וואנג, מנהל מפעל "הדרקון המאושר" במחוז גואנגג'ואו שבסין, נכנס במרץ לחדר העובדים כשהוא במצב רוח אינטנסיבי במיוחד. "חברים, הבן הקטן של יעקבי סוף סוף נסגר על עצמו, הוא רוצה להיות מארשל מיחידת החילוץ".
צ'ן, שהיה אמון על תפירת התחפושות, הזדקף מיד. "הגיע הזמן באמת!" הוא הפטיר, "אנחנו בטוחים שזה מה שהוא רוצה? יש כל מיני כלבים ביחידת החילוץ, כדאי לוודא".
"אני לא משלם לך משכורת רעב כדי לחשוב", התעצבן וואנג ושלח את צ'ן ללכת לייצר מארשל מיחידת החילוץ.
צ'ן ניגש למלאכה במלוא המרץ, ואחרי שעתיים הניח את החבילה על שולחנו של וואנג כשהיא מוכנה למשלוח.
אולי יעניין אתכם
"מה זה?" שאל וואנג.
"מארשל מיחידת החילוץ. לבן של יעקבי", הסביר צ'ן.
"אמרנו צ'ייס".
"מה?"
"צ'ייס מיחידה החילוץ", ענה וואנג, "הוא רוצה להיות צ'ייס".
"אבל אמרת מארשל", התעצבן צ'ן.
"אני לא אמרתי שום דבר, זה הילד אמר מארשל. אבל הוא התכוון צ'ייס".
"ואנחנו בטוחים הפעם שהוא התכוון באמת לצ'ייס?" התחנן צ'ן.
"אני בטוח רק במקבילה הסינית של קודשא בריך הוא", ענה וואנג, שלא היה בקי לגמרי בתאולוגיה הסינית, "כל השאר לא בידיים שלנו. עכשיו לך לייצר צ'ייס".
צ'ן ירד בחזרה לרצפת הייצור וחזר אחרי שעה וחצי עם חבילה מוכנה וממוענת לישראל. "צ'ייס אחד מוכן למשלוח", הוא הצהיר.
"מה זה?" שאל וואנג.
"צ'ייס. לילד של יעקבי".
"אה, הוא כבר מזמן לא בקטע של יחידת החילוץ", אמר וואנג באדישות.
"אבל וואנג אדוני, הוא אמר שהוא רוצה להיות צ'ייס! אי אפשר ככה לשגע אנשים", התרתח צ'ן.
"תגיד לי, אתה חושב שזה כיף לי?" הזדקף וואנג, "אתה חושב שזה היה החלום שלי בחיים? לנהל מפעל שמייצר תחפושות דליקות לילדים שההורים שלהם מחכים לרגע האחרון ואז מזמינים בעלי אקספרס ומצפים שזה יגיע תוך פחות משבוע? זה נשמע לך הפנטזיה של ילד שגדל במקבילה הסינית של ראנתיס?"
"לא", ענה צ'ן.
"יופי, אז עכשיו לך תייצר לו דג נינג'ה".
"דג נינג'ה?"
"דג נינג'ה".
"אתה מתכוון צב נינג'ה", ניסה צ'ן.
"אני אמרתי צב?"
"לא".
"מה אני אמרתי?"
"דג".
"יפה. אז תייצר דג נינג'ה", חתם וואנג.
"אבל אני לא חושב שיש דבר כזה דג נינג'ה", אמר צ'ן. "הבן הקטן של יעקבי חושב שיש, וזה מה שחשוב", הסביר וואנג.
"אולי הוא מתכוון צב ופשוט צריך קלינאית תקשורת", ניסה צ'ן.
וואנג נעמד וליטרלי הפך את השולחן מרוב עצבים. "עוד מילה אחת ואני מנכה לך דולר מכל שעת עבודה שלך", הזהיר וואנג.
"אבל אני מרוויח חצי דולר לשעה".
"יפה, אז תוך כמה ימים אתה תהיה בחובות עתק", סיים וואנג, "עכשיו לך תייצר דג נינג'ה".
צ'ן ירד לרצפת הייצור וניסה לחשוב מה המאפיינים של דג נינג'ה. אחרי התייעצות ארוכה עם פאן־פאן המעצבת הוחלט לא לעבוד קשה מדי ופשוט לייצר הכלאה של תחפושת בת הים הקטנה עם תחפושת של קונג פו פנדה. פנדה עם סנפיר. ברגע של השראה צ'ן דחף למיקס זוג נונצ'קוס וארז יפה.
הפעם הוא לא הצליח אפילו לעבור בדלת המשרד.
"שומע צ'ן", הגיע וואנג עם העדכון החם האחרון, "אחים של יעקבי הקטן הסבירו לו שאין דבר כזה דג נינג'ה".
"זה מה שאני אמרתי!"
"אז מה אתה מחזיק ביד?"
"תחפושת של דג נינג'ה".
"יפה, אז אולי תיסגר על עצמך לפני שאתה ככה יוצא בהצהרות".
"נו אז איזו תחפושת הוא רוצה עכשיו?" שאל צ'ן בייאוש.
וואנג שלף מהכיס נייר מודפס. "אז ככה, הוא רוצה 'משהו מגניב כזה עם חרב אבל שיש לו זנב והוא עושה אורות וחחוואאאררר', בסדר?"
"מה הוא רוצה?"
"משהו מגניב כזה עם חרב אבל שיש לו זנב והוא עושה אורות וחחוואאאררר", וואנג הקריא שוב מהדף.
צ'ן לא ידע מאיפה להתחיל להתייחס לבקשה הזאת. "הוא עושה אורות ומה?"
"חחוואאאררר", וואנג חזר על עצמו, "נדמה לי שזו קריאת הקרב המסורתית של ה'משהו המגניב הזה עם חרב אבל שיש לו זנב והוא עושה אורות'. יש לך שעה לסגור את הפינה הזאת, אחרת לילד לא תהיה תחפושת לפורים".
צ'ן אסף את השאריות של עצמו והלך לייצר "משהו מגניב עם חרב אבל שיש לו זנב והוא עושה אורות וחחוואאאררר". אחרי שלוש שעות של עבודה הוא הביט במעשה ידיו בסיפוק. התחפושת נראתה אומנם כמו שעטנז מוטרף של כל תחפושות הילדים הכי עכשוויות, אבל זה בהחלט ענה להגדרה של "משהו עם חרב אבל שיש לו זנב והוא עושה אורות".
צ'ן נכנס בזחילה מותשת למשרדו של וואנג כשבידו החבילה מוכנה לשליחה לישראל. וואנג הסתכל עליו ברחמים בעודו לוגם מכוס התה. "בסוף הוא לא רוצה את זה", הוא אמר בנחת, "החליט שהוא רוצה להתחפש לבנאי".
צ'ן התרומם בכעס, קרע את החבילה לגזרים והשליך את השאריות שלה על הקיר. "אז ללכת לייצר תחפושת של בנאי???" הוא שאל בצרחות.
"לא לא", הרגיע אותו וואנג, "את התחפושת הזאת כבר יש להם בבית".
צ'ן התרסק מותש על הכיסא במשרד והתחיל לייבב כמו ילד. היללות הקולניות הדהדו ברחבי המפעל העצום במשך דקות ארוכות, ומבין היבבות היה נדמה כאילו צ'ן ממלמל לעצמו מעין מנטרה רפטטיבית חדשה. אף אחד לא ידע להגיד בוודאות, אבל וואנג היה משוכנע שהוא אומר משהו כמו "חחוואאאררר".
לתגובות: