בסוף הכול בא על מקומו בשלום: המן הרשע נתלה על העץ, אסתר עשתה לאחשוורוש היכרות עם מרדכי וכולם נשמו לרווחה והלכו לשבור את הצום. אבל אז אסתר נזכרה במשהו. "חייבים לבטל את הגזרה", היא בכתה, "כי איככה אוכל וראיתי ברעה אשר ימצא את עמי, ואיככה אוכל וראיתי באובדן מולדתי?"
"מה הבעיה", הושיט לה אחשוורוש את שרביט הזהב (הוא היה רגיל כבר), "כִּתבו על היהודים כטוב בעיניכם בשם המלך".
"לא כל כך מהר", נשמע קול צורמני מירכתי האולם. הנוכחים הפנו את ראשיהם אל האישה חמורת הסבר אשר פסעה בצעדים נחרצים אל כיסא המלך. מאחוריה, נרעש ונפחד, דידה עבד נרצע שנשא ערימה של קלסרים, וסט צבאי חדש כמעט לגמרי וגזרי עיתונים עם כתבות מהללות.
"ושתי", נהם אחשוורוש, "מה את עושה פה? סילקתי אותך עוד בתחילת המגילה".
אולי יעניין אתכם
"אתה לא יכול לסלק אותי, אני ושתי בהרבזדה יועמשיאן, היועצת המשפטית לממלכה".
"מעולם לא מיניתי אותך".
"כי אין לך סמכות, אתה בסך הכול מלך".
"לך אין סמכות, כי אני הדחתי אותך".
"המקסימום שאתה יכול להדיח זה כלים, וגם זה רק אם אני מאשרת לך".
רחש עבר בין סריסי המלך. "תזכיר לי, למה היא הודחה?" שאל בגתא בשקט.
"היא הייתה לעומתית", לחש אבגתא, "טרפדה הכול, ממש ביזתה".
"מה?" שאל בזתא.
"לא דיברתי אליך".
"אני פשוט אתעלם ממך", אמר אחשוורוש לוושתי ופנה בחזרה לאסתר, "קחו את טבעת המלך…"
"אסור", אמרה ושתי.
"למה?"
"מניעה משפטית. כתב אשר נכתב בשם המלך ונחתום בטבעת המלך אין להשיב".
"את המצאת את זה עכשיו או שאת סתם מחרטטת?"
"אדוני המלך, הזמן דוחק", אמרה אסתר, "פשוט תחתום על גזירה חדשה שמרשה ליהודים להיקהל ולעמוד על נפשם".
"זה אסור", אמרה ושתי.
"למה?"
"מנוגד ל'חוק יסוד: עם מפוזר ומפורד בין העמים'".
"אבל אין חוק כזה".
"אה, אסתי, אל תסיטי את הנושא", קצפה ושתי, "יאללה גם כן זאתי, חושבת את עצמה למלכה".
לזכור את בגתן ותרש
"בסדר", אמר המלך, "אני אחתום על צו שמאפשר ליהודים…"
"אסור לך", קטעה אותו ושתי.
"מה הפעם?"
"בלתי סביר בעליל".
"שיהודים יאחזו בנשק ויגנו על עצמם זה לא סביר בעינייך?" הזדעקה אסתר.
"חשש לפגיעה בערכי יסוד", השיבה ושתי, "ומרגע זה את בנבצרות".
"תקשיבי…"
"לא לפנות אליי, לא לדבר אליי", נפנפה ושתי באצבעה כמו שיצחק (איציק) גולדפריינד מגרש מאולם המשפט זבובים ואזרחים טורדניים.
"די, ושתי", אמר אחשוורוש, "את מכירה עוד ממלכה בעולם שמוכנה שמשפטנים ינהלו אותה? מי מוכן?"
"מה?" אמר ממוכן.
"לא דיברתי אליך".
"ואני לא אליך", הפנתה ושתי את גבה אל אחשוורוש, "אתה בכלל בניגוד עניינים".
"אילו עניינים?"
"כולם".
"תגידי, צמחה לך קרן על המצח או מה? יש לי מאה עשרים ושבע מדינות לנהל ובעיות מהודו ועד כוש, אין לי זמן להנפצות".
"אתה בעצם אומר שענייני הממלכה לנגד עיניך?"
"כל הזמן".
"אז אתה מודה שהעניינים נגדך, כלומר אתה בניגוד עניינים. קח את הדברים שלך וחכה לי בכניסה לתחנת המשטרה".
"את לא יכולה לסלק אותי מהארמון שלי".
"ודאי שכן, אני שומרת סף".
"גם בגתן ותרש היו שומרי סף, אל תשכחי לאן הם הגיעו".
"אתה רומז שאתה מתכנן לתלות אותי?"
"תראי, אני מציע פשרה: את תיתני לי לעבוד, ובתמורה נסדר לך פה לשכה נחמדה ומדי פעם ניפגש ונדון בעניינים. איפה את רוצה לראות אותי?"
"תלוי".
"במה?"
"אני רוצה לראות אותך תלוי".
"את מביאה את הממלכה לחורבנא".
"מה?" שאל חרבונא.
"לא דיברתי אליך".
המן לא ענייני
"אם את כל כך חרדה לערכים", התייצבה אסתר מול ושתי, "איפה היית כשהמלך נתן להמן את הטבעת כדי לחתום על השמדת היהודים?"
"זה לא אותו הדבר".
"למה?"
"פגיעה בדמוקרטיה".
"מה הקשר?"
"נפל פגם בהליך".
"איזה הליך?"
"פגיעה בלתי מידתית בדין הבין־לאומי".
"בקיצור את עושה אפליה. להמן את שותקת, אותנו דופקת".
"מה שהמן עושה בזמנו הפנוי זה עניינו".
"ואנחנו?"
"ענייני".
"זה תפקוד מאוד לא ענייני".
"אתם חותרים תחת אושיות הממלכה ובוזזים את הדמוקרטיה".
"המן הוא שתכנן להשמיד את כולנו ביום אחד ושללנו לבוז, אנחנו רק רוצים להגן על עצמנו ובביזה לא נשלח את ידינו".
"אגב ביזה", התערב חרבונא, "מה שהסריס שלך מחזיק זה לא במקרה וסט שמישהו העלים מחייל אחר?"
"אתה מנסה לרמוז משהו?"
"לא רומז, זה מצולם", אמר חרבונא, "מקור מהימן".
"מה?" שאל מהומן.
"לא דיברתי אליך".
"למה?"
"טוב", התעצבן אחשוורוש, "מספיק עם הקרקס".
"מי?" שאל כרכס.
"כדי ביזיון וקצף", התעצבן אחשוורוש והלך לתלות מישהו כדי לשכך את חמתו. אולי יקרה נס, אולי בסוף רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר, העיקר שיום יבוא ותהיה לנו מדינה משלנו, ואז נזכה למערכת משפט שתרדוף את הצדק ולא אותנו.
לתגובות:
