בפסק דין תקדימי, הרשיעה שופטת בית משפט השלום בתל אביב כריסטינה חילו-אסעד את שלום אזרד, אזרח ישראלי בן 74, בעבירה של הטרדת עד. אזרד צייץ ברשת X שלוש פעמים נגד העדה במשפט נתניהו הדס קליין, וגידף אותה במילים קשות.
מדובר בשלושה ציוצים שפרסם הנאשם סביב ימי עדותה של קליין בבית המשפט, נגד ראש הממשלה נתניהו. בציוצים נכתב: "שקרנית רמאית שטינקרית מרשעת מכשפה וגנבת איך היגעת לוילה יוקרתית אם לא גנבת הדס קליין", "מרשעת מכשפה גנבת שטינקרית כמה כסף גנבת להגיע לוילה יוקרתית הדס קליין", "מרשעת שקרנית רמאית גזענית לשקר יש רגליים נבלה סרוחה הדס קליין יומך קרב סוכנת מרשעת של המשטרה את גמורה".
אזרד, יש לציין, לא יצר קשר ישיר עם קליין, לא התקרב לאזור מגוריה ולא השמיע איומים קונקרטיים או השתמש בפרטים אישיים שחשף על העדה. סביב העובדה הזאת, התנהל עיקר הדיון בין ההגנה לתביעה בבית המשפט. בעוד התביעה טענה שהפרסומים גרמו ליסוד נפשי של רתיעה וחשש אצל העדה, ההגנה טענה שמדובר בהרחבה מוגזמת של החוק, שעלולה לפגוע בחופש הדיון.
לשון החוק, שאוסרת על הטרדת עד, היא : "המטריד אדם בנוגע להודעה שמסר האדם, או עומד למסור, בחקירה על פי דין, או בנוגע לעדות שמסר האדם, או עומד למסור, בהליך שיפוטי, דינו – מאסר שלוש שנים". הפירוש המקובל להטרדה זו בפסיקה, כפי שציינה השופטת עצמה בפסק הדין, הוא "פניה אל אדם שיש בה כדי להטרידו". ההגנה טענה, כי פרסום בטוויטר, בנושא ציבורי שרבים דשים בו, אינו נחשב "פניה אל אדם" אלא הבעת דעה במרחב הציבורי.
השופטת דחתה את טענות ההגנה, וקבעה שגם פרסומים אינטרנטיים פומביים עשויים להיחשב כפניה אישית ולבסס יסוד נפשי של הטרדה. היא השוותה לפסק דין אחר, בו תלו אנשים שלטי נאצה נגד עד בסביבת ביתו, והורשעו. גזר הדין במשפטו של אזרד טרם ניתן.
הפסיקה הזאת עוררה התנגדות בקרב משפטנים. הם טוענים שיש כאן סכנה של הפללת השיח הציבורי, גם אם הוא נוקב, בוודאי כשמדובר בנושא רגיש כמו משפט נתניהו. ההשוואה בין התקרבות פיזית לבית העד ותליית שלטים לבין קללות אינטרנטיות, מופרכת בעיניהם. החשש העולה, הוא שהמחנאות סביב משפט נתניהו השפיעה גם על חומרת הדין בתיקו של אזרד.
