מפה לשם השנה מתחדשת, ואם למדתי משהו מטיולים עם ילדים זה שאם אתה לא עושה בסוף הטיול סיכום טיול אז הם לא יזכרו שהיה משהו בכלל. אז הבה ניישיר גם אנחנו מבט אמיץ אל השנה החולפת ונסכם אותה כדי שנבין מה היה לנו פה.
אממה, המבט האמיץ מגלה שנה סבירה בסך הכול. לא איזו בוננזה. כשאני מסתכל על תשפ"ו ברמה הלאומית אני רואה לא מעט החמצות. לכן החלטתי השנה לעשות סיכום של האירועים שלא עשו לנו את השנה. אירועים שלא קרו וחבל. בואו נצא לדרך.
ט"ו במרחשוון: סמוטריץ' לא מקים חוות שרתים על גבעה ביהודה ושומרון
יותר מ־200 חוות הקים השר סמוטריץ' ביהודה ושומרון, אבל אף אחת מהן לא חוות שרתים.
אולי יעניין אתכם
וזה הרי כל כך מתבקש. חברות הטכנולוגיה צמאות לכוח מחשוב פנוי כדי לתפעל את כל ה־AI שהתרגש עלינו בשנתיים האחרונות, והן בונות חוות שרתים איפה שרק אפשר. חנוכת החווה החדשה "מעלה לענן" בשטח C צפונית לכפר ח'רבת זנוטה שבהר חברון הייתה יכולה להיות התשובה לגירעון התקציבי של ישראל.
אבל פרט לכך הייתה יכולה להיות פה גם הקלה משמעותית על נוער הגבעות, שבמקום לרדוף אחרי עיזים מתרוצצות יוכלו לשמור על מעבדים של אנבידיה שעומדים במקום אחד ולא אוכלים לך את הסוודר כשאתה לא מסתכל. שלא לדבר על התדמית החדשה של ציבור המתיישבים שייתפס כחוד החנית של הסייבר הלאומי.
ג' בכסלו: אמא שלי לא משיקה פודקאסט שבועי עם עוזרת הבית שלה
לכל אדם שני במדינה יש פודקאסט, אבל מי שהמדיום הזה באמת תפור עליו יושב על הידיים ולא עושה כלום. אני מדבר עלייך, סבתא שושי. מה שהמדינה הזאת צריכה זו אישה חסרת עכבות שתדבר חופשי חופשי על הכול עם עוזרת הבית שלה, שגם לה לא חסר. לפודקאסט יקראו "שטיפה יסודית", ובאופן אירוני אף אחד לא יצא ממנו נקי. בטח לא הבן הקומיקאי שלה, שרק עליו אמא שלי יכולה לעשות חמישה או שישה פרקים מסמרי אוזניים. יותר פיקנטי מזה לא יהיה. פוליטיקה, ספורט, תרבות, גיוס. על הכול יש להן דעה שערורייתית, שרק מלחשוב אותה רוב הסלבס שאתם מכירים היו מאבדים את מקור פרנסתם.
אבל במקום זה אנחנו תקועים עם הסכתים משמימים של אנשים שמספרים על ההצלחות המינוריות שלהם בפאתוס מופרך. פספוס עצום.
י"ג באדר: האקרים איראנים לא משביתים את כל הרכבים החשמליים בישראל
איפה האיראנים כשצריך אותם. במקום לשלם עשר אלף שקל לבחורה מגדרה שתרסס "אנחנו מטילים ספק בהתנהלותו של ראש ממשלתנו" על חומות הקריה, היה אפשר לשלם לאיש סייבר כדי שיסתנן לשרתים של חברות הרכב החשמליות וישבית את כולן.
זה הרי ווין ווין סיצ'ואיישן: האיראנים יצליחו לשבש את שגרת חיינו בזול, ואנחנו נשמח לאידם של כל בעלי הרכבים החשמליים שחושבים שהם יותר טובים מאיתנו.
אני מדבר עליך, מר פינקלשטיין.
ועוד לא דיברתי על כך שההשבתה המחוכמת הזאת תקל באופן מיידי על העומס בכבישי ארצנו. אבל לאאאאא, במקום זה האיראנים משנעים אורניום מאתר כושל אחד למשנהו ומבזבזים לכולנו את הזמן. האמינו לי, גם עם מי לעשות מלחמות צריך לדעת.
כ"ט באייר: ישראל לא שולחת לאירוויזיון את החזן יצחק מאיר הלפגוט
הרי הם גם ככה לא ייתנו לנו לנצח, השופטים האנטישמיים האלה. אז בואו נשלח להם את הלפגוט וזהו. בואו נהיה הכי יהודים שאפשר להיות. שיעלה לשם וירביץ את "מכניסי רחמים" בשבע וחצי דקות. אני לא רוצה אף נקודה מהשופטים, אבל שיקבלו קצת יידישקייט לפרצוף, מה יש. דמיינו את הלפגוט ופמלייתו מתפללים ערבית בגרין רום לצד המתחרה הפיני שלבוש כמו ויקינג שהתמזג עם אשכולית, יש יותר קידוש השם מזה? אין דרך טובה יותר להגיד "אנחנו יהודים ואנחנו לא הולכים לשום מקום".
מה שכן צריך לקחת בחשבון זה הסיכון שהלפגוט יהפוך ללהיט כי אירופה תחשוב שמדובר בזן חדש של היפסטר עם קול של פברוטי, אבל זה צ'אנס שהייתי מוכן לקחת. במקרה הכי גרוע היינו עושים את האירוויזיון הבא בשטיבלך בקטמון.
ד' בניסן: זומבים לא משתלטים על משרדים ממשלתיים חשובים
מתקפת זומבים היא בדרך כלל תרחיש אימים שמסמל את קץ הימים, אבל אני חושב שמתקפת זומבים היא בדיוק מה שהמדינה הזאת הייתה צריכה. הרי זומבים הם טיפוסים מאוד ענייניים. הם לא נתקעים ולא נותנים לשום דבר לעצור אותם, כך שאין מתאים מהם לדלג מעל יער עבות של בירוקרטיה מיושנת ומטריפה.
השתלטות מתונה של זומבים על משרד התחבורה, למשל, הייתה מייעלת לחלוטין את האופן שבו כבישים נבנים בארץ ואיך מנתבים את התנועה פה באופן שלא יגרום לאנשים לבזבז שלוש וחצי שעות רק כדי להגיע מפתח תקווה לתל אביב. מאז קום המדינה אנחנו מנסים לפתור את הבעיה הזאת עם בני אנוש תבוניים ולא הצלחנו, אז אולי הגיע הזמן לתת לזומבים הזדמנות.
לצערי, נכון לזמן כתיבת שורות אלה אף מפלגת זומבים לא קמה, ולפחות ממה שנראה לי באף רשימה לא שוריין נציג זומבי, וחבל. אפילו מפלגת פיראטים יש במדינה הזאת, אז זומבים? מתבקש.
י"ב בתמוז: לא נופל טיל באמצע משחק בין איראן למצרים
היה מונדיאל השנה, זוכרים? הפעם החליטה פיפ"א להגדיל את מספר הנבחרות שמשתתפות בטורניר ל־48 כדי לאפשר לעוד שונאי ישראל לשחק בשביל הסיכוי לזכות בגביע המוזהב. אוי כמה איחולים מרנינים שאני חילקתי לשחקנים האנטישמים שהתרוצצו על כר הדשא. אם היו מתגשמות רק חצי מהפציעות שאליהן פיללתי לא היה נשאר מיניסקוס אחד תקין בכל ונקובר.
אבל אם יש אירוע שראוי היה שיקרה הרי שמדובר על נחיתת טיל קרקע-קרקע באמצע מגרש הכדורגל לומן־פילד בסיאטל במשחק בין איראן למצרים. אפשר היה גם רעידת אדמה אסטרטגית, אני לא פיינשמקר.
עכשיו תראו, זה לא שהייתי רוצה שיהיו נפגעים בנפש. רק, אתם יודעים, חבלות סמליות שיזכירו לכל הפרו־חמאסניקים שיש מנהיג לבירה ושמדי פעם רשע ורע לו. הטיל המדובר לא נחת כנראה כי ריבונו של עולם בונה פה מהלך קצת יותר גרנדיוזי, ואולי כי היו בקהל עשרה צדיקים. אין לדעת.
אז זו הייתה שנה מלאה בהחמצות פנומנליות, באיומים שלא התממשו, ובתשתיות סייבר לאומיות שלא הוקמו על גב ההר. אבל אם יש אירועים שלא קרו השנה, הרי שזו אחריותנו לדאוג שהם עוד יקרו. כל אחד בתחומו, עד כמה שידו משגת.
אמא שלי תעשה מאמץ למצוא במה פומבית לדעותיה הנחרצות, סמוטריץ' ירים בעזרת ה' את כפפת הסייבר, והאיראנים… הם כנראה לא יהיו במצב להשבית את הרכבים החשמליים בישראל, אבל אני כן יכול להתגנב באישון ליל ולחתוך לפינקלשטיין את כל הצמיגים.
זה המעט שאני יכול לעשות.
לתגובות: