החלטת ממשלת ישראל לסגור את הקונסוליה הבריטית בירושלים היא החלטה מוצדקת, חשובה ומתבקשת. היא מבהירה כי ישראל לא תמשיך לקבל את פעילותן של נציגויות זרות בירושלים הפועלות במנותק ממדינת ישראל ולמעשה מערערות על ריבונותה בבירתה. אולם סגירת הקונסוליה הבריטית אינה מסמלת את סגירת ירושלים בפני בריטניה או בפני מדינות אחרות. להפך, ירושלים נותרת פתוחה בפניהן, אך הפעם דרך הדלת הראשית.
בריטניה, צרפת, בלגיה וטורקיה מוזמנות לפעול בירושלים באמצעות שגרירויות, משרדי סחר, נספחויות אקדמיות ונציגויות רשמיות המכבדות את מדינת ישראל ומכירות בריבונותה בבירתה. לא עוד נציגויות הפועלות בתוך ירושלים תוך התעלמות מן המדינה המארחת או שלילת סמכותה בעיר, אלא שותפות גלויה וישירה עם ישראל ועם ירושלים. זהו המסר הכפול שעל ישראל להעביר: אפס סובלנות לפגיעה בריבונותה ודלת פתוחה לרווחה בפני כל מדינה המבקשת לבנות עימה יחסים מכבדים, יצרניים ומועילים לשני הצדדים.
הצעד הבא חייב להיות מדיני, משפטי ומעשי כאחד. אין די בהודעה על סגירת קונסוליה או בהעברת סמכויותיה לגוף אחר. על הממשלה לקבוע מדיניות ברורה שלפיה כל נציגות זרה הפועלת בירושלים תעשה זאת בתיאום מלא עם מדינת ישראל, בהתאם לחוקיה ובמסגרת יחסים דיפלומטיים שקופים. מדיניות כזו אינה מכוונת נגד מדינה מסוימת. היא נועדה ליצור כלל אחיד, שוויוני וברור. מדינות המבקשות לקיים פעילות קונסולרית, תרבותית, כלכלית או הומניטרית בירושלים יוכלו לעשות זאת, אך לא באמצעות מסגרות שנועדו לעקוף את ישראל או להציג את העיר כאילו היא מנותקת ממדינת ישראל.
ירושלים אינה רק אתר גאוגרפי או מוקד דתי. היא בירתה של מדינת ישראל, מרכז מוסדות השלטון שלה, מוקד החיים הציבוריים והלאומיים שלה, ועיר שבה מתקיימת פעילות דיפלומטית ענפה. כל ניסיון לנהל בה יחסים רשמיים תוך התעלמות מן המציאות המדינית הזאת אינו ביטוי לנייטרליות, אלא עמדה פוליטית בפני עצמה. דווקא משום כך, על ישראל להציע חלופה חיובית. במקום להסתפק בשלילת מודלים ישנים, עליה להציג בפני המדינות הזרות מסלול ברור להעמקת הקשרים: פתיחת שגרירויות בירושלים, הרחבת פעילות מסחרית, קידום שיתופי פעולה באקדמיה, בבריאות, בטכנולוגיה, בתרבות ובתיירות, והקמת מנגנונים ישירים לפתרון מחלוקות. המסר צריך להיות פשוט: מי שמכבד את ישראל ואת ריבונותה בירושלים, ימצא כאן שותפה. מי שמבקש לפעול בעיר תוך שלילת סמכותה של ישראל, לא יוכל לצפות שהמדינה תעניק לכך הכשר או תשתף פעולה עם המהלך.
אולי יעניין אתכם
למדיניות זו יש גם חשיבות ציבורית ובין־לאומית רחבה. במשך שנים התרגלו גורמים שונים לכך שאפשר לפעול בירושלים באמצעות מסגרות עמומות, להעניק שירותים לאוכלוסיות מסוימות, לקיים קשרים עם גורמים מקומיים ולנהל פעילות מדינית בלי לשאת באחריות מלאה כלפי המדינה המארחת. מצב כזה אינו יכול להימשך לאורך זמן. ריבונות אינה נמדדת רק בהצהרות. היא נמדדת ביכולת לקבוע מי פועל בשטח, באילו תנאים, תחת איזו סמכות ובאיזה תיאום עם מוסדות המדינה. אם ישראל מבקשת להגן על מעמדה בירושלים, עליה ליישם את העיקרון הזה בעקביות מול בריטניה, צרפת, בלגיה, טורקיה וכל מדינה אחרת.
עם זאת, יש להימנע מצעדים מיותרים שיחזקו את הטענה כי ישראל מבקשת לבודד את ירושלים או לצמצם את הקשרים הבין־לאומיים שלה. ירושלים צריכה יותר נוכחות בין־לאומית, לא פחות. יותר שיתופי פעולה, לא פחות. ויותר קשרים ישירים עם מדינות העולם, לא פחות. ההבדל הוא שהקשרים הללו צריכים להתקיים בגלוי, באופן רשמי ובכפוף לריבונות ישראל.
לכן סגירת הקונסוליה הבריטית צריכה להיות תחילתו של מהלך רחב ולא סופו. על ישראל להקים צוות בין־משרדי שיגבש בתוך זמן קצר מדיניות כוללת ביחס לכל הנציגויות הזרות בירושלים, יבחן את מעמדן המשפטי והמעשי, ויציע לכל אחת מהן מסלול מוסדר לפעילות עתידית. במקביל, על משרד החוץ לפנות באופן יזום למדינות הרלוונטיות ולהבהיר כי ישראל אינה מבקשת לנתק את הקשרים עימן. להפך, היא מבקשת להסדירם, להעמיקם ולהעבירם למסגרת של יחסים בין מדינות. במקום נציגויות שמתקיימות באזור האפור, יש להציע שגרירויות ונציגויות רשמיות הפועלות מתוך הכרה במציאות ובאחריות ההדדית הנגזרת ממנה.
זהו מבחן למנהיגות ישראלית. קל יחסית להכריז על סגירה. קשה יותר לבנות אחריה מדיניות עקבית, חיובית וארוכת טווח. אך דווקא כאן טמון הפוטנציאל האמיתי: להפוך מחלוקת על מעמדן של קונסוליות להזדמנות לחיזוק מעמדה של ירושלים כבירה פעילה, פתוחה ובין־לאומית של מדינת ישראל.
ירושלים אינה זקוקה לנציגויות זרות הפועלות נגדה כדי להיות עיר בין־לאומית. היא זקוקה למדינות שיבחרו לפעול בה באופן ישיר, מכבד ואחראי. הדלת הראשית פתוחה. כעת על בריטניה, צרפת, בלגיה, טורקיה ומדינות נוספות לבחור אם להיכנס דרכה או להמשיך להיאחז במבנים מדיניים שאבד עליהם הכלח. ישראל מצידה צריכה להבהיר כי היא מוכנה לשותפות, אך לא לוויתור על ריבונות; לדיאלוג, אך לא לעקיפת סמכותה; ולנוכחות בין־לאומית, אך לא לנוכחות שמטרתה לערער על עצם קיומה של ירושלים כבירתה.
הכותב הוא יושב ראש מרכז ירושלים למדיניות יישומית (JCAP)