אפתח בווידוי: כשהוגשה מועמדותי לשמש כחבר מועצת הרשות השנייה, החלטתי שאני לא משקיע זמן בלהתכונן לתפקיד. מדוע? משום שקונן בי החשש שמועמדותי לא תאושר בשל היותי חלק מפורום קהלת. בתוך זמן קצר התברר שהחשש שלי היה מינורי מדי. מיד לאחר שהמינוי שלי ושל 14 חברי המועצה האחרים אושר בממשלה, הוגשו חמש עתירות שונות נגד המועצה החדשה ונגד השר הממנה, שר התקשורת שלמה קרעי. לבית המשפט העליון הספיקו שתי ישיבות של המועצה החדשה כדי להדיח לא רק אותי אלא את המועצה כולה, ולקבוע תקדים משפטי (ואולי בין־לאומי) כשהחזיר לחיים את המועצה הקודמת שכבר פוזרה לאחר שהשלימה את כהונתה.
מה גרם לבג"ץ לנקוט צעד כה קיצוני? שאלה מצוינת. פשפשתי וחקרתי בהחלטות בג"ץ ובנימוקי השופטים, ולא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה. כמאמר הרב קוק, החלטתי לדבר לא כי יש לי כוח לדבר אלא כי אין לי כוח לשתוק. התשובה הכואבת היא שבית המשפט העליון בוחר להתנהל כגוף פוליטי לכל דבר ועניין. אנו בעיצומם של מאבקי כוח פוליטיים בין הדרג הנבחר שמינה את המועצה החדשה ובין גופי תקשורת מסוימים. בית המשפט, שאמור לשמש כבורר, בוחר פעם אחר פעם להגן על הברנז'ה התקשורתית, כי זו מגינה עליו בחזרה. יד רוחצת יד. בעולם היחב"ל מכנים זאת ברית הגנה.
וכאילו לא די בכך שהשופטים מצדדים מראש בצד מסוים, נתקלה הממשלה בבעיה נוספת, גם היא לא חדשה: הייעוץ המשפטי לממשלה מסרב להגן על מינוי המועצה החדשה. גם אנחנו, חברי המועצה, גילינו שהיועץ המשפטי של הרשות היה לנו לרועץ כשסירב לייצג את עמדתנו בפני בית המשפט, לא בהגנה על המינוי ולא באף סוגיה שבה הספקנו לדון. אותו יועץ אף הוסיף חטא על פשע כאשר לא אפשר לנו לקבל ייצוג משפטי חלופי. יתר על כן, בישיבה הראשונה של המועצה בהרכבה החדש החלטנו לאשרר החלטה של המועצה הקודמת. כאילו לא די בכך שהיועץ המשפטי התנגד להחלטתנו ואף מנע מאיתנו ייצוג עצמאי, במכתב ששלח תיאר את האופן דבו התקבלה ההחלטה שלנו באופן שקרי שלא תאם את המציאות.
האירוע המתואר הוא רק מקרה אחד בסדרה של התרחשויות שבהן היועץ המשפטי של הרשות לא נהג בהגינות כלפי חברי המועצה. לשם המחשה אספר כי למיטב ידיעתי, אותו יועץ משפטי לא טרח להשיב לאף מייל של חבר מועצה מתחילת כהונתה של המועצה החדשה ועד להקפאתה בידי בג"ץ. למעשה, היועץ המשפטי של הרשות לא שימש לרגע כיועץ של חברי המועצה ולא של יושבת ראש המועצה.
אולי יעניין אתכם
ליועץ המשפטי של הרשות השנייה קוראים אופיר ביתן. ביתן הוא בחור מזרחי, חובש כיפה סרוגה, שאולי אפילו מצביע למפלגת ימין. ניסיתי להבין מה גרם לו להיות נגדנו מתחילת הדרך. אך לא מדובר כאן בסיפור אישי על יועץ משפטי כזה או אחר. בעיניי ראיתי עוד שלל מקרים מהסוג הזה. מפאת קוצר היריעה, אסתפק בדוגמה פיקנטית אחת.
זכיתי לייצג את פורום קהלת בישיבת ועדת הכספים של הכנסת כשזו התבקשה לאשר סעיף 46 לשורה של ארגוני חברה אזרחית ובתוכם פורום קהלת. כאשר חבר כנסת אנונימי נופף בטענה הלא מבוססת כאילו פורום קהלת הוא גוף מפלגתי, הודיעה מיד היועצת המשפטית מטעם רשות המיסים שהנושא ייבדק לעומק, ורק לאחר ארבע ישיבות ושלל בירורים זכו תורמי פורום קהלת להטבת המס. לעומת זאת, כשחבר הכנסת עמית הלוי הציג חיבור בין עמותת 'בונות אלטרנטיבה' למפלגת מרצ, אותה יועצת משפטית, חובשת כיסוי ראש במקרה שתהיתם, אימצה ללא כל דיחוי וללא כל בדיקה את טענתה של חברת הכנסת נעמה לזימי שמרצ אינה מפלגה. העובדה שניתן היה באותה עת להיכנס לאתר מפלגת מרצ ואף להתפקד אליה, לא הרשימה את היועצת המשפטית.
ההסבר לתופעה זו טמון במענה לשאלת המפתח: מי הבוס של היועץ המשפטי? בעוד שיועץ משפטי בחברה עסקית או ארגון חברה אזרחית פועל כדי לסייע להנהלת הארגון, היועצים המשפטיים בגופים ממשלתיים מתיישרים עם הייעוץ המשפטי לממשלה. הוא שיקבע את עתידם המקצועי, אם יקודמו או לא. וכשהיועץ המשפטי לממשלה מסתכל למעלה, הוא לא רואה את ראש הממשלה, אלא את בית המשפט העליון שאליו הוא נכסף. מאיר שמגר, אהרן ברק, יצחק זמיר, אליקים רובינשטיין או מני מזוז – כולם היו יועצים משפטיים לממשלה לפני שעברו לכס השיפוט. יש שיאמרו שזה בדיוק מה שקרה לאביחי מנדלבליט, כששאיפתו לשמש כשופט בית משפט עליון העבירה אותו למחנה רק לא ביבי.
פעם חשבתי שיועצים משפטיים ימניים בגופים ממשלתיים מרגישים כמו אנוסים. עם הזמן ראיתי כיצד הם מפתחים באופן לא מודע תודעת עבדים המנסים לרצות את אדונם. לאחר מה שראיתי במועצת הרשות השנייה, הבנתי שאנו חוזים כאן בתסמונת סטוקהולם על מלא. שנים של דיסוננס קוגניטיבי בין העמדות האישיות לעמדות שמצופה מהם להציג עושות את שלהן. כדי להפוך את הדרך לקידום האישי והמקצועי לנעימה יותר, הם מפתחים נאמנות מלאה ואולי אף רגשי חיבה לשובים שלהם.
כדי לפתור את הבעיה הזאת דרוש שינוי חוקי אחד: על היועץ המשפטי להיות כפוף לשר הממונה. עד שזה יקרה, לא משנה זהות השר, ואפשר להמשיך להתעלם מקולם של הבוחרים.
הכותב הוא סמנכ"ל פורום קהלת ומנהל הפורום לחברה האזרחית