בשם השמרנות: ההימור המסוכן על האוצר הלאומי

בשעה שאתם קוראים את השורות האלה, אולי אתם אחרי ארוחת שבת דשנה, שרועים בנחת על הספה, העפעפיים כבדים, העיניים מתחילות להיעצם. תנו להן, נמנמו לרגע, ותחלמו איתי חלום מוזר. בחלום הזה, מעולם לא מצאנו גז מול חופי ישראל. ההימור הכבד שיצחק תשובה לקח התברר כטעות מבאסת. אבל קרה דבר אחר. אילון מאסק, הטריליונר הראשון בהיסטוריה, החליט שהוא מתגייר, הפך לציוני אדוק ותרם למדינת ישראל 300 מיליארד שקלים.

ישיבת ממשלה. השרים מתווכחים בשאלה מה לעשות באוצר הפתאומי. שר האוצר מציע להפחית מיסים, למשוך לישראל חברות וכישרונות ולהקל על המעמד העובד. שר הכלכלה רוצה למלא את הנגב במפעלים רובוטיים ולהפוך את ישראל לבירת הייצור המתקדם של העולם המערבי. שרת התחבורה חולמת על רכבת מהירה מקריית שמונה לאילת, על שדרוג הכבישים ועל הרחבת נמלי הים והאוויר שתאפשר להפוך את מדינת ישראל למרכז סחר עולמי. השר לביטחון לאומי מבקש עשרות מיליארדים למלחמה בפשיעה, וסכום דומה למיגון ולהכנת המשק לרעידות אדמה ולמצבי חירום. גם שר הביטחון, שר החינוך, שר הבריאות ושר הרווחה מנופפים בתוכניות משלהם.

פתאום קם שר האנרגיה, דופק על שולחן הממשלה ואומר: שרים יקרים, הרעיונות שלכם נחמדים, אבל ראש הממשלה כבר העביר אליי את התקציב. אני מתכוון לקחת את כל הכסף הזה, לקנות בעזרתו גז ולטמון אותו עמוק באדמה כדי שלמדינת ישראל יהיה גז ב־40 השנים הקרובות. לא יודע מה איתכם, אבל זה השלב שבו אני הייתי מתעורר בבהלה.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת אמציה סמקאי הדירוג שלי: חמשת הדברים החשובים בכלכלת הממשלה ה־37

עוד מאת אמציה סמקאי אשמנו, בגדנו, האטנו: מי מרוויח מהווידוי של ראשי ה-AI?

הרעיון נשמע מופרך כשהכסף מונח על השולחן, ומשום מה הוא נשמע לנו אחראי כשהכסף קבור בתצורה של גז מתחת לים. אבל מבחינה כלכלית זו אותה החלטה: כל כמות גז שאנחנו בוחרים להשאיר באדמה היא כמות שאנחנו מוותרים על מכירתה, וכל כמות שאנחנו מוותרים על מכירתה עלינו לראות אותה כאילו בחרנו במודע לקנות אותה. וממש כמו שלא הייתם רוצים שמנהלי קרן הפנסיה שלכם ישקיעו את כל חסכונותיכם בפוזיציה על מחיר הגז העתידי, כך לא נראה לי נכון שהאוצר של מדינת ישראל יהיה תלוי במחירי הגז העולמיים. במיוחד בתקופה של שינויים טכנולוגיים יוצאי דופן כמו זו שאנו חיים בה.

מבקר המדינה מתח ביקורת על ועדת דיין, ששנתיים לאחר מינויה טרם פרסמה את מסקנותיה. ועדת דיין, או בשמה הרשמי הוועדה הבין־משרדית לבחינת מדיניות משק הגז הטבעי וחיזוק הביטחון האנרגטי, אמורה לדון ולהמליץ על מדיניות ייצוא הגז של ישראל. אך ייתכן שכל עכבה לטובה, כי בשנתיים האלה השתנו המון דברים בעולם.

בנובמבר 2025 השיק ממשל טראמפ את Genesis Mission, מאמץ לאומי שנועד לרתום בינה מלאכותית, מעבדות לאומיות, מחשבים קוונטיים ומחשבי־על להאצת תגליות מדעיות, במיוחד בתחומי האנרגיה, ובכלל זה תחום ההיתוך הגרעיני. לא איכנס להסבר הטכני מהו היתוך גרעיני. בכל זאת, הרגע התעוררתם משנ"ץ. רק נאמר את זה: היתוך גרעיני הוא חיקוי של תהליכי הפקת האנרגיה שמתרחשים בשמש, וביום שבו טכנולוגיית ההיתוך הגרעיני תבשיל, העולם יזכה באנרגיה זולה מאוד וזמינה מאוד, ורוב מקורות האנרגיה הקיימים היום פשוט לא יהיו שווים הרבה. כן, כולל הגז שלנו.

מי שחושב שמדובר במדע בדיוני, מוזמן להכיר את שר האנרגיה האמריקני כריס רייט. רייט אינו פוליטיקאי שנקלע לתחום. הוא למד היתוך גרעיני ב־MIT, ובגלגולו הקודם היה מחלוצי מהפכת הפצלים. האיש שעזר לנפץ את כל תחזיות האנרגיה של העשור הקודם מתכנן עכשיו לנפץ את אלה של העשור הבא. בספטמבר האחרון הוא אמר לבלומברג כי "חשמל מסחרי מאנרגיית היתוך יכול להגיע בתוך שמונה שנים, ואופתע מאוד אם ייקח יותר מ־15", והוסיף שאת הנתיב המסחרי להיתוך "נדע עוד במהלך הקדנציה של טראמפ". ל־BBC הוא הסביר שבזכות הבינה המלאכותית והמעבדות הלאומיות, הדרכים לרתום את אנרגיית ההיתוך יתבררו "בחמש השנים הקרובות".

אפשר להתווכח עם התחזיות של רייט, ואכן מפת הדרכים הרשמית של משרדו זהירה יותר, אבל אי אפשר להתווכח עם הכסף: מאחורי ההצהרות עומדים צו נשיאותי, 17 מעבדות לאומיות, 40 אלף מדענים, והשקעה פרטית של יותר מ־14 מיליארד דולר בחברות היתוך. וכשמעצמה מגדירה משהו כהכרח אסטרטגי ושמה עליו כסף, הוא נוטה לקרות. תשאלו את אינטל, ששוויה זינק כמעט פי שישה בפחות משנה, רק כי האמריקאים לא רוצים לסמוך על ייצור שבבים בטאיוואן.

ואם העולם היה זקוק לתזכורת מדוע השקעה בטכנולוגיות להפקת אנרגיה היא אינטרס גאו־פוליטי, באו מלחמת רוסיה-אוקראינה וסגירת מצר הורמוז והדגימו עד כמה אספקת האנרגיה של המערב תלויה בקפריזות של דיקטטורים. כאן טמון הפרדוקס: אותו טיעון ביטחוני שגורם לנו לשמור את הגז באדמה, הוא שדוחף את האמריקאים לעשות בדיוק את ההפך – להפיק ולייצא כמה שיותר ממנו עכשיו, ובמקביל לפתח את הטכנולוגיות שיחליפו אותו בעתיד.

הוכחות ראשונות לתחזית של רייט כבר בדרך. צוות של IBM ומעבדת Oak Ridge ביצע, לראשונה אי פעם ובאמצעות שילוב של מחשב־על ומחשב קוונטי, חישוב מדויק של אחד האתגרים הפיזיקליים בדרך לייצור מסחרי של טריטיום – חומר נדיר מאוד בטבע, שייצורו נחשב לאחד מצווארי הבקבוק הקשים בדרך להיתוך מסחרי. לא, זה עדיין לא כור. זו סוגיה אחת מתוך רבות שדורשות פריצת דרך. אבל ההבטחה הגלומה ב־Genesis מתחילה להתממש: בינה מלאכותית ומחשוב קוונטי שמכווצים עשורים של ניסוי וטעייה במעבדה לחודשים של חישוב.

חשוב להבין שמחיר הגז לא ימתין בנימוס עד שכור ההיתוך הראשון יתחבר לרשת. מחירו של משאב מתכלה נקבע ביום שבו המפיקים הגדולים מתחילים להאמין שהתחליף בדרך. אם קטאר תעריך שהגז שלה יהיה שווה מעט מאוד ב־2045, היא לא תחכה – היא תציף את השוק כבר ב־2035, במחיר שאיש אינו יכול להתחרות בו.

וזה כבר מתחיל לקרות בפועל. קטאר מכפילה את תפוקת North Field וארצות הברית – כן, אותה ארצות הברית של Genesis – רשמה ב־2025 שיא כל הזמנים בהחלטות השקעה על ייצוא גז, בדרך להכפלת כושר הייצוא עד שנת 2031. רשמית, זה בגלל הביקוש האסייתי. בפועל, שני המפיקים הגדולים בעולם מתנהגים כמו מי שיודעים שהזמן אוזל. וכשהשחקנים עם הקלפים הכי טובים בשולחן ממהרים למכור – כדאי לשאול מה הם יודעים שוועדת דיין עוד לא הספיקה לדון בו.

ומכיוון שכל חברי ועדת דיין הם, כמובן, קוראים אדוקים של 'בשבע' שאינם מחמיצים את המדור הכלכלי, הנה הקריאה שלי אליהם: שחררו את הגז. הגדילו את היצוא, האיצו את ההפקה והמירו לכסף כל מה שאינו דרוש לביטחון – ומהר. אל תהמרו באוצר הלאומי על מחיר הגז בעוד עשרים או ארבעים שנה.

ודאי שצריך לשמור גז לשעת חירום. אבל את הכמות יש לקבוע באמצעות מבחן אחד: אילו לא גילינו גז, אך יכולנו לקנות אותו היום במחיר ההפקה, כמה היינו בוחרים לקנות ולטמון באדמה ליום סגריר? זו הכמות שצריך לשמור. כל מטר מעוקב יותר מזה אינו ביטחון אנרגטי אלא הימור על מחיר הגז. את כל השאר יש למכור, ויפה שעה אחת קודם.

הכותב הוא ד"ר לכלכלה ומנכ"ל קבוצת הייעוץ תבור־סמקאי TCG

לתגובות:

[email protected]