והכול בגלל חג׳אב: מתיחות ביחסים בין תורכיה לאזרבייג׳ן

היחסים בין תורכיה לאזרבייג'ן, אחת הבריתות היציבות באזור, נקלעו בשבועות האחרונים למשבר דיפלומטי חריג. שתי המדינות, ששפותיהן כמעט זהות והנוהגות להגדיר את יחסיהן באמצעות הסיסמה "אומה אחת, שתי מדינות", מקיימות שיתוף פעולה אסטרטגי הדוק בתחומי הביטחון, האנרגיה והכלכלה.

קיימים גם הבדלים בין המדינות – בתורכיה מדובר באוכלוסייה סונית שרבים ממנה מסורתיים, בעוד באזרבייג'ן רוב האוכלוסיה הוא שיעי וחילוני.

תורכיה אף מילאה תפקיד משמעותי בהתחזקותה הצבאית של אזרבייג'ן ובמאבקה להשבת השליטה בנגורנו-קרבאך. אולם רצף התפתחויות בחודש האחרון, שהחל במחלוקת סביב הגבלות על חבישת חג'אב בבתי הספר באזרבייג'ן, התרחב לחילופי האשמות פומביים, למחלוקת סביב קשריה של באקו עם ישראל ולצעדי מחאה דיפלומטיים. המשבר חושף פערים אידיאולוגיים ומדיניים שמתקיימים מתחת לפני השטח, ומדגיש גם את גבולות הברית בין שתי המדינות.

נקודת הפתיחה למשבר הנוכחי הייתה החלטת ממשלת אזרבייג'ן מספטמבר האחרון להחמיר את תקנות הלבוש בבתי הספר, באופן המגביל בפועל חבישת חג'אב בידי תלמידות. ההחלטה, שנומקה בצורך לשמור על אופייה החילוני של מערכת החינוך שבה מתגאה באקו, עוררה מחאות בתוך אזרבייג'ן וביקורת חריפה מצד גורמים אסלאמיים ושמרניים בתורכיה. יועצו הבכיר של הנשיא ארדואן, אוקטאי סראל, גינה בפומבי את ההגבלות ודרש מבאקו לחזור בה מהחלטתה. לביקורת הצטרפו חברי מפלגת השלטון AKP וגורמים בתקשורת התורכית, שחלקם אף קשרו בין מדיניותה החילונית של אזרבייג'ן לבין יחסיה הקרובים עם ישראל.

תגובתה של אזרבייג'ן הייתה חריפה באופן יוצא דופן. מפלגת השלטון האזרית פרסמה הודעה רשמית שהאשימה את סראל ואת חברי מפלגת השלטון התורכית בהתערבות בענייניה הפנימיים של המדינה ובהפצת טענות מכפישות, וגורמים בבאקו הבהירו כי הברית האסטרטגית עם אנקרה אינה מעניקה לתורכיה סמכות להתערב בהחלטותיה הריבוניות. בהמשך אף נאסרה כניסתם של יותר מ-30 אזרחים תורכים לאזרבייג'ן, ונפתחו הליכים משפטיים נגד כמה פעילים ואנשי תקשורת תורכים בעקבות התבטאויותיהם.

אולם סוגיית החג'אב אינה מוקד החיכוך היחיד. ברקע עומדת גם מחלוקת הולכת ומחריפה סביב היחסים בין אזרבייג'ן לישראל. באקו מקיימת עם ירושלים שותפות אסטרטגית הנשענת על קשרים ביטחוניים, מודיעיניים ואנרגטיים, ורואה בה נדבך חשוב בביטחונה הלאומי ובמרחב התמרון שלה מול איראן. מנגד, העימות בין תורכיה לישראל מאז פרוץ המלחמה בעזה הגביר את הלחץ הציבורי בתורכיה נגד המשך שיתוף הפעולה עם ישראל, ובפרט נגד אספקת הנפט האזרי באמצעות צינור באקו-טביליסי-ג'ייהאן.

המתיחות קיבלה ביטוי נוסף בהפגנות שהתקיימו בנמלים ובמוקדים מסחריים בתורכיה, לרבות בסוף אוקטובר בנמל חיידרפאשה באיסטנבול. פעילים פרו-פלסטינים ואנשי איגודים מקצועיים דרשו למנוע העברת נפט אזרי וציוד צבאי לישראל דרך שטח תורכיה, והאשימו את הממשלה בהמשך שיתוף פעולה עקיף עם ישראל חרף החרם המסחרי שהכריזה במאי 2024. אנקרה דחתה את הטענות והבהירה כי הזרמת הנפט דרך ג'ייהאן כפופה להסכמים בינלאומיים וכי אין היא אחראית ליעדו הסופי. אף שלא דווחה תגובה רשמית אזרית להפגנה המסוימת, הביקורת התורכית על קשרי האנרגיה של באקו עם ישראל כבר עוררה תגובת נגד מצד כלי תקשורת אזריים, שהאשימו את תורכיה בצביעות ובהפעלת לחץ על שותפתה האסטרטגית.

המשבר הגיע לשיאו דווקא לאחר שאנקרה ניסתה לפייס את באקו. ב-25 באוקטובר הודח סראל מתפקידו כיועץ הנשיא, במהלך שלפי דיווחים בתקשורת התורכית נעשה בעקבות דרישה אזרית. ארדואן אף שוחח עם אלייב והזמינו אישית להשתתף בפסגת ארגון המדינות התורכיות באנקרה; אולם למרות מחוות אלה, אלייב נמנע מהגעה לפסגה שהסתיימה ב-30 באוקטובר, ושלח במקומו את שר החוץ ג'ייהון ביירמוב. באופן רשמי הוסברה ההיעדרות בהתחייבויות קודמות, אך בתקשורת ובקרב פרשנים היא פורשה כאיתות דיפלומטי מכוון – שכן באקו ידועה בשימוש במסרים שקטים אך חריפים כדי להבהיר את עמדותיה. ההיעדרות בלטה במיוחד על רקע ניסיונו של ארדואן להציג חזית מאוחדת של המדינות הטורקיות, והמחישה כי הפיוס עדיין רחוק מהשלמה.

מעבר למחלוקות סביב החג'אב וישראל, המתיחות משקפת גם פער בתפיסת היחסים בין שתי המדינות. אנקרה רואה עצמה כמנהיגת העולם הטורקי ומבקשת להרחיב את השפעתה בקווקז ובמרכז אסיה. מנגד, באקו מדגישה את עצמאותה המדינית ומתנגדת לכל ניסיון להכפיף את החלטותיה להעדפותיה של תורכיה. גורמים בתקשורת האזרית אף טענו כי אנקרה מתייחסת לאזרבייג'ן כאל שותפה זוטרה ולא כאל מדינה ריבונית שוות מעמד. ברקע נמצאת גם שאלת ההתקרבות לארמניה: בעוד אנקרה מעוניינת לקדם נורמליזציה ופתיחת גבולות במהירות, באקו מבקשת לוודא שהתהליך לא יפגע בתהליך שהיא מובילה מול ירוואן לאחר עשורים ארוכים של לחימה והסכם השלום מהשנה האחרונה.

למרות החרפת המתיחות, אין לראות בה סימנים לפירוק השותפות האסטרטגית. שיתוף הפעולה של המדינות בתחומי הביטחון, האנרגיה והתחבורה, לצד האינטרס המשותף בחיזוק השפעתן בקווקז, צפויים להמשיך ולשמש גורמים ממתנים. גם שר החוץ התורכי, הקאן פידאן, הדגיש לאחרונה כי חילוקי דעות בין המדינות הם לגיטימיים וכי ניתן לפתור אותם באמצעות דיאלוג ישיר. ואולם, ההתפתחויות האחרונות מלמדות כי באקו נכונה להציב גבולות גם בפני בעלת בריתה הקרובה ביותר, במיוחד כאשר מדובר בריבונותה ובחופש הפעולה האזורי שלה.

מבחינת ישראל, המשבר מדגיש את חשיבות היחסים העצמאיים עם אזרבייג'ן ואת מגבלות ההשפעה התורכית על באקו. באקו מתגאה בקשר שלה עם ישראל – שרק הלך והתחזק לאחר ה-7 באוקטובר – והאיתותים האחרונים מראים כי היא לא תיאות לוותר על קשריה עם ירושלים גם אם זה מייצר מורכבות מול אנקרה.

לישראל אין אינטרס בהעמקת הקרע בין שתי המדינות, שעלול להעמיד את באקו בפני לחצים ובחירות אסטרטגיות מורכבות. האינטרס הישראלי הוא לשמר ולהעריך את השותפות עם אזרבייג'ן, לחזק את ערכה המדיני והביטחוני בעיני באקו, ולהימנע מהפיכת היחסים עמה למוקד נוסף של עימות ישיר עם תורכיה. בסופו של דבר, המשבר הנוכחי אינו מבשר בהכרח על שינוי בברית בין אנקרה לבאקו, אך הוא חושף את מגבלותיה: הזהות האתנית, ההיסטוריה המשותפת והאינטרסים האסטרטגיים אינם מבטלים את ההבדלים בתפיסות העולם ובסדרי העדיפויות הלאומיים.