איראנים יקרים, בימים אלה מתקיימות בארצכם עבודות שיפור ושדרוג תשתיות, לקראת בניית תשתית שלטונית משופרת לרווחת התושבים והעולם.
אנו מתנצלים על חוסר הנוחות הזמנית ומצפים להבנה ולשיתוף פעולה. אומנם סוכני התבוסתנות הקבועים פועלים ללא לאות בארצות הברית ובישראל כדי לעצור את העבודות ולהציל את הדיקטטורים שלכם, אבל אנו בכל זאת מקווים שבקרוב תזכו להשתחרר מהשעבוד, למגינת ליבם של לוחמי החופש מהמערב שמעריצים משטרים מדכאי חירות.
מכיוון שבאיראן מעולם לא הייתה דמוקרטיה, ומכיוון שישראל היא דמוקרטיה לתפארת מאז היווסדה, הנני כאן כדי לספר לכם מה עליכם לעשות כדי לכונן אצלכם משטר דמוקרטי. אבל אמיתי, כמו אצלנו – לא כמו במדינות נחשלות שרק חושבות שהן דמוקרטיות, אבל עדיין לא אימצו את תורתו של אהרן ברק.
כפי שאולי יצא לכם לקרוא באינטרנט, אם לא חסמו לכם אותו, דמוקרטיה מורכבת מהמילים היווניות דֶמוֹס (עם) וקרָטוֹס (שלטון), כלומר "שלטון העם", שזה אומר שהעם הוא הריבון ורק הוא בוחר מי מנהיג אותו ואיך. זה באמת נוגע ללב, אבל לצורך כך עלינו להגדיר מיהו העם, שהרי לא יעלה על הדעת שהקול של פרופסורית מיוחסת ממכון ויצמן ייספר כמו הקול של איזו מסעודה משדרות. לכן כבר ביוון העתיקה, ערש הדמוקרטיה, היה שוויון זכויות לכולם – חוץ מנשים, עבדים ומי שסתם לא בא לשלטון טוב בעין. בימינו הורחבה הדמוקרטיה והיא ניתנת גם לנשים (כמובן לא לכל הנשים, ע"ע מסעודה משדרות), כך שכל מי שמגיעים מהקבוצה הנכונה הם "העם". ומי שלא – סתם עבדים.
אולי יעניין אתכם
יש לציין שבישראל הנאורה גם לעבדים יש זכות בחירה בקלפי, אפילו למסעודה משדרות, מה שמעורר חשש כבד שהם יבחרו אנשים לא נכונים ויהרסו את הדמוקרטיה. כי דמוקרטיה, איראנים יקרים, היא לא צורת שלטון – היא פילוסופיה מהותית שרק שכבה דקה ביותר מהעם יודעת כיצד לתפעל אותה. בשום פנים ואופן אסור להפקיד – שלא לומר להפקיר – אותה בידיהם הגסות של העבדים הנבערים שחושבים בתמימותם שהרוב קובע, בעוד שכל הרעיון של דמוקרטיה הוא שהרוב צריך לציית למיעוט. אלא אם כן מדובר בוועדה לבחירת שופטים, שם ברור שרק הרוב קובע.
הפיכה של כוהני דת
כדי למנוע מהעבדים להרוס את המדינה, השלטון הנבחר מפוקח על ידי מועצה עליונה של אנשי דת ליברליים המכונים "משפטנים". ביסודה, הליברליזם היא דת סובלנית שחותרת לשיתוף פעולה עם מעמד העבדים, אבל בישראל שולט זרם קנאי המפרש את הליברליזם באופן קיצוני ודורש מכולם לעשות כל מה שהמשפטנים פוסקים, גם אם אתמול הם אמרו את ההפך. משפטנים המשתייכים לזרם הליברלי המתון אינם רשאים להשתתף במועצה העליונה, ואם מישהו מהם מצליח בכל זאת להסתנן אליה הוא מבין מהר מאוד את מקומו ומיישר קו, או מסולק ממנה לצמיתות.
עד שנות ה־80 היו המשפטנים חלק אורגני מהמארג השלטוני בישראל, אולם בתחילת שנות ה־90 החלה הפיכה זוחלת, ועם הזמן השתלטו כוהני הדת המשפטנים על מוקדי הכוח במדינה, והנהיגו משטר הלכתי קפדני שעורף את ראשו של כל מי שמעז להביע דעה אחרת.
המועצה העליונה של המשפטנים אינה מנהלת את ענייניה היומיומיים של המדינה, אלא מכתיבה לממשלה כיצד לנהל אותם. כחלק מהשמירה על הדמוקרטיה, המועצה העליונה יכולה לפסול מועמדים מסוימים מהתמודדות בבחירות, להוציא את הנבחרים לנבצרות ואף להגיש נגדם כתבי אישום, לשפוט אותם ולבצע בעצמה את גזר הדין. המועצה העליונה היא הסמכות הבלעדית שמוסמכת לקבוע מה מוסרי, מה בריא, מה ערכי ומה חוקי. היא משתילה תוכנות ריגול בטלפונים של אזרחיה, קובעת לממשלה את מי למנות לתפקידים ציבוריים ואת מי להדיח מיידית, אבל היא לעולם לא נושאת באחריות. בדיוק לשם כך קיימת הממשלה.
המועצה העליונה שולטת בצבא, במשטרה, בתקשורת. ערוצי הטלוויזיה והרדיו סוגדים לה, מהדהדים את מסריה ומשמיצים כל מי שמעז להשמיע בדל ביקורת. כפי שנהוג בכל דמוקרטיה מתוקנת, ערוץ שנוקט קו אחר ייסגר במהרה בשם חופש הביטוי והפלורליזם. מפגינים נגד המשטר ייתקלו במשטרה נחושה ובאכיפה דרקונית, בעוד מפגינים למען המועצה העליונה רשאים לחסום כבישים, להכות מתנגדי משטר ואפילו לפרק את הצבא בחופשיות מוחלטת, כי הפרעה לסדר הציבורי היא, כידוע, נשמת אפה של הדמוקרטיה.
נאלמים לפני שנעלמים
הסיסמה של דת הליברליזם היא "האחר הוא אני", שמשמעותו להזדהות עם הזולת ולעולם לא להזיק לו. מתנגדי המשטר מציגים את זה כהוכחה לצביעות המועצה העליונה, שמדברת בשם ערכים נעלים ובפועל רומסת את האחר באמצעים שפלים. מה שהם לא מבינים זה שהאחר הוא אני, לא אתה, לכן לי מותר להפריע לך בעוד שלך אסור למחות נגדי, כי אז אתה פוגע באחר שהוא אני. אבל בני מעמד העבדים לא מסוגלים לרדת לעומק הדברים כי הם בבונים, מה שמוכיח חד־משמעית שאין על מה לדבר איתם.
הבעיה עם עבדים זה שהם מדי פעם מנסים להתמרד, ואז צריך לדכא אותם ביד קשה ובלי טיפת רחמים, שכן הדבר הכי חשוב למעמד השולט הוא לשמר את כוחו ולשם כך הוא אינו בוחל באמצעים. אם צריך להעלים מישהו באיזה מרתף ללא משפט, השירות החשאי יעשה את זה בלי לשאול שאלות. אם מישהו מהמעמד העליון ייתפס על חם בגניבה, הדלפה או שקר, המועצה העליונה תצופף שורות כדי להסתיר, להשתיק ולטייח, מקסימום יקימו ועדה בלתי תלויה (שנקראת ככה כי יושבים בה חברי המועצה העליונה, ואותם לעולם לא יתלו) שתתכנס פעם אחת ותקבע שלא נפל רבב ורק הממשלה אשמה. אם מישהו מהמעמד העליון ינסה להיות עצמאי מדי, הוא יחטוף זובור איום ונורא עד שיתיישר בחזרה לתלם. תשאלו את יעל קוטיק, היא יודעת.
כמו בכל משטר טוטליטרי, גם בדמוקרטיה הישראלית סוגרים חשבונות עם יריבים על ידי העלמתם. בסרטים תמיד רואים שני גברתנים במעילים אפורים ומשקפי שמש שתופסים את הקורבן, מכניסים אותו למכונית שחורה וגוררים אותו אל גורלו הלא נודע. בישראל לא צריך מכוניות שחורות, מספיק לתפור תיקים, זה כבר יגרום להם להיעלם מעצמם. לפעמים צריך רק לזמן אותם לחקירה, הם מבינים לבד את הרמז ונאלמים לפני שנעלמים.
כלי חשוב ביותר בדמוקרטיה הוא התעמולה, כדי לגרש מראש מחשבות כפירה נגד המשטר. לכן אולפני החדשות עורכים ראיונות מתרפסים עם אנשי הדת, תוכניות אקטואליה משדרות תחקירים מבהילים שמבהירים מי הרעים פה, ותוכניות בידור מתגאות בנאומים משמימים וממש לא מצחיקים, ועוד קוראות לזה סאטירה. אנשי השלטון בעצמם משתמשים באופן תדיר בסלוגן "איראן זה כאן", כנראה כדי שאף אחד לא יחשוב שהוא נמצא במקרה באלסקה. "זה מה שאתם רוצים?" מפחידים התועמלנים את העם (את העבדים הם ממילא לא סופרים), "משטר תאוקרטי שבו צריך להעריץ את השלטון ואין טיפת חופש, כמו באיראן?!"
ככה, איראנים יקרים, מתנהלת מדינה מתוקנת: מועצה עליונה, מעמדות מוצקים, יד חזקה. ואם אתם חושבים שזה דומה מדי למשטר שנגדו אתם נלחמים, אולי אתם עדיין לא בשלים לדמוקרטיה.
לתגובות:
