הניסיון לדלות מהמציאות החיצונית והפנימית לקחים לשנה הקרובה בפרט ולחיים בכלל, הוא בעיני אחת החוויות המאפיינות את הימים הנוראים. כל שנה יש לי כיוון שבו אני מתמקד בימים הנוראים, הן כאדם פרטי, הן כחלק מעם ישראל, בכל פעם משהו אחר. השנה הזדמנה לי התובנה שאחד השרירים שעליי להתמקד בחיזוקו הוא שריר הכרת התודה. מבחינתי צריך לחזק אותו בשני היבטים עם השלכות לאומיות: תודה לצעירים שלנו המשרתים בצבא הגנה לישראל, ותודה לצבא הגנה לישראל.
נתחיל עם הצעירים המשרתים בסדיר ובמילואים, דברים ידועים שהם בקונצנזוס בציבור הדתי־לאומי, אלא שלפעמים צריך לחזור שוב ושוב גם על דברים ידועים. הכרת תודה לצעירים שלנו המשרתים בסדיר ובמילואים במערכה מול האויב (כמובן גם למבוגרים, אבל הצעירים מטבע הדברים הם הרוב), בני המשפחות שלנו, בנים, חתנים ונכדים, אלה שיוצאים שוב ושוב למילואים, בלי להתלונן או עם להתלונן, אבל תמיד ללא היסוס. אלה שמתייצבים במקום שהצבא מציב אותם כדי לישון באוהלים, לאכלס מוצב חצי נטוש בגבול לבנון, להיכנס שוב ושוב לעזה או לשהות שם באיתור ללא מיזוג, ולהתקלח, אם בכלל, באמצעות בקבוקים של מי עדן. שלא לדבר על המוכנות לסכן את חייהם פעם אחר פעם. בזכותם אנחנו חיים כאן כמעט כאילו כלום, כמעט.
ויש כאלה שה"כמעט כאילו כלום" הופך ברגע אחד מר ונמהר למכת גורל שתלווה אותם עד סוף החיים. בשבוע שלפני ראש השנה השתתפתי בלוויית איתן בן יצחק הי"ד, שמשפחתו מתגוררת בעירי. היו אלה רגעים שהלב מתקשה להכיל. השילוב בין האבל הפרטי הנורא והתודעה של השליחות ההיסטורית – שני אלה באו לידי ביטוי בהספדים של בני המשפחה. השילוב הזה הוא עוצמתי כל כך. זה הנוער שלנו, וזה בית גידולו. אילו פינו מלא שירה ולשוננו רינה אין אנחנו מספיקים להודות לנוער זה. אני מבקש שהקהל הקדוש יסלח לי על ההשאלה הספרותית הזאת מיצירה הלקוחה מסידור התפילה שלנו. כאמור, היא ספרותית בלבד. לא מצאתי טובה ממנה כדי לבטא את רגשי התודה שעל כולנו להרגיש כלפי הדור הנפלא שגדל כאן בעשרות השנים האחרונות, דור שחלקים גדולים ממנו גדלו בערוגות הציונות הדתית.
גידלנו את בנינו על הכרת הפלא שנקרא מדינת ישראל, ובצורה ממוקדת יותר על האדרת התפקיד של צה"ל בהקמת המדינה והגנה עליה. מדינת ישראל לא הייתה קמה ומתקיימת בלי צה"ל. מלחמת ששת הימים, הר הבית שבידינו, מלחמת יום הכיפורים המעוררת רגשות דתיים מעצם שמה המשקף את החוויה דאז, מבצע אנטבה, וכן ההתאוששות ההדרגתית מהאסון של שבעה באוקטובר 2023.
אולי יעניין אתכם
במעבר חד הייתי רוצה להקדיש את המילים הבאות לנושא התאמת הצבא לציבור הדתי המשרת בו. נשות מילואימניקים, ארגונים דתיים־לאומיים, מנהיגי ציבור ועוד, מבקרים את הצבא על חוסר הצניעות שבו. משיחות עם בני משפחתי ועם חיילים נוספים שמשרתים אני שומע שבשטח אין תחושה של רצון ליצור קשיים במכוון. צה"ל הוא ארגון ענק המתנייד כל הזמן. מי ששולט בשטח ומתווה שם את הנהלים (ואחראי גם על חריגות מהנהלים) אלה דרגים זוטרים שהזדמן להם להיות אחראים על הלוגיסטיקה. ואיפה שיש לוגיסטיקה בארגון גדול כל כך כמו הצבא, יש בעיות. יש אין־ספור מקרים שבהם צה"ל לא עומד בנהלים ובהבטחות. יש הבטחות על אוכל חם שיגיע ולא מגיע, יש אוהלים שאמורים להגיע ולא מגיעים. ובהיבט הדתי, קורה שהגבינות והמעדנים החלביים מוצאים לחיילים על ידי מנהל המטבח התורן מיד אחרי הארוחה הבשרית, ויש שפתאום מתברר שהאוהל של החיילות ממוקם סמוך לאוהל של הביני"שים. שמעתי סיפור על מד"סית חילונית שהגיעה לפלוגת ביני"שים. היא בעצמה התאמצה לפתור את הבעיה שנוצרה על ידי אמירה מפורשת שמי שרוצה, יכול להפנות לה את הגב ורק לשמוע את ההנחיות שלה, ושהיא לא תיעלב.
כאשר הפרמדיק הדרוש לפעילות מבצעית כלשהי בתוך עזה היה פרמדיקית, נמצא לה פתרון חצי־מספק ללינה בפינה במאהל שהייתה רק שלה. סופר לי על זמרת שהביאו לחיילים, והמפקד איפשר למי שלא רוצה לשמוע קול אישה לצאת. לפי ההתרשמות הגורפת (!) שאני שומע מהשטח, זוהי ההתרחשות בשגרה. וכן, יש גם מקרים יוצאי דופן שבהם המפקד לא מרשה. הצבא הוא רקמה אנושית אחת חיה, ויש בו כל מיני בני אדם. כל מי שעשה צבא יודע שבמובנים רבים צבא פירושו בלגן ואלתור. וכן, זה קורה גם בתחום הצניעות. לא נראה שמאחורי כל החריגות בצניעות בשטח עומדת יד מכוונת. באשר לאג'נדה של הדרגים הגבוהים, זה כנראה כבר סיפור אחר, וכאן בוודאי צריך מאבק פוליטי, אבל הדרגים בשטח קשובים ומבינים. בדרך כלל.
לכן אני מציע להרגיע. בעיקרון צבא הגנה לישראל הוא צבא שמתחשב בחיילים דתיים, ולאור הנתונים הדמוגרפיים אני בטוח שזה רק ילך וישתפר. צורכי השטח גוברים כבר עכשיו על כל אידאולוגיה. יש להודות על כך ולנסות להגיע להסכמות באשר למקצה השיפורים הדרוש. גם בנושא הצניעות בצבא אסור להוציא את דיבתו רעה. ושוב תודה לחיילים, הקדוש ברוך הוא ישמור ויציל את חיילינו מכל צרה וצוקה, ומכל נגע ומחלה, וישלח ברכה והצלחה בכל מעשה ידיהם. ידבר שונאינו תחתיהם ויעטרם בכתר ישועה ובעטרת ניצחון.
***
