דיון בלי תרבות: מה עומד מאחורי העתירה נגד מינוי גופמן?

מינויו של רומן גופמן לראשות המוסד הגיע השבוע לנקודת רתיחה בדיון סוער למדי בבג"ץ, גם בהשוואה ללא מעט דיונים סוערים שהיו מנת חלקנו בשנה החולפת. ברשות הקהל הקדוש, אחלק את הטור לכמה נקודות.

1

אתחיל דווקא בסוגיה הלא משפטית. כידוע, רומן גופמן נלחם ב־7 באוקטובר. באוקטובר 2022 מונה גופמן למפקד המרכז הלאומי לאימונים ביבשה. שנה לאחר מכן, מיד עם היוודע הדיווחים על הטבח ביישובי עוטף עזה, יצא גופמן מיוזמתו מביתו באשדוד ונסע לכיוון עוטף עזה כדי לסייע ללחימה. על פי הדיווח ב־Ynet, כשנתקל במחבלים הוא ניהל עימם קרב יריות והרג חלק מהם. במהלך הלחימה הוא נפצע קשה בגפיים והועבר לבית החולים. המילה הראשונה שאמר ממיטתו בבית החולים הייתה "נכשלנו". מיד לאחר מכן הוא הוסיף: "נלחמנו כאריות והצלחנו לבלום. עכשיו נלך קדימה ונהרוג את כולם".

אין ספק שרומן גופמן הוא גיבור ישראל. אדם שחירף את נפשו בקרב שהוא בכלל לא היה חייב להיות בו. אדם שעלה ארצה בגיל 14 בלי לדעת עברית, והפך לסיפור הצלחה מסחרר. מופת של גבורה ומסירות.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת אבישי גרינצייג הרפורמה המשפטית חוזרת. זה אולי צודק, אבל ממש לא חכם

עוד מאת אבישי גרינצייג השופטים נגד הממשלה, שנותנת להם את כל הסיבות להיות נגדה

לכאורה זה אמור להיות מובן מאליו, שגם מי שמתנגד למינויו לראשות המוסד צריך להסכים שמדובר באדם רב־זכויות שצריך לשמור במיוחד על כבודו. אלא שבימים הללו, פרופורציה היא מילה גסה במיוחד. ולכן אפשר למצוא ברשת החברתית X (טוויטר) את הפרסום המכוער הבא של עורך הדין שחר בן מאיר: "‏הלחימה של גופמן ב־7/10 לא אמורה לעמוד לזכותו אלא לחובתו. ב־7/10 כל המפקדות קרסו עם היעדר מוחלט של פיקוד ושליטה. במצב כזה לתא"ל עם ניסיון מועט בלחימת חי"ר אין שום תרומה כלוחם רגיל במקום אלא היה עליו ומצופה היה ממנו לסייע בפיקוד ושליטה ששם נמצאים כישוריו. שוב דוגמא לאפס שיקול דעת".

אתם מבינים את הטירוף? אתם קולטים את עומק המשטמה? אולי ראוי לגנות גם את סגן הרמטכ"ל לשעבר יאיר גולן שהעז ברוב חוצפתו לצאת כדי להגן על תושבי עוטף עזה? איך הוא מעז לסכן את חייו למען הזולת?! אפס שיקול דעת! מה היה קורה אם המחבלים היו מצליחים לחטוף אותו? אדם כזה, בן 60, שהעז לסכן את חייו ב־7 באוקטובר לא ראוי להיות פוליטיקאי בישראל.

אם זו הייתה סתם התבטאות אחת, אז מילא. אבל הטירוף של השמצת האלוף גופמן הוא משהו שאי אפשר להישאר אדיש אליו. או ליתר דיוק אסור להיות אדיש אליו. גופמן, שמעולם לא עסק בפוליטיקה, לא הכניס את עצמו לעין הסערה הפוליטית, וכל חייו הבוגרים הוקדשו לביטחון ישראל – ראוי למינימום של כבוד והערכה.

2

ייאמר לשבחם של השופטים עופר גרוסקופף ואלכס שטיין (שדנו בעתירות נגד מינוי גופמן לצד השופטת דפנה ברק־ארז) שהם נזהרו מאוד בכבודו של גופמן. כאשר השופטים הרגישו שיושב ראש התנועה לאיכות השלטון אינו שומר על כבודו של גופמן ושל חיילי צה"ל, הם נזפו בו קשות, ובמילים חריפות. הם התריעו בפניו שעליו להפסיק לדבר כמו פובליציסט שמחפש חשיפה בטלוויזיה. כמובן שזה לא מאוד עזר. הרגלים של שנים ארוכות לא ישתנו בגלל נזיפה אחת או שתיים.

3

כידוע, היועצת המשפטית לממשלה סירבה להגן על המינוי של גופמן על ידי ראש הממשלה. מי שצפה בשעות הדיונים ביום שלישי היה יכול להתרשם עד כמה העמדה של היועמ"שית איננה פשוטה כלל ועיקר. השופטים הקשו רבות על העותרים וגם על ראש מחלקת בג"צים בפרקליטות עורך הדין ענר הלמן המייצג את היועצת המשפטית לממשלה. הלמן דיבר בזחיחות, והביע מורת רוח כאשר השופטים העזו לשאול אותו שאלות ולהקשות קושיות על עמדת היועמ"שית. השופטים, בעיקר שטיין וגרוסקופף, לא נתנו לו לשאת נאום אלא הקשו על כל משפט שלו. "אין לך שום מעמד פריבילגי כאן. אדוני יעמוד בשקט וישמע את השאלה. אין לך שום מעמד פריבילגי בניגוד למה שאתה אולי חושב", הטיח בו השופט שטיין.

לקורא שאיננו בקי בנעשה בבית המשפט העליון, ההתבטאות הזאת יכולה להישמע סטנדרטית ומאופקת עם גינוני נימוס ופנייה אל הלמן כ"אדון". אך מי שרגיל ובקי יודע שהנזיפה של שטיין דומה לדריסת טרקטור על הייעוץ המשפטי, כשהוא פונה לגורם הבכיר ביותר שמופיע בבג"ץ, ראש מחלקת בג"צים. נדמה ששטיין חיפש הזדמנות לנזיפה חמורה. נראה שנמאס לו שהפרקליטות והייעוץ המשפטי לממשלה מרגישים יותר מדי בבית כשהם מגיעים לבית המשפט העליון. הדיון המשודר היה הזדמנות להחזיר אותם לקרקע המציאות. בהקשר הזה צריך לציין את התנהלות היועמ"שית בעניין הגשת תגובתה לעתירות. היא הייתה צריכה להגיב עד יום שישי בשעה 10:00. רק בשעה 10:15 היועמ"שית הגישה בקשת ארכה עד יום ראשון.

בקשת ארכה מגישים מראש, אחרת זו לא בקשה אלא הודעה. על כל פנים, השופטת ברק־ארז כתבה שהבקשה מעוררת קושי, ויש לצפות שייעשה כל מאמץ כדי שהתגובה תוגש עוד ביום שישי, עד השעה 16:00. התגובה לא הוגשה ביום שישי למרות דברי השופטת. בשעה 16:05 שוב התבקשה ארכה עד יום ראשון. השופטת ברק־ארז כתבה על כך שהחלטתה הקודמת מדברת בעד עצמה. מה עשתה היועמ"שית? הגישה בכל זאת את תגובתה ביום ראשון. עורך הדין הלמן התנצל על כך חלושות בפתח דבריו. ברק־ארז הפטירה "ההתנצלות בהחלט במקום", ובכך מבחינתה האירוע הסתיים. נראה שמבחינת שטיין האירוע רק התחיל.

4

הלמן טען כאמור בזחיחות, ולא אהב את העובדה שדבריו לא נופלים על אוזניהם הקשובות של השופטים. באיזשהו שלב ניסה לרמוז שהשופט עופר גרוסקופף אינו מבין איך פועל צה"ל, וזכה לתגובה צוננת. גרוסקופף גם העיר על כך שדבריו הנחרצים של הלמן הם "רק השערות בלבד". אפילו השופטת ברק־ארז, הסמן השמאלי המובהק כיום בבית המשפט העליון, לא התלהבה מהטיעונים והציעה מהרגע הראשון שנושא מינויו של גופמן יוחזר לעיון מחודש של הוועדה המייעצת למינוי בכירים (ועדת גרוניס) שתשלים את אשר ראוי להשלים.

אבל רגע, עוד לא אמרתי בכלל על מה בעצם העתירות. על פי הטענה, גופמן כמפקד אוגדה נתן הוראה להפעיל בלוגר, בעלים של ערוץ טלגרם, והעביר לו ידיעות הנוגעות לסוריה. לימים, הבלוגר הזה נעצר על ידי השב"כ בחשד לעבירות ביטחוניות על רקע הפרסומים הסודיים שפרסם. הבלוגר הוא אורי אלמקייס, אז עדיין נער. אותו אלמקייס טען שהופעל על ידי צה"ל. הטענה נגד גופמן היא שלא גילה ולא סיפר שהוא זה שהורה להפעיל את אלמקייס כאשר הוא נעצר. לטענת גופמן, הוא בכלל לא ידע את שמו של אלמקייס או את גילו, וממילא לא ידע שנעצר. כאשר הוא נשאל בזמן אמת – הוא מן הסתם הכחיש כי לפי שיטתו לא התיר להעביר שום ידיעה סודית. הידיעות הסודיות הועברו על ידי גורמים אחרים בתוך צה"ל ללא זיקה כלשהי לאוגדה של גופמן. אלמקייס טוען אחרת. לגופמן נרשמה הערה פיקודית על ידי מפקדו על עצם אירוע ההפעלה בלי שהתקבל לכך אישור מהגורמים המוסמכים.

השאלה שניצבת במוקד המחלוקת היא מה בדיוק הכחיש גופמן בזמן אמת, כאשר הרשויות בצה"ל בדקו את העניין. ידוע שגופמן השיב בשלילה לקצין שערך את הבדיקה, אבל לא ברור עד הסוף מה בכלל הייתה השאלה. אם הוא נשאל האם אישר להעביר ידיעות סודיות לאלמקייס או לקטין – ההכחשה מוצדקת. קודם כול, הוא לא אישר כנראה להעביר שום ידיעה סודית, וחוץ מזה הוא לא ידע את שמו של אלמקייס או את עובדת היותו קטין. אם נשאל האם הפעיל בלוגר והוא הכחיש – הרי שלא ענה אמת, ובכך יש פגם בטוהר המידות, שיכול להצדיק את פסילתו מלכהן כראש המוסד. בסיום הדיון בבג"ץ הוחלט להתמקד בעיקר בנקודה הזאת, ולבקש את עדות הקצין שתשאל את גופמן. אני בספק רב אם אותו ג׳ יזכור מה בדיוק הייתה השאלה שהוא שאל את גופמן לפני ארבע שנים, אבל נמתין ונראה.

5

נחזור ליועמ"שית. הוועדה המייעצת למינוי בכירים נחלקה בנושא. יושב ראש הוועדה נשיא העליון בדימוס אשר גרוניס סבר שנפל פגם ערכי בהתנהלותו של גופמן, ומשום כך אין הוא ממליץ למנותו לתפקיד. שלושת חברי הוועדה האחרים סברו שלא נפל פגם ערכי, ואין כל מניעה למנותו לתפקיד. יש כמה וכמה פסיקות שמדברות על כך שהמעמד של הוועדה המייעצת למינוי בכירים חזק מאוד, ולכן למרות שהיא רק מייעצת – יהיה קשה ביותר לממשלה לנהוג בניגוד לעמדת הוועדה שתפקידה להיות שומרת הסף הערכית בנוגע לשבעת המינויים הרגישים בשירות הציבורי, ובכללם ראש המוסד. אבל מתברר שכאשר המינוי לא מוצא חן בעיני היועמ"שית, העמדה של הוועדה היא באמת רק המלצה. מתברר שכאשר המינוי לא מוצא חן בעיני היועמ"שית, העמדה של הוועדה פחות רלוונטית כאשר מדובר על בירור עובדתי (אה?!), ומתברר שפתאום משום מקום לעמדה של יושב הראש יש מעמד גבוה במיוחד ויש לבכר את עמדתו על פני שאר חברי הוועדה שעמדתם התקבלה בדעת הרוב. צביעות שאין לתאר.

אפשר לסבור שהוועדה טעתה, ושראש הממשלה טעה. מותר לעתור נגד המינוי, ושופטי בג"ץ ודאי שאינם כפופים לעמדת הוועדה ורשאים על פי כללי המשפט המינהלי לבטל את החלטת ראש הממשלה למנות את גופמן. הנקודה היא שהיועצת המשפטית לממשלה אמורה להגן על עמדת ראש הממשלה ועל עמדת הממשלה, ורק במקרי קיצון כשאין לה דרך להגן – להודיע בצער שהיא סבורה שהמינוי פסול. פה זה כל כך לא המצב, שזה פשוט לא ייאמן. האם מינוי שעבר את אישור הוועדה הוא מינוי בלתי סביר באופן קיצוני? האם מינוי של אלוף בצה"ל שהאירוע המדובר הסתכם בהערה פיקודית שאפילו לא נרשמה בתיקו האישי הוא מינוי שהיועצת אינה יכולה להגן עליו? ברור שהייתה יכולה להגן. הרי השופטים הקשו הרבה יותר על עמדתה ועל עמדת העותרים מאשר על עמדת הממשלה. מניין שואבת היועמ"שית את הפריבילגיה לנקוט ביד כה קלה על הדק הסירוב? אולי גם זה מה שהיה בראשו של שטיין כשהחליט לצאת למתקפה שנראה שחיכתה לשעת כושר על נציג היועמ"שית.

6

השבוע חשפתי מכתב חריף ביותר ששיגר ראש המוסד המכהן דדי ברנע נגד המיועד להחליפו. דדי ברנע החליט להגדיר את המכתב הזה "סודי", והעביר אותו מאחורי גבו של ראש הממשלה אל היועמ"שית, כדי שתעביר אותו במעמד צד אחד ובדלתיים סגורות לשופטים. מפאת קוצר המקום לא ניכנס לגוף דבריו, ואסתפק רק בחומרת עצם שליחת המכתב. ראש המוסד כפוף לראש הממשלה. הוא ניסה לשכנע את ראש הממשלה לא למנות את גופמן ולא הצליח. אחר כך פנה לוועדה וניסה לשכנע אותה, והצליח חלקית בלבד. עד כאן הוא פעל כראוי וכמצופה. ‏הבעיה התחילה כאשר לא הצליח לשכנע, ואז החליט לשלוח ישירות לשופטים מכתב סודי נגד גופמן, עם עובדות וקביעות שנולדו אצלו פתאום ולא נאמרו על ידו בפני הוועדה.

הבעיה היותר חמורה נעוצה בכותרת המסמך. בכותרת נכתב: "התייחסת לבקשת בית המשפט העליון בעניינו" בעוד שלא רק שהשופטים לא ביקשו ממנו כלום, אלא שהם סירבו לקבל את המסמך הזה. אם מדברים על פגם בטוהר המידות ועל חריגה מסמכות – מה אפשר לומר על התנהלות חתרנית כזאת?

עצוב שזה אקורד הסיום של ראש המוסד היוצא דדי ברנע, שהצליח להתחמק כל כהונתו, בניגוד כמעט מוחלט ליתר ראשי הארגונים הביטחוניים והלא ביטחוניים, מכניסה לזירה הפוליטית או להתנגחות מיותרת ולא אחראית עם הממשלה והעומד בראשה. באמת חבל. אבל כמו בעניין גופמן, צריך לקחת גם את מעשיו של ברנע בפרופורציה ולא לשכוח את זכויותיו העצומות לאורך השנים. גם בכבודו חייבים להיזהר.

לתגובות:

 [email protected]