"אז מה שלומכם?" אני שואלת את יהודה שמעון, מוותיקי ומייסדי היישוב חוות גלעד. "ברוך ה', שמחים ומאושרים. הלך הבית, הלך המשרד, אבל נבנה הכול מחדש בעזרת ה'", הוא משיב. את האופטימיות הזאת, יומיים בלבד אחרי השרפה שכילתה את כל רכושו, קשה לעכל. אבל היא מופלאה עוד יותר כשרואים את הסיטואציה שבה הוא אומר את הדברים. יום שני, יומיים לאחר כיבוי השרפה הגדולה, הוא יושב מול חורבות הבית, והאש עדיין מלחכת את האוסף העצום של 1,500 ספרי קודש, ידע יהודי וכתבי יד נדירים שאסף במשך חצי יובל כמעט. "הרגע הייתה פה כבאית לכבות כאן שוב", הוא מספר.
משפחת שמעון איבדה הכול: הבית על תכולתו, כולל אוסף ספרים ענקי, חפצי ערך יקרים ותשמישי קדושה בעלי ערך רגשי גבוה. במשרד, שנשרף כליל, ירד לטמיון גמ"ח ענקי של משפחת שמעון ובו צלחות, סכו"ם, כוסות, שמיכות, כריות ומצעים שמיועדים לחתנים וכלות. גם רכב אחד של המשפחה עלה בלהבות. יהודה מדגים בעוד סיפור מצמרר את המשמעות של חפצים שכלו בשרפה ושום מס רכוש לא יוכל להחזיר את שוויים: "אני אספן יינות. יעל שבח, שכנה קרובה שלנו, נתנה לי לשמור במקרר היינות שלושה בקבוקי יין שבעלה רזיאל הי"ד קנה לשלושה מהילדים כשנולדו, וביקש לפתוח אותם בחתונה שלהם. הם היו שמורים אצלי מאז הרצח, עכשיו הם אינם".
"הפח נשבר ואנחנו נמלטנו", נאנח־מחייך יהודה, "אבל עכשיו למדתי שהעושר האמיתי זה המשפחה, החברים, אנשים שאכפת להם, השכנים תושבי גב ההר. אם היית מבינה את ההתגייסות, כל עם ישראל נתרם לשקם הכול, בלי שידוע אם יהיה מס רכוש או לא. ותושבי השומרון אלופים בעזרה הדדית. אין דברים כאלה בעולם כולו. מהשנייה שאנשים שמעו שנשרף הבית, קיבלתי 50 או 60 הצעות לבוא לגור בבתים אחרים", הוא מתפעל, וחוזר אל החורבות שמולו: "אם כי מה שאיבדנו פיזית בחיים אי אפשר יהיה לפצות עליו, אין לי היום תמונה אחת מהחתונה שלי".
הערבים צהלו למראה השרפה
אולי יעניין אתכם
עוד מאת חגית רוזנבאום
המדיניות שמפלה לרעה יישובים יהודים בגליל נעצרה. בינתיים
עוד מאת חגית רוזנבאום
מתמחים ממוסדות תומכי חמאס יטפלו בישראלים באיכילוב
עוד באקטואליה
האיסור על הגעת אוהדי הפועל ב"ש לאלקמאר: נדבך נוסף במאבק המדיני נגד ישראל
עוד באקטואליה
חדש ביו"ש: שיתוף פעולה הדוק בין המשטרה לאנשי החוות
עוד מאת חגית רוזנבאום
ותלך לדרוש את ה' – לזכרה של הרבנית רבקה שפירא
עוד באקטואליה
בג"ץ הודיע לממשלה: אי אפשר למנות את יהודה אליהו לראש רמ"י בתקופת בחירות
היישוב חוות גלעד בלב השומרון ידע סערות רבות. עצם הקמתו, לפני כ־25 שנה, הייתה בתגובה לרצח קצין הביטחון של השומרון גלעד זר הי"ד, שהחווה נקראת על שמו. היישוב ידע עשרות פינויים, חלקם קשים ואלימים במיוחד, וגם מעצרים ורדיפות של התושבים. לפני שנים אחדות התמודדו כאן עם רצח כואב מאוד של הרב רזיאל שבח הי"ד, שהיה מעמודי התווך של היישוב. אבל אנשי חוות גלעד עמדו בניסיונות בגבורה, והמקום הלך והתפתח. בעקבות הרצח של הרב שבח קודמו הליכי ההסדרה שלו והוא קיבל סמל יישוב, אולם עדיין אין לו תב"ע מסודרת.
בשבת האחרונה, בעקבות הצתה שנגרמה ככל הנראה בידי שני שוטרים פלשתינים שנעצרו השבוע כחשודים במעשה, חוותה החווה מכה קשה במיוחד. ארבע עשרה משפחות נותרו ללא קורת גג, בתיהן של שלוש משפחות נפגעו חלקית, וכעשרים בתי עסק ניזוקו ברמות שונות – ממחסן ציוד קטן ועד לעסקים בשווי של מיליונים, דוגמת מחסן העצים 'צמרת', מתחם האירועים 'המשושה' ועוד.
במזכירות היישוב עובדים בקדחתנות מרגע השרפה על השיקום והבנייה מחדש: החל מחתירה לכך שהאירוע יוכר כפעולת איבה, מה שיאפשר פיצוי של מס רכוש, והמשך בפתרונות למשפחות שנותרו בלי בית, שכרגע מפוזרות בין מארחים שונים, אולם החתירה היא להחזירן כמה שיותר מהר אל הקהילה והחווה, באמצעות הקמת שכונת קראווילות זמנית ביישוב עד לבניית הבתים. הבנייה והשיקום, מעריכים שם, עלולים לארוך שנה ויותר.
מסע הלחצים מול המשטרה והגורמים הרלוונטיים, שבתחילה סירבו לתייג את האירוע כלאומני, הביא השבוע להכרזתו של ראש המועצה, יוסי דגן, שהמשטרה מאשרת כי מדובר בפעולת איבה ומכך הנגזרת הדרמטית של קבלת פיצויים מהמדינה. בהנהגת היישוב מדגישים כי אומנם מדובר בצעד מבורך וחשוב שהוביל ראש המועצה, אולם ברמת הירידה לפרטים עדיין מדובר באירוע מורכב עד למימוש מלא. לכן קמפיין ההתרמה הגדול, שהניב יותר מעשרה מיליון שקלים בתוך ימים ספורים, עדיין נמשך ומהווה עוגן ראשוני למשפחות ולבעלי העסקים שצריכים להתחיל מחדש. גם עסק שיקבל פיצוי לבנייה מחדש עדיין יסבול מהפסד כלכלי עצום מהחודשים הארוכים שבהם הוא אינו פעיל, אינו מספק סחורה ואינו מקיים אירועים או כל פעילות שוטפת אחרת. בחוות גלעד מדברים בהתפעלות על ההתגייסות של כל חלקי החברה הישראלית לטובת החווה, כמעט בכל תחום שאפשר להעלות על הדעת, "יש פה אלפי פניות והצעות לעזרה כל יום".
זו לא הפעם הראשונה שחוות גלעד עוברת הצתות או ניסיונות הצתה. לפני כמה שנים קבוצה של פעילי שמאל קיצוני השליכו סמרטוטים בוערים לכיוון החווה במטרה להצית אותה, והם נתפסו על ידי התושבים והועברו למשטרה. ניסיונות הצתה בידי ערבים הם אירוע מוכר מאוד בחווה, ובחלקם גם הצליחו – כך למשל, בית של אחת המשפחות בחווה הוצת על ידי ערבים לפני כמה שנים, נבנה מחדש, וכעת נשרף שוב בהצתה הנוכחית.
נוכח ריטואל טרור ההצתות סמוך ליישובים, שאגב מוכר בכל רחבי יהודה ושומרון בעיקר בתקופת הקיץ ובמיוחד בשבתות, הייתה התחמקותה של המשטרה מקוממת במיוחד. ביומיים הראשונים לאחר השרפה נאחזו שם בטענה כי היא נגרמה כתוצאה מבדל סיגריה שהשליך ערבי שנסע בכביש סמוך לשכונת מצפה ישי בקדומים. ייתכן שהמטרה הייתה לשרוף את שכונת מצפה ישי והבסיס הסמוך לה, והאש שינתה כיוון לחוות גלעד. אגב, בזמן השרפה לא אירעו הצתות נוספות על ידי ערביי הסביבה, כך לפי רחפן מעקב שהעלו התושבים, "אבל קריאות הצהלה של ערבים מכל הצדדים במהלך כל מוצאי השבת, שהעיפו זיקוקים של שמחה לאיד על מה שקרה פה, מראה את החייתיות שלהם".
דוחות למתנדבים שכיבו את השרפה
יהודה שמעון מספר על השיח הקשה שניהל עם בכירים במשטרה עוד במוצאי השבת שאחרי השרפה, כשהכול סביבם עדיין בוער: "פתחו פה חפ"ק, והיה פה בכיר במשטרה שאמר: זיהינו רכב פלשתיני נוסע בציר ליד מצפה ישי וזורק סיגריה מהאוטו. אמרתי לו: תוכל להראות לי סרטון שרואים סיגריה עפה מהאוטו? הוא אומר: לא רואים את הסיגריה. שאלתי איך יודעים שזו הייתה סיגריה, הוא ענה: כי מצאו את הסיגריה. אמרתי לו: זה לא הגיוני, אם אתה זורק סיגריה למנגל – אתה לא מוצא אותה אחר כך. הקצין התעקש שהשרפה נגרמה מבדל הסיגריה, אמרתי לו: למה אתם לא אומרים שזה פח"ע? אז יצא המרצע מן השק, הקצין אמר: אנחנו לא רוצים להלהיט את האווירה. הם חששו מתג מחיר. כעסתי ואמרתי לו: קודם כול תגיד שהייתה פה הצתה, אולי ברשלנות, אולי בשוגג, אבל ברור שמזה התחילה השרפה. אם לא ראית את הסיגריה, קודם כול תניח שהיה פה אירוע. למה סתם לומר בדל סיגריה?! אם בכלל לא ראית את זה, איך זה הגיע לשיח?"
בתחילת השבוע נעשתה עבודה מאומצת מאוד של גורמים רבים, "כדי להוציא מהראש את השטות הזאת של הסיגריה שאף אחד לא ראה אותה", מגדיר יהודה, "אנשים שלנו הלכו ומצאו באותו מקום עשרות בדלי סיגריה, איפה שלכאורה זרקו בדל. שאלנו: מה הוא זרק שם, מאפרה? ניסינו להסביר להם את ההיגיון". ליהודה ברור מה מגמת המשטרה בהקטנת האירוע לממדי בדל סיגריה: "הוא לא רוצה עכשיו אירועי תג מחיר בכל הגזרה, מזה הם מפחדים. זה אבסורד".
התנהלותה של המשטרה ואף השב"כ תוך כדי השרפה שבוערת ומסכנת חיי אדם הוכיחה גם היא מה באמת מעניין את מערכת הביטחון. יהודה מספר בזעזוע כיצד מאות הנערים שהגיעו מכל רחבי יהודה ושומרון והצילו חיים, פשוטו כמשמעו, זכו למעקב ורדיפה על ידי צוותים מיוחדים של ימ"ר ש"י והשב"כ, תוך כדי שהם נאבקים בלהבות: "מאות בני נוער דוהרים לחווה עם מפוחים כדי להציל את החווה. היו מאבקים מטורפים מול האש, אנשים סיכנו את חייהם. הבן שלי סחב על הגב שלו כבאי שהכבאית שלו עלתה באש. הבן שלי חילץ אותו, הכבאי נכווה בינוני. מה עושה המשטרה? קודם כול שלחו לפה צוות שב"כ שמסתובב רעול פנים, מצלמים את נוער הגבעות שעובד פה, תוך כדי שהם מכבים את השרפה. אנשים היו פה בסכנת חיים, כמעט מתו. אנשים היו דקות ממוות", הוא נסער, "ושב"כ מסתובבים ומצלמים נערי גבעות שמכבים".
שוטרי ימ"ר ש"י הוסיפו נופך משלהם, הוא מתאר: "משטרת ישראל פרסה מחסום דוקרנים מתחת ליצהר, וכל רכב עם חבר'ה שנסע לפה לכבות – עוצרים אותו. וזה תוך כדי השרפה. לא נותנים להם להגיע לפה. הכבאיות נתקעות אחריהם. אנשים פרצו מחסומים – רדפו אחריהם". השלב הבא בתיאטרון האבסורד המשטרתי היה חלוקת דוחות למתנדבים שסיכנו את חייהם: "חילקו פה דוחות לאנשים על הכביש, תוך כדי שהם הגיעו לכבות שרפה. זה היה טרלול מוחלט, איבוד עשתונות".
נזק בעשרות מיליוני שקלים
לעומת התנהלותה המבישה של המשטרה עם צוותי השב"כ, שירותי הכבאות פעלו באופן מעורר התפעלות, מדגיש יהודה, תוך שהוא מחמיא לשר הממונה איתמר בן גביר שהוביל את שירותי הכבאות באירוע: "כב"א תפקדו פה בצורה הכי הרואית שאפשר. הם נלחמו על כל מבנה. בלעדיהם היה לנו אירוע עם נזק בהיקף של פי שלושה. הגיעו לפה כבאיות מכל הארץ, מסוקי כיבוי. נכנסו כבאיות מרמת גן, מראשון לציון, מרחובות. שאלתי אותם איך הם הגיעו, והם אמרו שכב"א ארצי הוציא הודעה שכל הכבאיות מגיעות לחוות גלעד".
השרפה, שהחלה במצפה ישי סמוך לקדומים, שינתה בתוך דקות ספורות כיוון וטיפסה אל חוות גלעד. ההתקדמות הייתה דרמטית, ואנשים שעוד חשבו לארוז את חפציהם היו צריכים בתוך שניות להימלט מהבית שהחל לפתע לבעור מכל הכיוונים. "אנשים פה יצאו בעור שיניהם ממש. ההתפשטות של האש הייתה במהירות חריגה", מתאר יהודה, "היו לנו פה ניסים". העובדה שהשרפה פרצה בשבת הפכה את האירוע לטרגי עוד יותר: "בשבת אסור להציל שום דבר מהשרפה, אז אנשים ברחו ולא לקחו שום דבר. הצלנו רק את ספרי התורה מבית הכנסת, שגם אותו הלהבות כבר התחילו ללחך".
במוצאי השבת הגיע לזירה שכן נוסף, שר האוצר בצלאל סמוטריץ', תושב קדומים, שנרתם גם הוא והורה לשמאי האוצר להגיע למחרת לביצוע השמאות, טרם שנקבע אם מס רכוש יפצה את הנפגעים. "כך שהשמאויות היו מוכנות. כולנו הבנו שאם לא יהיה פה מס רכוש זו בעיה. אין איך לממן הכול. רק מחסן העצים 'צמרת' זה 15 מיליון שקל. הם השקיעו את כל הכסף שלהם בזה, כספי משפחה, הלוואות ועוד". קמפיין התמיכה העממי כבר הגיע כאמור לכעשרה מיליון שקלים, אבל יהודה מתאר הוצאות שהן הרבה יותר מכך: "יש משפחה שהשקיעה בבית חדש והוא נשרף, מוערך בשני מיליון שקלים. יש פה משפחה שחזרה לבית אחרי עשר שנים, השקיעה ושיפצה ונכנסה רק לפני שלושה שבועות, והכול נשרף. החפצים שלהם עדיין היו בארגזים. יש מיילדת שכל ציוד המיילדות שלה נשרף וירד לטמיון". ואלה רק דוגמאות ספורות מהסיפורים שמתחת לאפר.
יהודה מספק אנקדוטה נוספת, שיכולה להתרחש רק בחסות האבסורדים במחוז ש"י: "יש משפחה שהאבא נמצא במעצר בית כבר שנתיים, בגלל שירה לעבר ערבים שבאו לשרוף את החווה אחרי 7.10. הוא היה בכלא, אחר כך במעצר אצל קרובי משפחה, ועכשיו במעצר בית. הבדיחה שרצה פה היא שמזל שהבית שלו לא נשרף לגמרי, אחרת לא היה לו איפה לעשות מעצר בית".
יהודה, אשר משקף את הרוח הכללית בחווה העשנה עדיין, מספר כיצד בירך "דיין האמת" בשם ומלכות, אבל גם מסתכל רק קדימה, כפי שעשה עם ישראל בכל הדורות. "לא שמעתי שבהספד מספרים איזה בית ורכב היו לאדם, מדברים על התורה והמעשים הטובים שלו והמידות שלו. עם זה אנשים הולכים, לא עם קשקושים. מה זה כמה בתים? כשאני שומע סיפורים על פצועים ונופלים במלחמה, זה מכניס אותי לפרופורציה".
לשנה הבאה בעזה הבנויה
מדי שנה בשבוע הזה, עיתון 'בשבע' מקפיד להעלות את זיכרון העקירה מגוש קטיף וצפון השומרון, שהחלה מיד אחרי תשעה באב. אנחנו משתדלים להפיק כתבות, מאמרים או פרויקטים בעלי משמעות שיביאו איתם מסרים ולקחים, וגם זיכרונות וסיפורים שיעוררו את הלב והשיח הציבורי לתיקון חטא העקירה.
את הגיליונות הללו מלווה בדרך כלל לוגו שמזכיר את מספר השנים שחלפו מאז העקירה מגוש קטיף וצפון השומרון. השנה, כשבאנו לעצב את הלוגו, משהו נקטע פתאום ברצף האוטומטי: רגע, 21 שנים לעקירה מגוש קטיף, אבל מה עם צפון השומרון? מתוך ארבעת היישובים שנעקרו, שניים – חומש ושאנור – כבר שוקקים משפחות וילדים, והשניים האחרים – גנים וכדים – הומים מקולות הבאגרים אשר מכינים את התשתיות לקליטת משפחות באלול הקרוב.
21 שנים אחרי, הציפייה, המאבק והתודעה עלו מדרגה והפכו חלום למציאות. כן, אלה אנחנו שחיים את הנס הזה, הלא מובן מאליו בכלל, בזכות מסירות נפשם של רבים וטובים. מתפללים שבשנה הבאה נוכל כבר לעצב לוגו לרגל חזרתנו גם לעזה הבנויה.
לתגובות:
