מאמר זה הוא המשכו של מאמר שכתבתי לפני כחודשיים. מה שהשתנה בינתיים הוא רק הלו"ז ההולך ומתהדק לקראת הבחירות. הרשימות נסגרות בעוד כשלושה שבועות, ועד אז צריך לסגור גם חיבורים טכניים והסכמי עודפים.
ברצוני לחזור בצורה מפורטת ומנומקת יותר על קו המחשבה המרכזי שלי בקשר לציונות הדתית, הן התנועה והן המפלגה שנושאת את שמה: הציונות הדתית היא תנועה גדולה שלדעתי צריכה להנהיג את המדינה, לפי חזונו של הרב קוק בשילוב עם הריאל פוליטיק של הרצל. אני גם סבור שבניגוד למחלוקות הפנימיות ולמה שנראה לעין, הציונות הדתית עוברת תהליך של התבגרות שמכשיר אותה לתפקיד זה. ייתכן שזה נשמע לא ריאלי כעת ואף משיחי, אבל קצת משיחיות לא תזיק. זוהי דעתי מאז ומתמיד, ואם היא לא תתממש מחר, אז היא תתממש מחרתיים. התפיסה הדתית־לאומית הרואה במדינת ישראל את ראשית צמיחת גאולתנו היא התפיסה היחידה שתוכל להצעיד את מדינת ישראל קדימה, והיא גם אמורה להתוות את הדרך לכך. עד כאן החזון, ועתה הירידה לפרטים מעשיים בעת הזאת:
בכנסת הנוכחית מפלגת הציונות הדתית רשמה הישגים משמעותיים ברוב המוחלט של היעדים שבמציאות הנוכחית מזדהה איתם כמעט כל מי שמגדיר את עצמו כדתי־לאומי: בסוגיית החטופים, בהשפעה על ניהול המלחמה, בעשייה המדהימה בהתיישבות ולא פחות מכך עם סמוטריץ' כשר האוצר. חברי הכנסת של המפלגה והשר סמוטריץ' בראשם, התבלטו בעשייתם החיובית והעקבית, כל אחד בתחומו, בלי פרשיות שחיתות, בלי סכסוכים פנימיים מתוקשרים. לאור זה קשה להבין כיצד קרה שמפלגה שהצליחה כל כך, מוערכת בסקרים רק בחמישה מנדטים, ואם בגבורות, בשישה, ותרשום לעצמה הישג כביר מעין כמוהו אם תכה את כל התחזיות ותקבל שבעה מנדטים. הישגיה היו אמורים להקנות לה מספר דו־ספרתי, כי "אנחנו" הרבה יותר.
להערכתי, אבן הנגף העיקרית (אם כי לא היחידה) מבחינה אלקטורלית היא סוגיית גיוס החרדים. בלי לדון כרגע בשאלה אם עמדת מפלגת הציונות הדתית בנושא זה כפי שהיא באה לידי ביטוי בכנסת הנוכחית הייתה מוצדקת או לא, סוגיה זו מונעת מרבים המזדהים כדתיים־לאומיים להצביע לסמוטריץ'.
אולי יעניין אתכם
הזרמים הדתיים־לאומיים המתקשים להצביע סמוטריץ' שייכים בחלקם הגדול לסביבה של רבני ישיבת הר עציון ("הגוש"), וכן למי שמביעים עמדות פחות סלחניות מזו של מפלגת הציונות הדתית בעניין גיוס חרדים, ואולי גם סוברים אחרת בנושאים נוספים. קולות אלה, החולקים על ההתנהלות הפוליטית של הציונות הדתית בעיקר בסוגיית הגיוס, לא חולקים על פי רוב על הכיוון ההתיישבותי, ולרובם הייתה עמדה דומה לזו של מפלגת הציונות הדתית הן בנושא החטופים והן בניהול המלחמה. אלה אינם נושאים שוליים בכלל. הם מהווים מצע משותף רחב מאוד לרוב רובו של הציבור הדתי־לאומי כמעט על כל פלגיו, מי שמתכוון להצביע למפלגת הציונות הדתית וגם מי שלא.
על פי התרשמותי, רבנים ומנהיגי ציבור כמו הרב יעקב מדן או הרב תמיר גרנות – כדי להזכיר רק שני שמות שמייצגים חלק מהציבור שאליו התייחסתי קודם – הם בעד מפלגה דתית־לאומית אחת, המחזיקה בהשקפה רחבה הנותנת ביטוי לזרמים שונים בציונות הדתית. אינני רואה סיבה אמיתית למה זו לא תהיה מפלגת הציונות הדתית.
הצעתי היא שלקראת הבחירות סמוטריץ' יעשה צעד מפתיע ושובר שוויון וישלב בשמינייה הראשונה ברשימת המפלגה שני אנשים המזוהים עם הציבור הרחב שתיארתי למעלה. למרות שהרשימה ברובה כבר נסגרה, ראינו בזמן האחרון שכאשר סמוטריץ' רוצה הוא גם יכול. אבהיר: אינני מציע את פוליטיקת הזהויות (אישה, מזרחי וכדו'), אלא שילוב של השקפות פוליטיות־חברתיות שונות במפלגה, שיאפשר את הרחבת מפלגת הציונות הדתית לאזורים אלקטורליים שהיא כרגע לא נמצאת בהם. לא דרושים לכך ויתורים פוליטיים מפליגים, ממש לא. אם הציבור הדתי־לאומי הרחב יראה שהוא מיוצג במפלגת ציונות דתית אחת גדולה, ושגם לנושאי הדגל שלו יש השפעה אמיתית על הפוליטיקה במסגרת מפלגה זו, הוא יצביע לה.
אם זה לא יקרה, עלול לקרות הדבר הבא, ולדעתי בסבירות גבוהה: לקראת הבחירות יתחברו כל הניצוצות ורסיסי ניצוצות המזוהים עם אזור החיוג של הציבור הדתי־לאומי שהוא "לא סמוטריץ'" לכדי רשימה דתית־לאומית אחת נוספת. מבחינה אלקטורלית רשימה זו תזיק למפלגת הציונות הדתית עד כדי סיכון המשך קיומה. ואז, למרות כל ההישגים של המפלגה, סמוטריץ' עוד עלול למצוא את עצמו אל מול אחת מהאלטרנטיבות הבאות: או להסתכן בהיעלמות, או להיות מספר שתיים באיחוד כזה או אחר. הצעתי לסמוטריץ' היא, גם בשלב מאוחר זה: לגבש גוש מפלגתי אחד בהנהגתו ובניצוחו, לפני שהוא ייאלץ להתמודד עם התפתחויות שאינן בשליטתו.
זו כמובן הערכת המצב שלי, ובסוגיות השייכות להתפתחויות עתידיות תמיד תקפים דברי הרמב"ם שאיש לא ידע איך יהיה עד שיהיה. המלצתי למפלגת הציונות הדתית היא לבדוק את האלטרנטיבה שאני מציע בסקר עומק. את בדיקת ההיתכנות הזאת היא חייבת לעצמה ולציבור הדתי־לאומי כולו.
לתגובות:
