בישראל מספיק סרטון מבושל כדי להשמיץ חיילים. הפריצה לשדה תימן. צילום: דודו גרינשפן, פלאש 90
"בוס, יש לך כמה דקות?"
"משהו דחוף, ג'וני?"
אולי יעניין אתכם
"זוכר שבישיבה האחרונה אמרת שאנחנו תסריטאים גרועים ושאתה מפסיד המון כסף בגללנו?"
"נו?"
"יש לי רעיון לסרט שיחזיר אותנו לפסגה של הוליווד: דרמת מתח עם אקשן, מלחמה, שחיתויות, כל מה שצריך בשביל סרט שובר קופות".
"אני מקשיב".
"אז ככה: בסצנה הראשונה רואים חייל שמתעורר על מזרן מעופש בבית מעצר צבאי. בהתחלה הוא לא זוכר למה הוא שם, אבל אז יש לו פלשבק והוא נזכר ששוטרים צבאיים רעולי פנים עצרו אותו עם עוד ארבעה חיילים".
"תן לי לנחש – בסוף מתברר שהשוטרים הצבאיים לא באמת שוטרים אלא סוכנים של מדינה זרה".
"הם כן שוטרים".
"אז למה הם רעולי פנים?"
"כי מדובר בחשדות לעבירה חמורה של פגיעה במחבל בזמן מלחמה".
"בחייך ג'וני, איזה אמריקני יאמין שהצבא עוצר באלימות חיילים בגלל תלונה של טרוריסט, ועוד באמצע מלחמה?"
"אז נאמר שהעלילה לא מתרחשת בארצות הברית, אלא במדינה אחרת".
"איזו מדינה?"
"נגיד… ישראל".
"ואתה מצפה שמישהו יאמין שישראל, מדינה למודת מלחמות, עושה דבר כזה לחיילים שלה?"
"אז זהו, שעוד באותו לילה מאות מפגינים זועמים פורצים לבסיס שבו עצורים החיילים".
"ומשחררים אותם? זה עוד סרט על חפים מפשע שנמלטים מרשויות החוק?"
"לא, החיילים עומדים לדין".
"בקיצור, ג'וני, שוב כתבת דרמה משפטית משעממת שלא תביא קהל ואפילו לא מועמדות לאוסקר".
"חכה, זאת רק ההתחלה. כדי להראות שהחיילים באמת אשמים, מישהו מדליף לערוץ תקשורת מרכזי צילומים ממתקן הכליאה של המחבלים".
"זה סרט דוקומנטרי?"
"לא, כי הסרטון למעשה מבושל. הוא מורכב משני אירועים שונים ולא רואים בו משהו חריג".
"אז למה הוא משודר בטלוויזיה?"
"כי מבחינת הכתבים של הערוץ זה מספיק כדי להשמיץ את החיילים".
"לא הבנתי. במדינת ישראל אין סטנדרטים עיתונאיים מינימליים?"
"אין בכלל סטנדרטים. והיא גם לא באמת מדינה".
"זה סרט מתח או סרטוני מתיחות?"
"מתח ואקשן שחבל לך על הזמן. כי בעקבות הסרטון מתעוררת בציבור דרישה לחקור ולשים בצינוק את מי שאחראי להדלפה, כמו שעשו לאלה שהדליפו מידע לראש הממשלה".
"של איזו מדינה?"
"ישראל. אם אפשר להחשיב אותה כמדינה".
"עכשיו בלבלת אותי. בתסריט שלך אנשים נכנסים לכלא כי הם מסרו מידע למנהיג המדינה שלהם?"
"בישראל זה נחשב עבירה חמורה".
"ולהעליל על חיילים?"
"פחות".
"אבל עוצרים אותו?"
"את מי?"
"את המדליף של הסרטון המבושל".
"לא, כי הפצ"רית והיועמ"שית…"
"מי?"
"פצ"רית. ראשי תיבות של פתח צרות רבות".
"והשנייה?"
"יועמ"שית? ראשי תיבות של ישראל וכולם עושים מה שתגידי. בקיצור, הפצ"רית והיועמ"שית מצהירות בפני בית המשפט העליון שהן חוקרות את ההדלפה ברצינות, בדיוק כפי שחקרו את האירוע שבו הבן של היועמ"שית גנב לכאורה וסט שחייל אחר קנה מכספו הפרטי".
"אתה צריך להאט את העלילה, אני לא מצליח לעקוב אחריך".
"גם הציבור לא. בגלל זה הפרשה יורדת מסדר היום והם לא מנצחים במלחמה".
"מה הקשר?"
"הפצ"רית אוסרת להטיל מצור ומחייבת את הצבא לשלוח לאויב כל יום שיירות אספקה ופרחים".
"למה?"
"כדי שבית הדין הבין־לאומי לא יאשים את ישראל בפשעי מלחמה".
"אבל הסרטון המבושל מאשים אותה".
"בוודאי, אבל מה אפשר לעשות – לא מצליחים למצוא מי הדליף אותו".
"אז העלילה מתארת את מהלך החקירה?"
"העלילה על החיילים?"
"של הסרט".
"אה, לא, עד עכשיו זה רק אקספוזיציה. הסיבוך מתחיל כשהמשטרה מנסה לעצור את אביו של ראש שירותי הביון החדש בדיוק ביום שבו הוא נכנס לתפקיד במקום הראש הקודם, שפוטר על ידי ראש הממשלה למרות שהיועמ"שית הזהירה אותו שאסור לו לעשות את זה אבל בית המשפט קבע שמותר".
"איך זה מקדם את העלילה?"
"הדוברת של הפצ"רית מצ'ופרת לתפקיד של שופטת ועוברת בדיקת פוליגרף, ומתברר שמי שהורתה להדליף את הסרטון המבושל היא הפצ"רית בעצמה, מה שאומר שהיא והיועמ"שית שיקרו לכאורה לבית המשפט ושהיו להם עוד שותפים בצמרת".
"אז הבאד גאי הוא בעצם הפצ"רית".
"לא אם שואלים את הכתבים שמוחאים לה כפיים".
"על מה?"
"על זה שהיא לקחה אחריות".
"תגיד לי, אתה בטוח שכתבת דרמת מתח? כי לי זה נשמע יותר כמו קומדיה טרגית".
"חכה, עוד לא הגענו לקליימקס. הפצ"רית רוצה לנקות את השם שלה, לכן היא הולכת לשטוף אותו בים ולא עונה לטלפונים, וכל המדינה נכנסת ללחץ והצבא נעמד על הרגליים לחפש אותה…"
"או, זה אקשן!"
"אז בסוף מוצאים אותה אבל לא את הטלפון שלה, ועורך הדין שלה – פרקליט צמרת שהצבא שכר בעבורה תמורת המון כסף של הציבור – דורש לשחרר אותה בנימוק שהיא מעולם לא שיבשה את החקירה ולכן אין סיכוי שהיא תמשיך לשבש אותה, אבל בינתיים מתברר שהמחבל שממנו התחילה כל הפרשה שוחרר מזמן ואף אחד לא טרח לגבות ממנו עדות קבילה".
"בגלל שחיתות".
"או שלומיאליות, בישראל קשה לדעת. בכל אופן המשפט נמשך, האויב ממשיך לקבל אספקה, הפצ"רית עוזבת את הפצ"רייה ופותחת פיצרייה, אביו של ראש שירותי הביון עומד לדין באשמת היותו אבא של הבן שלו, וכולם מרוצים שהצדק יצא לאור וכל השחיתות מוגרה. נו, מה אתה אומר?"
"שאתה חי בסרט".
"מה? למה?"
"כי הגזמת לגמרי. התסריט שלך מופרך, אף אחד לא יאמין לסיפור המופרע הזה ובצדק. עפת רחוק מדי עם הדמיון, שב ותכתוב משהו אמין. אבל שיהיה סרט מתח, ג'וני, לא מדע בדיוני".
לתגובות:
