"הלו".
"הלו שלום, זה דונלד טראמפ?"
"מי זה?"
"מדבר נתי, אתה לא מכיר אותי אבל אני מכיר אותך, אני שמיניסט בישיבת נווה כלו"ם".
אולי יעניין אתכם
"וואט?"
"כלו"ם, זה ראשי תיבות של כאילו לומדים משהו".
"איך השגת את המספר שלי?!"
"יש לנו בכיתה כמה חבר'ה עם אזרחות אמריקאית. דונלד, ברשותך אני אקצר כי בניגוד אליך אין לי הרבה זמן. מה שאנחנו צריכים ממך זה…"
"אני יודע, ברכה להכתרה של פורים".
"אה, לא, את זה כבר עשינו ב־AI. למה, מתקשרים אליך מהרבה ישיבות?"
"זה הדבר העיקרי שאני עושה כבר חודשיים. למה לדעתך דחיתי את ההתקפה הקודמת על איראן למרות שהמטוסים כבר היו באוויר?"
"אה, בגלל זה? חשבתי שהתחרטת באמצע. גם אני לפעמים מתלבש כדי לצאת לעשות כושר, ובסוף מוצא את עצמי במיטה רואה סרטונים בטיקטוק".
"כן, זה תיאור די קרוב למה שקרה שם".
"אז זהו, אם כבר מדברים על איראן, התקשרתי לשאול מתי אתה מתכנן להפציץ אותה".
"אתה מרגל איראני או משהו?"
"חס וחלילה, אני שמיניסט".
"אז למה זה כל כך חשוב לך?"
"כי בשבוע הבא מתחיל חודש אדר ואנחנו צריכים לדעת אם אתה הולך לתקוף ואז האיראנים יתקפו אותנו, או שאנחנו יכולים כבר להתחיל לתקוף את הישיבה".
"לא יודע, זה כרגע במשא ומתן".
"אבל לצורכי הטעיה, כן?"
"סליחה?"
"גם אנחנו מנהלים משא ומתן עם הישיבה לגבי מה נעשה בחודש אדר ומה לא, אבל לכולם ברור שבסוף נפוצץ את הישיבה".
"לא הבנתי, אתם פרוגרסיביים?"
"לא, מה פתאום. מה זה פרוגרסיביים?"
"מופרעים שמנסים להרוס את הסדר הקיים".
"אה, לא, בישיבה שלנו גם ככה אין סדר. זאת אומרת יש סדר, אבל אנחנו לא מגיעים אליו".
"למה?"
"קשה לנו לקום בבוקר. אז מה אומר? אפשר להתחיל בלגן בשבוע הבא או שכולנו נהיה בממ"דים?"
"איך תעשו בלגן אם קשה לכם לקום בבוקר?"
"אל תדאג, בשביל זה נישאר ערים כל הלילה. השאלה היא אם גם חיל האוויר שלך יעבוד בלילה, אם אתה מבין למה אני מתכוון".
"אתה לא באמת מצפה שאני אספר את התוכניות שלי לכל אחד, נכון?"
"אז זהו, דונלד? בשבילך אני 'כל אחד'? אכזבת, חשבתי שיש בינינו יותר מזה".
"מה שהיה לי להגיד אמרתי לביבי בארבע עיניים. עוד משהו?"
"אגב ביבי, למה הוא היה צריך לנסוע עד אמריקה בקור הזה שלכם? אתה יודע, היום אפשר להיפגש גם בלי לצאת מהבית".
"גם בימינו אין תחליף למפגש פנים אל פנים".
"משונה, אצלנו המורים מעבירים לנו את כל המידע בווטסאפ".
"הם לא מגיעים לכיתה?"
"יכול להיות שכן, מזמן לא הייתי שם".
"ביוטיפול. עכשיו תסלח לי, יש לי פגישה ביטחונית חשובה".
"על תקיפה באיראן?"
"לא מגלה".
"כשאני חושב על זה עכשיו, ההצגה שאנחנו מכינים לפורים היא ממש תוכנית עבודה לאיראן. רוצה לשמוע את העלילה?"
"ממש לא".
"יופי, אז תקשיב. ההצגה מתחילה כשכמה חבר'ה יוצאים לאיראן כדי לחסל את צמרת המשטר, ואז הר"מים מגלים את זה ונלחצים, אז הם מארגנים משלחת של מורים שיוצאת לאיראן כדי להחזיר את התלמידים הביתה, אבל אז האיראנים תופסים אותם…"
"את התלמידים?"
"את הר"מים. התלמידים מתאמנים מכיתה ז' איך לברוח משיעורים, בלתי אפשרי לתפוס אותם. בקיצור, התלמידים מבינים שתפסו את המורים ומתלבטים מה לעשות…"
"הבנתי, הם מתלבטים האם לדבוק במשימה או לשחרר את המורים שלהם".
"לא, את המנהיגים האיראניים הם כבר חיסלו".
"אז מה ההתלבטות?"
"האם לחזור הביתה או לקפוץ למעיין".
"והמורים?"
"לא יכולים ללכת למעיין, הם בכלא".
"טוב חבוב, אני צריך להיכנס לדיון קריטי עם ראשי הצבא…"
"אולי תבוא להצגה שלנו?"
"בתור אורח הכבוד?"
"בתור שחקן. שיחקת כבר בכמה סרטים, לא?"
"את מי אתה רוצה שאשחק?"
"נמצא לך איזה תפקיד משני, אל תדאג. איך אתה בחיקויים? אתה רוצה לשחק את ראש הישיבה?"
"ידידי, החוצפה שלך עוברת כל גבול".
"מעולה! זה חיקוי מושלם של ראש הישיבה שלנו! מתי אתה מצטרף לחזרות?"
"כמו שאמרתי, יש לי ישיבה…"
"אז תסיים את הישיבה שלך ותבוא לישיבה שלנו. רוצה להיות רב פורים?"
"תקשיב…"
"אתה בסך הכול צריך להיות ראש הישיבה למשך שבוע, ובשבת זכור לעשות סטנדאפ ולצחוק על כל העולם. אתה יודע, כמו שאתה עושה כל הזמן".
"דבר איתי אחרי התקיפה באיראן".
"נו כפרה, בדיוק בשביל זה התקשרתי, שתגיד לי מתי זה קורה".
"חייב ללכת. סורי".
"רק תגיד לי אם כל זה ייגמר לפני פורים, שנדע איך לתכנן את ההכתרה".
"קאנט דו איט. ביי".
"שנייה, מיסטר פרזידנט, מה התחזית שלך לפורים? הולך לרדת גשם? כי ההכתרה תהיה במגרש הספורט של הישיבה ואנחנו צריכים לדעת אם… אם… הלו? דונלד? ניתק. הנשיא הכי פרו־ישראלי עלק. ידעתי שבסוף הוא יתהפך עלינו…"
לתגובות:
