מצמרר יותר מקודמו. הוא מתאר את שגרת החיים של בעל עסק או חקלאי באזור, שלדבריו חיים תחת שלטון עברייני הפרוטקשן, בתת־מדינה שאין בה שום ריבונות ישראלית. "יש פה כנופיות ששולטות בשטח – מחבלי הפרוטקשן. הם מייצרים פיגוע נגד בעל עסק ואז באים לדרוש כופר, אומרים: 'תשלם לנו כדי שזה לא יקרה עוד פעם, נשמור עליך'. מדינת ישראל נעדרת מהאירוע", מאשים בן עמי, "פנינו לכל הרשויות, לבית המשפט, למשטרה, אבל התאגיד שנקרא מדינת ישראל פשט את הרגל בנושא הזה. בעצם המדינה אומרת באוזלת היד שלה: תשלם להם פרוטקשן שישמרו עליך. מה יכול לעשות בעל עסק כשכנופיית מחבלים תוקפת אותו? אילו אמצעים יש לו להתמודד, אם אין מדינה שנותנת לו גב? מתקשר אליך מחבל ואומר: אני יודע איפה אתה גר, איפה הילד שלך, מה הרכב שלך, והאזרח נשאר לבד".
חברי 'עד כאן' מתארגנים בעצמם לקיים נוכחות אזרחית באזורים המועדים, כדי למלא את הוואקום שהותירה המדינה. "מי שלא מאמין לי, שיבוא לשמור איתי באזור התעשייה צח"ר", אומר בן עמי, "בא מישהו שלחם בלבנון לראש פינה ואמר לי: 'פה יותר מפחיד מלבנון, שם אני לפחות יכול לירות כשתוקפים אותי'. אנחנו בעצם נמצאים פה בסוג של שירות מילואים". הוא מפרט כיצד טרור הפרוטקשן לא פוסח גם על ילדים: "לפני חודש שרפו גן ילדים במושב אליפלט, גן ילדים! לאחרונה היה איום גם על בית הספר ברמת כורזים. במשמר הירדן שרפו רכב, סמוך מאוד לביתו של חבר כנסת. ראש המועצה לא התבטא בנושא, גם לא חבר הכנסת, שמשמש יושב ראש הוועדה לביטחון לאומי. איפה ממשלת ישראל? זה לא שלא מתייחסים אלינו, אבל אנחנו רוצים תוצאות".
בן עמי מתאר גם סכנה קיומית הנובעת ממצבורי ענק של נשק חם בערי הצפון הערביות: "בואי נגיד ככה, אם הנוח'בות היו מגיעים לטובא זנגריה במקום לבארי – לא היה אף טובאני חטוף שם. כמות כלי הנשק בטובא היא ברמה של חטיבה – רחפנים, טילים, רימונים, הכול. לפני חודשיים מצאו ליד ראש פינה מכונית מלאה אמל"ח בכמות שמספיקה לגדוד. למה הם צריכים נשק, אם לא כדי להשתמש בו? חזרנו לקונספציה של שקט ייענה בשקט? את הירי שומעים פה כל הזמן, הם מנגנים על הנשק".
השבוע העבירו אנשי ארגון 'עד כאן' מסר חריף למקבלי ההחלטות, כשהם עומדים לצידו של חברם מושיקו סגל. "הילדים שלנו לא יחיו תחת שלטון זר. אם המדינה לא תיכנס לאירוע אנחנו נפתור את הבעיות לבד, כמו שסבא רבא שלי פתר את הבעיות במטולה עוד לפני שהייתה פה מדינה", אומר בן עמי, "קיבלנו מהדורות הקודמים מורשת של ניצחון ועמידה זקופה. לא תהיה כניעה, ולא נפקיר חברים לעבריינים בלי שום יכולת להגיב. אנחנו גם לא רוצים גדר ושמירה, זה לא עוזר. השטח צריך להיות פתוח ושנוכל להסתובב בו בחופשיות, שאף אחד לא יעז להתקרב. המדינה הייתה צריכה להכריז שטח צבאי סגור על כל המרחב מראש פינה ועד מטולה ולנקות אותו מכל מחבלי הפרוטקשן".
לתגובות:
