תשמעו, אני לא יודע ביירון, מה ביירון, אני בימים אלו חזק בטרפת חנוכה. חורש את כל הארץ עם ההצגה החדשה יחד עם האנדרדוסים ואסי ויהונתן. ואני יודע בדיוק מה אתם חושבים: למה צריך שישה שחקנים להצגת חנוכה אחת? איזה מין נס חנוכה מוזר זה? הצגה שאמורה הייתה לפרנס שחקן אחד, מקסימום שניים, מצליחה לפרנס שישה שחקנים פלוס מפיק וצוות הגברה. לכאורה היה אפשר לפטר שניים־שלושה שחקנים ולחסוך נס. אבל כאן צריך לומר שלמרות שמבחוץ אנחנו נראים כמו דבוקה אחת זהה, כל שחקן בהרכב הזה מביא איתו סגנון אחר של משחק ומבנה אישיותי ייחודי משלו.
אז הנה בראשי פרקים ששת סוגי השחקנים הקיימים בקאסט שלנו. אני כמובן לא יכול לחשוף ממש מי זה מי, סוף סוף מדובר באבק לשון הרע. אבל את הפרינציפ אני בטוח שתבינו. קדימה!
- איש האמונה
את השחקן הזה אפשר למצוא תדיר כשהוא מתהלך הלוך ושוב מאחורי הקלעים וממלמל לעצמו מנטרות רוחניות כמו "שנזכה לשמח", "עשה אותי כלי לשליחותך" ו"שרה שרה שיר מזמור לאסף, שיר מזמור לאסף שרה שרה". דברים כאלה. הפצרותיהם של שאר השחקנים שמנסים להכניס את הדברים לפרופורציות ולטעון שמדובר בסך הכול בהצגת ילדים ולא בקיום מצוות מילה תחת איום הכיבוש היווני, נופלות באופן אירוני על אוזניים ערלות. בימים של כמה הצגות השחקן הזה גם ידליק נרות ברחבי האולם, יארגן סעודת אמנים בחדר האומנים וינסה לאסוף את שאר הקאסט לחיבוק קבוצתי תוך כדי שירת "על ידי ניגונים". למזלו של השחקן הזה הוא מלא בחן. ובתלתלים.
- הטוטאלי
האיש נולד להיות שחקן. נותן מאתיים אחוז בכל רגע נתון. כל משפט זה שייקספיר, כל תנועה ברישניקוב. הוא לא היה מסוגל לתת פחות מזה גם אם היה מנסה. זה בנאדם שמנסה לקבל סטנדינג אוביישן בבדיקת הסאונד שלו. "אחת שתיים!", "אחת שתיים שלוש!" הוא מתייפח בעודו מחזיק גולגולת והסאונדמן בדמעות. זעקות בראבו נשמעות ופרחים נזרקים לבמה. אז אתם מתארים לכם מה קורה כשההצגה עצמה יוצאת לדרך. מלוא כל הבמה כבודו. אי אפשר לרסן את השחקן הזה גם אם מנסים לחנוק אותו בתוך תחפושת של גרב או ארנב ורוד. האמינו לי, ניסינו.
אולי יעניין אתכם
- "מתי אוכלים?"
תראו, הוא לא טועה השחקן הזה. חשוב מאוד לדעת מתי אוכלים. השחקן הרי צועד על קיבתו, אז מישהו צריך להיות על זה. חשוב להדגיש ש"מתי אוכלים" הוא שחקן מעולה ומגוון מאוד. שורה ראשונה. גם מוזיקאי בחסד. וחצי אלג'יראי. אבל הוא גם רעב מאוד. ואם הוא לא רעב עכשיו, מן הסתם יהיה רעב אחר כך. אז אם לא נדאג לזה עכשיו מה יהיה?
אבל האיש הוא לא רק "מתי אוכלים", אל תנסו לצמצם אותו לקופסה הזאת. הוא גם "מה אוכלים" ו"איפה אוכלים" ולפעמים לא עלינו הוא גם "למה לא הביאו את האוכל כבר לכל הרוחות???". מגוון, כבר אמרנו.
- "צריך לתפור מנחה"
בעוד השחקן המאמין עסוק בהכנות רוחניות אמוניות הנוגעות למשלח ידינו, "צריך לתפור מנחה" מאוד מוכוון לפרקטיקה של היהדות. כל ההצגה הזו היא רק מטרד שעניינו לגרום לנו לפספס מנחה, והוא לא ייתן לזה לקרות. כך אנחנו זוכים לעמוד למניין לבושים בתלבושות המגוחכות ביותר שיהודים אי פעם לבשו בתפילת עמידה. ראיתם פעם אתרוג ענק עושה נפילת אפיים? מדובר במחזה משובב נפש שגובל בחילול השם. אבל מה לא עושים כדי לתפור מנחה. אחרת איך יהיה לו זמן למכור את ספרי הילדים שלו מחוץ לאולם.
- הארטיסט
מדובר בשחקן רציני. שלא כמו רוב הקולגות שלו בהצגה, האיש הזה למד את המקצוע כך שהוא היחיד שבאמת מבין את הפער בין מה שאנחנו עושים ובין תיאטרון. זה כמובן לא מרפה את ידיו, להפך, הוא דוחף למצוינות. הבעיה היא שהוא מתקשה לעשות את זה בלי להבליט את הכשרתו באמצעות אזכורים שלאף אחד מהקאסט אין מושג מה טיבם. "בואו ננסה לקחת את הביט לכיוון הגרוטסקי־אבסורדי, פחות צ׳כוב, יותר בקט". לא יודע מה איתכם, אבל אני הבנתי בעיקר את מילות הקישור וגם זה לא בטוח. יש תחושה שהוא עושה דווקא הבחור הזה, וייב קליל של התנשאות עוטף כל טיפ. אבל ממש כמו במחזה 'המלט', שאותו הארטיסט מכיר על בוריו ואני מעמיד פנים שאני מכיר, נקמה היא רק עניין של זמן. אז כשאנחנו צריכים שהארטיסט ישלים לנו מניין למנחה אנחנו קופצים על ההזדמנות להשוויץ בהכשרתנו אנו. "חיי אריכי ומזוני רוויחי!" זועק החזן תוך שהוא מישיר מבטו לארטיסט. עכשיו נראה מי פה איש העולם הגדול.
- הקהל של עצמו
תשמעו, זה לא שלא אכפת לו מהקהל, כן? השחקן הזה מודע לקיומם של ילדים בקהל. אבל גם הוא ילד בסופו של דבר וגם לו מגיע ליהנות! אז יהיה אלתור פה ואלתור שם. ואז עוד קצת פה ועוד קצת שם. יש מי שיאמר שבהופעה במגדל העמק הוא עלה לסצנה שלו תוך כדי שירת "הולכת ממך" של שרון חזיז רק כי הוא חשב שזה יצחיק את "מתי אוכלים". משימה שהוכתרה בהצלחה אגב. זה לא צריך להפתיע אותנו כמובן, הרי גם לפאנץ' של "שרה שרה שיר מזמור לאסף" הוא הניח שרוב הקוראים לא יתחברו ובכל זאת הוא הלך על זה. קצת אגואיסט בקיצור. גם כאלה צריך.
לתגובות: