השקט שאחרי הסערה. חודש אייר תשכ"ז, הצבא המצרי פולש לסיני ומאיים על ישראל והמצב הביטחוני מתוח מאוד. רבים נקראים למילואים, מכוניות ומשאיות מגויסות ויש עיכוב באספקת הסחורה לחנויות. אנשים פינו את המקלטים העמוסים שלהם, מילאו שקי חול ואטמו חלונות גבוהים שהיו בקו אווירי עם עמדות הירדנים בצד השני של הגבול. הייתה תחושה שהמדינה בסכנה קיומית והלחץ הורגש באוויר. ביום שני בבוקר, כ"ו באייר, התחילו ליפול ברחובות ירושלים פגזים, וברדיו שודר הקול הרגוע והמסביר, עם המבטא האנגלי הקל, של חיים הרצוג, שהפך לימים לנשיא המדינה. כך עברו 48 שעות של מתח ודאגה במקלטים. לאחר יומיים בלבד, ביום רביעי בבוקר, כ"ח באייר, פסקו הפגזים, שרר פתאום שקט גמור, וברדיו הודיעו "הר הבית בידינו!". הכול התהפך בתוך ימים ספורים. עצם קיומם של רגעים כאלה מלמד אותנו שגם במצבים שנראים חסרי תקווה, ייתכן שהמהפך כבר בדרך.
חטיבת הצנחנים כבשה את ירושלים העתיקה במלחמת ששת הימים, ביחד עם חטיבת ירושלים. ביום השלישי של המלחמה נכנסו הצנחנים דרך שער האריות וחיילי חטיבת ירושלים משער האשפות, ותוך כמה שעות כל העיר העתיקה הייתה בידינו ב"ה. תושבי ירושלים היו עדיין במקלטים, יריות עוד נשמעו מדי פעם מכיוונים שונים, כאשר אחד החיילים עלה על החומה וירושלים החדשה נפרסה לפניו. הוא רצה רק דבר אחד: להודיע להורים הירושלמים שלו, שלא שמעו ממנו מאז שגויס, שהוא חי ובריא ונמצא כמה מאות מטרים בקו אווירי מהבית.
והנה הוא רואה בחור מעבר לגדר התיל שהפרידה בין החומה שהוא עומד עליה ובין ירושלים הישראלית. החייל הרים צעקה: "היי, בחור. לך לכתובת X ותספר למשפחתי שבנם עומד על החומה'. הבחור נעלם לתוך הרחוב, ואחרי כמה דקות הגיעה כל משפחת החייל, והם רואים ולא מאמינים – הוא עומד על החומה מהצד שהיה עד לפני כמה דקות שטח אויב! פרט לשמחה על הבן, הם חשו את משק כנפי ההיסטוריה, את הרגע המדהים הזה שעם ישראל חלם עליו אלפיים שנה – חיילים יהודים על חומת העיר העתיקה. זה קרה אז, וזה קורה שוב היום. נבואות הנביאים מתגשמות ממש מול עינינו.
לשטח את המוגרבים. מיד אחרי מלחמת ששת הימים, כשהדי הקרבות עוד לא שככו והאזרחים עדיין לא הורשו להגיע למזרח העיר, החליט טדי קולק, ראש העיר ירושלים דאז, שלא ייתכן שרחבת הכותל תישאר בגודל ובצורה שבה הייתה קיימת מאות שנים – סמטה צרה ומוזנחת, מעבר לחמורים ורוכלים, שעשויה להכיל במקרה הטוב כמה מאות מתפללים. הוא הזמין בדחיפות את כל קבלני ירושלים לבוא עם טרקטוריהם ודחפוריהם ומשאיותיהם וליישר את השטח שממערב לרחבת הכותל עד המצוק שעליו עומד הרובע היהודי. לפני כן דאג לפנות את עשרות המשפחות שגרו בשכונת עוני זו, והפנה אותן לבתים נטושים שנותרו בירושלים המזרחית, והכול בלי בג"ץ ובלי בצלם ובלי אישור הדרג המדיני.
אולי יעניין אתכם
קולק דרש מהם לעשות את המלאכה בתוך יום או יומיים ולא יותר, והודיע להם שהוא נתן הוראה בלתי ניתנת לביטול, ושאפילו אם שר הביטחון הכל־יכול משה דיין מורה להם אחרת, שיגידו שעד שהם לא מקבלים הוראת ביטול מטדי קולק עצמו הם ממשיכים במלאכה. הוא עצמו ירד למחתרת למשך יומיים, אי אפשר היה להשיג אותו לא פיזית ולא טלפונית, וכך בתוך יומיים כל רחבת הכותל הגדולה שאנו מכירים היום הפכה להיות מישור שטוח. בחג השבועות באותה שנה, כאשר הגיעו רבבות אלפי ישראל בפעם הראשונה לראות את הכותל המערבי, כבר לא היה מדובר ברחבה קטנה ומוזנחת אלא בשטח ענק. בסייעתא דשמיא, בתוך 48 שעות כל המציאות התהפכה. נס.
מהפך ושמו עובש. יש המון רגעים בחיים שבהם המציאות נראית קבועה ובלתי ניתנת לשינוי, ואז לפתע מתרחש מהפך חד, כמעט בלתי נתפס. אחד האירועים הבולטים הוא נפילת חומת ברלין. במשך עשרות שנים סימלה החומה את החלוקה בין מזרח למערב, ואת הקיפאון של המלחמה הקרה. מעטים האמינו שהיא תיפול במהירות, והמראה של אנשים מטפסים על החומה ומפרקים אותה הפך לסמל של שינוי פתאומי שנראה כמעט בלתי אפשרי עד אותו רגע.
בתחום הרפואה, בשנת 1928 הבחין אלכסנדר פלמינג במקרה שעובש שגדל על צלחת פטרי חיסל חיידקים. התגלית הזאת שינתה את פני הרפואה, והאנטיביוטיקה הפכה מחלות רבות לניתנות לטיפול. עוד דוגמה היא פיתוח החיסון נגד וירוס הקורונה. בתחילת המגפה העולם עמד בפני איום לא מוכר, ורבים העריכו שייקח שנים לפתח חיסון יעיל. אך בתוך פחות משנה פותחו חיסוני RNA. זאת הייתה קפיצה מדעית אדירה. טכנולוגיה שנחקרה שנים רבות הבשילה בדיוק ברגע הנכון, והובילה למהפך מהיר בהתמודדות עם המגפה. ההתקדמות אינה תמיד לינארית. לעיתים היא נראית איטית ומדורגת, אך ברגע מסוים מתרחשת פריצת דרך שמביאה לשינוי חד ומשמעותי וזהו נס. ברמה הפרטית, כך קורה כשפוגשים את החצי השני אחרי חיפש ממושך. פתאום התמונה מתבהרת. זה קורה ברגע הלידה, עם יציאת העובר לאוויר העולם, וזה קורה ברמה הלאומית.
מטבריה לדמשק. כך קרה גם במלחמת יום הכיפורים. הרב יעקב מדן נוהג לספר שהוא במו עיניו ראה את גאולת ישראל, לפחות שלב אחד חשוב שלה, שבא ללמד גם על השלבים הבאים העומדים לפנינו. הוא השתתף במלחמת יום הכיפורים כטנקיסט בגולן בחטיבה שכבשה את המובלעת הסורית. אחרי יום קרבות ממושך ורווי דם, הגיע המח"ט לבקר את שרידי הגדוד שלהם, שהיו מכונסים על גבעה במרכז הגולן, כדי לעודד אותם ולהכין אותם ליום הקרבות הבא. הוא אמר להם: "תסתכלו אל האורות שמאחוריכם, אלו האורות של טבריה. אם מחר לא ננצח – מחרתיים הסורים יגיעו לשם. אני סומך עליכם. עם ישראל סומך עליכם". הוא עבר ולחץ יד לכל אחד מהחיילים, והמשיך לגדוד הבא.
למחרת אכן התחולל קרב קשה ועקוב מדם, ובעזרת ה' הסורים נסוגו, וגם ביום השלישי המשיכו הטנקים שלנו לזנב בנסוגים. ביום שלישי בלילה, 48 שעות אחרי הפגישה הקודמת, שוב בא המח"ט לבקר את הגדוד, ששהה בחניון לילה על גבעה בגובה הגולן, ואמר להם: "תודה לכם. עשיתם את זה. אתם רואים את האורות רחוק לפניכם? זו דמשק, ואנחנו בדרך לשם. עם ישראל מודה לכם. אני מודה לכם". שתי הפגישות הללו מבטאות את המהפך החד – אורות טבריה מכאן, ואורות דמשק משם. זאת גאולה. מהפך מהיר של כל הנתונים, ערבוב של כל הקלפים, שינוי פתאומי של כללי המשחק. זה מה שקרה במלחמת ששת הימים וזה מה שקורה היום לנגד עינינו.
לתגובות:
