מי שיבדוק היום את כפות ידיו של בן כספית עשוי לגלות עליהן, לתדהמתו, שערות. כיצד אני יודעת? כשנכנסתי לכנסת התראיינתי אצל בן כספית ואריה אלדד. בן שאל אותי מה החוק הראשון שאני רוצה להעביר, והשבתי בלי היסוס: לבטל את חוק ההתנתקות בצפון השומרון. החוק שהפך יהודים לעבריינים רק מפני שביקשו לשוב לחבלי מולדת שמהם גורשו. הוא גיחך ואמר שיצמחו לו שערות על כף היד לפני שזה יקרה.
גם שותפו להגשה פרופסור אריה אלדד, איש ארץ ישראל בכל רמ״ח איבריו, אמר לי בכנות שהוא מתקשה להאמין שהדבר יכול לקרות תחת ממשלת נתניהו. אבל זמן קצר לאחר מכן זכיתי, יחד עם שותפים יקרים לדרך, להוביל בכנסת את ביטול העוול הזה. כשנפגשנו לאחר השלמת החקיקה, פרופסור אלדד אמר לי ביושר שהוא באמת לא האמין שנצליח. החוק בוטל, האיסור המביש הוסר, חומש ושא־נור ויישובים חדשים קמו לחיים ואחריהם יקומו גם גנים וכדים, ותהליך השיבה לצפון השומרון הפך מחלום של מעטים למציאות לאומית.
אני נזכרת בסיפור הזה דווקא עכשיו, כשעוצמה יהודית מציבה בלב המצע שלה לבחירות הקרובות את תוכנית ״התנתקות 710״ לעידוד הגירה מרצון של תושבי עזה.
שוב יקומו המלגלגים. שוב יאמרו לנו שזה לא מעשי, לא מקובל ולא מציאותי. אבל אנשי אמונה יודעים שחזונות שנראים היום בלתי מציאותיים יכולים להיות המציאות של מחר. לא מפני שאנחנו נביאים, אלא מפני שאנחנו יודעים לזהות מה נכון, מה מוסרי, מה צודק ומה יהודי, וכיצד עלינו לנהוג בנחלת אבותינו, ואנו פועלים במסירות כדי להפוך אותו למציאות. ומעל הכול, אנחנו זוכרים שלא אנחנו מנהלים את העולם. הקדוש ברוך הוא מנהל אותו, ותפקידנו לעשות את ההשתדלות שלנו באמונה, באומץ ובעקביות.
אולי יעניין אתכם
אין מוסרי מעידוד הגירה מרצון. במשך שנים סיפרו לנו שהאפשרות היחידה היא להחזיק מיליוני בני אדם בתוך מציאות של עוני, טרור, הסתה ושלטון רצחני, ולהמתין לסבב הדמים הבא. אנחנו מציעים דרך אחרת: לאפשר למי שרוצה לצאת מעזה לעבור למדינה שתקלוט אותו כחוק, ולבנות לעצמו ולמשפחתו חיים חדשים. זוהי תוכנית שמעניקה עתיד למי שמבקש לעזוב, ובאותה נשימה מגינה על עתידם של ילדי ישראל.
אין גם צודק מזה. אחרי שנים של רקטות, מנהרות, הסתה וחינוך להשמדת ישראל, שהוביל בסופו של דבר לטבח שבעה באוקטובר, האחריות הראשונה של הנהגה יהודית היא לדאוג לחיי אזרחיה. אי אפשר לטשטש עוד את העובדה שמדובר באוכלוסיית אויב שמתוכה צמח הטרור, שבתוכה הוא הוסתר ושבקרבה זכה במשך שנים לתמיכה רחבה. עידוד הגירה מאפשר לישראל לעצב מציאות חדשה במקום להמשיך לנהל את האיום הישן.
מי שמבקש מאיתנו לשוב לאותה תפיסה שהפקירה את יישובי העוטף, למעשה דורש שנכין את הטבח הבא. אנחנו מסרבים. עוצמה יהודית דורשת להקים בממשלה הבאה משרד ייעודי להגירה מרצון, עם שר, תקציב, סמכויות, הסכמים עם מדינות קולטות ומנגנון ביצוע ממשי. התוכנית מציבה יעדים מדידים. לא עוד סיסמאות שנשארות על דף, אלא מדיניות לאומית סדורה.
המהלך המשלים, הן מבחינה יהודית, הן מבחינה מוסרית והן מבחינה ביטחונית, הוא התיישבות יהודית בכל רחבי חבל עזה. בראש ובראשונה זוהי נחלת אבותינו והיא שלנו. שנית, היכן שאין התיישבות יהודית קם בסיס טרור. היכן שאנחנו נסוגים, אויבינו מתקדמים. תוכנית הגירוש לא הביאה שלום ולא ביטחון. היא עקרה קהילות פורחות, החריבה יישובים, מסרה אדמה לאויב והפכה את גוש קטיף למרחב שממנו יצא הטבח הנורא בתולדות המדינה. התשובה הציונית לרצח ולעקירה היא שיבה, בניין וחיים.
כשפעלנו לביטול חוק ההתנתקות בצפון השומרון, חלק משותפיי להגשת החוק ממש התחננו בפניי שלא אדבר מעל דוכן הכנסת על ביטול החוק גם בעזה. הם חששו שנישמע כפנטזיונרים או כהוזים. לא יכולתי לקבל זאת. כבר אז היה לי ברור שהתיקון בצפון השומרון אינו סוף הדרך אלא תחילתה. עזה היא חלק מארץ ישראל, והקמת ערים, יישובים, חקלאות וקהילות בכל רחבי החבל היא הדרך המוסרית להשיב צדק למגורשים, והדרך הביטחונית להבטיח שלעולם לא יצמח שם שוב איום מן הסוג שהכרנו.
בקדנציה האחרונה הראו השרים וחברי הכנסת של עוצמה יהודית, בראשות איתמר בן גביר, שאפשר לקחת רעיונות שנראו בלתי אפשריים ולהפוך אותם לאפשריים. עוצמה יהודית לא מבטיחה לנהל טוב יותר את הקונספציה הישנה. אנחנו מתחייבים להחליף אותה. מול מי שאומרים ״אי אפשר״ נעמיד אמונה. מול מי שמבקשים להיכנע ללחץ, נעמיד עמוד שדרה. מול מי שהתרגלו לחשוב בקטן, נציב חזון גדול. ניאבק למען השילוש הקדוש לנו: ארץ ישראל, עם ישראל ותורת ישראל.
פעם אמרו לנו שלא נשוב לצפון השומרון. שבנו. היום אומרים שלא תהיה הגירה מרצון ושלא תהיה התיישבות בעזה. בעזרת השם, בעבודה קשה ובאמונה גדולה, עוד נשוב ונוכיח שגם הפעם הם טעו.
