הכול התחיל כשמשפחת ילובסקי החליטה לקנות אוגר. וכשמשפחת ילובסקי מחליטים לקנות אוגר, הם לא מתעמקים במגדר של האוגר, וכך יצא שבמקום אוגר הם קיבלו אוגרת. מה אכפת לי אם יש למשפחת ילובסקי אוגר או אוגרת? מה אני, מיזוגן של אוגרים? חלילה. מבחינתי שכל השכונה תאמץ אוגרים שבורא עולם עשאן כרצונו.
אלא שהאוגרת של משפחת ילובסקי, לוסי, הייתה אפעס בהיריון.
כל הנוגעים בדבר היו מופתעים. הילובסקים היו בטוחים שהאוגרת שלהם רווקה שעוד מחפשת לפתח את עצמה לפני שהיא משתקעת, אבל מסתבר שהאוגרת הזאת הייתה אחת האוגרות היותר בל"חיות והיא כבר הייתה עמוק בתוך הקמת כלוב נאמן בישראל.
אז כמה ימים אחרי שרכשו את האוגרת היא ילדה בלידה ביתית שישה אוגרים בכרס אחת. או אז הרהיבו הילובסקים עוז והציעו לילדי הרחוב לאמץ אוגרים.
אולי יעניין אתכם
וכאן נכנסים לתמונה ילדי משפחת יעקבי התמימים, שמזה זמן רב משתוקקים לחיית מחמד משלהם.
לא נרחיב את היריעה, רק נגיד שנשברנו מהר מאוד. וגם סיפרנו לעצמנו שיצאנו בזול, הרי מלכתחילה רצו הילדים כלב. אז אוגר זו פשרה טובה.
הילדים החליטו בינם לבין עצמם לאמץ אוגר ממין זכר ולקרוא לו סטיב. אלא שכשהלכנו לאסוף את סטיב גילינו שהילובסקים לא פראיירים והם מעוניינים למסור דווקא את המלכה האם ולשמור לעצמם את הגורים הזכרים כדי שלא יצטרכו להתמודד עם עוד לידות.
אז מצאנו את עצמנו השבוע עם אוגרת בוגרת שבדיוק עברה לידה לא פשוטה בכלל ועכשיו צריכה להתמודד עם מעבר דירה. לגורים שלה היא פחות התגעגעה, שלא לומר שאת אחד מהם היא הספיקה לאכול לפני המעבר. האירוע עדיין מתוחקר אז לא ניכנס לפרטיו כרגע.
ואני מספר לכם את כל זה כדי לומר שלגברת לוסי היו אין־ספור סיבות להיכנס לדיכאון והיא בהחלט זינקה על ההזדמנות. היא התחפרה בתוך הררי הנסורת שפרסתי לה בכלובה החדש ולא רצתה לשתות או לאכול. על ריצה בתוך הגלגל אני בכלל לא מדבר.
העובדה שהילדים החליטו לקרוא לה סטיב על שם האוגר הזכר שהם רצו מלכתחילה גם לא תרמה לעניין, כי עכשיו נוסף על כל הבעיות שלה נאלצה סטיב הבת להתמודד עם בעיות זהות מגדרית. בקיצור, התחלנו את האירוע ברגל שמאל.
הילדים ניסו לעודד את רוחה של סטיב הבת באמצעות ליטופים, אבל סטיב, נאמנה לאפיון שלה כאוגרת שלא רואה בעיניים, חילקה לכל אחד מהם ביס יפה באצבע והם הגיעו אליי בוכים ומרי נפש. הסברתי לילדים שסטיב נושכת כי כנראה הם מגישים לה את ידם כאילו הם באים להאכיל אותה, ושאוגרים צריך לתפוס בצורה אסרטיבית מלמעלה ואז להניח על כף היד.
ניגשתי אל הכלוב כדי להדגים להם כיצד מלטפים את המעוקות אבל רבותיי, סטיב הבת דפקה לי כזו נשיכה שכמעט פלטתי קללה עסיסית שהייתה משמידה את שאריות החינוך שאני מתיימר להתפאר בו. ירד לי דם, רבותיי! אומנם שתי טיפות קטנות, אבל עדיין.
"זה בגלל שנתתם לה שם של בן, זה מוציא ממנה את כל האגרסיות", הסברתי לילדים והלכתי לחבוש את האצבע כדי לראות אם איכשהו זה יפטור אותי מאיזו מטלת בית.
ביני לבין עצמי החלטתי שאני וסטיב הבת סיימנו. לא חיה ולא מחמד. סתם אישיות לא נעימה. מה שמוכיח בפעם המיליון שלהזדרז למצוא בן זוג ולהביא איתו שישה אוגרים זה הכי קל, אבל לחיות טוב זה עם זה, להיות נעימים זה לזה, לא לאכול את הילדים שלך, זה כבר הרבה יותר קשה. אבל לזה כנראה לא מדריכים את דור האוגרים הצעיר. מעודדים אותם לתרום למאמץ הדמוגרפי ומשלחים אותם לפרא. עצוב.
אגב לשלח לפרא, אני הייתי בעד לשלח אותה לפרא כפשוטו. לתת לה דרור בגינה הציבורית ולתת לטבע להחליט מה ייעשה בה. אבל בהצבעה המשפחתית הייתי בדעת מיעוט והוחלט לקחת את סטיב כפרויקט. ללמדכם כמה השיטה הדמוקרטית לוקה בחסר.
אז התחלנו לבנות את האישיות של סטיב מאפס. לעשות ממנה בנאדם, בקיצור. היא נתנה לנו ביסים אבל אנחנו המשכנו ללטף. השמענו לה שירים מחזקים של ישי ריבו, ואשתי אפילו לקחה אותה בשבת לשיעור נשים כדי שתספוג קצת תיירה. לאט לאט היא נרגעה, פעם אחת אפילו תפסנו אותה רצה על הגלגל.
וזה היה יכול להיות סוף טוב לסיפור לולא העובדה שהילובסקים, שיהיו בריאים באמת, דפקו בדלת לפני יומיים וסיפרו שהם עשו טעות קטנה. מסתבר שלמרות שחשבו שהם השאירו אצלם שלושה אוגרים זכרים, בפועל מה שהיה להם בכלוב זה שתי נקבות וזכר אחד. אובייסלי מישהו צריך להעביר לילובסקים שיעור באנטומיה, אבל יש גבול כמה פרויקטים אני יכול לקחת בשבוע אחד. בקיצור, הם ביקשו אם אפשר לעשות טרייד – לתת לנו את הזכר כך שלהם יהיו רק נקבות.
אתם יכולים לתאר לעצמכם את עוגמת הנפש. סטיב הבת כבר הייתה חלק מהמשפחה. שלא לדבר על כל הזמן שהשקענו בה ועל החברות שלה בחוג חזון שבועי שכעת ניאלץ לבטל. מפה לשם הילדים החליטו שהם דווקא ישמחו לאוגר בן. סוף סוף זה מה שהם רצו מלכתחילה. אז ביצענו את ההחלפה וקיבלנו סטיב שהוא סטיב כמו שקודשא בריך הוא התכוון כשיצר זכר ונקבה.
סטיב הבן לא בזבז זמן, ועוד לפני שהילובסקים סגרו את הדלת אחריהם הוא כבר חילק לכולנו ביסים באצבע ועל כף יד של אחד מאיתנו הוא גם השאיר מזכרת מהארוחה האחרונה אצל ילובסקי. "ככה זה אוגרים זכרים", אמרתי לאשתי, "בהמות אחד אחד".
אז החלטנו בהפוך על הפוך לקרוא לו לוסי. לוסי הבן. אולי זה ירגיע אותו.
לתגובות: