במהלך מלחמה: בשורה לבורסה בתל אביב?

בדרך להנפקת ענק של חברות ביטחוניות בתל אביב: אחרי שנים ארוכות שבהן משרד הביטחון סירב עקרונית להנפקה של תעשייה אווירית ורפא"ל, המשרד משנה את עמדתו, כך לפי כלכליסט. המלחמה הנמשכת בישראל יחד עם רוחות המלחמה המנשבות כבר תקופה בעולם, מספקות רוח גבית משמעותית למכירת החברות. התעשייה האווירית סיימה את 2025 בצמיחה של 20% במכירות, רווח שיא של 712 מיליון דולר, וצבר הזמנות אסטרונומי של לא פחות מ-30 מיליארד דולר. לעומתה רפא"ל רשמה בשלושת הרבעונים הראשונים של 2025 הכנסות שיא של 14.5 מיליארד שקלים, עם צבר הזמנות "צנוע" של 21.2 מיליארד דולר בלבד, תוך צמיחה של 37.8% באירופה בלבד. כדי לשמור על אינטרסים ביטחוניים של המדינה, משרד הביטחון מאשר את הנפקה של עד 30% בלבד ממניות החברה, ולשמור את הממשלה כבעלת המניות העיקרית, מה שיאפשר להמשיך לקבל החלטות אסטרטגיות לטובת המדינה או להסיט משאבים בחירום לצה"ל, גם כאשר החברה תהיה ציבורית.

התזמון כמובן אינו מקרי. מצד אחד העלייה במעמד ובמכירות הבינ"ל של החברות יכול לשלשל סכום נאה – עד 30 מיליארד שקל רק מתעשייה האווירית – לכיס משרד הביטחון. מצד שני, הנוכחות המוגברת בגבולות המדינה, ריקון מלאי חיל האוויר על איראן ושלוחותיה ועלייתו הצפויה של האיום מטורקיה, ידרשו תוכניות התעצמות ורכש משמעותיות בעשור הקרוב ורכש דורש כסף.

מעבר להזרמת כספים לקופת האוצר, למהלך הזה יכולות להיות השפעות משמעויות נוספות על תע"ש ורפא"ל בפרט, אבל בטווח הארוך גם על כלל המשק הישראלי. ראשית, תחרותיות החברות הביטחוניות על הון אנושי: חברות כמו רפא"ל ותע"ש מתחרות על עובדים מול חברות העילית של ההייטק הישראלי והעולמי, אך מוגבלות הרבה יותר בחבילות התגמול שהן יכולות להציע. בינתיים תעשיות אלה נסמכות על שילוב של כישרונות על המגיעים בגלל פטריוטיות או שעות עבודה מעט נוחות יותר מהמגזר הפרטי, אך יש גבול כמה אנשים ניתן למשוך כך – פטריוטיות לא משלמת שכירות.

אחד היתרונות של המגזר הפרטי בגיוס מגיע דרך חבילות RSU – מענקי מניות אשר "מבשילים" לאורך תקופת העבודה של העובד בחברה, וערכם עולה ככל שהחברה עצמה מצליחה יותר. מענקי המניות מהוות גם משיכה ראשונית של עובד לחברה, וגם משמות כזריקת מוטיבציה לעובד – כל עובד יודע שהצלחת החברה מתרגמת גם להצלחה ישירות בכיסו האישי, מעבר לשכר הקבוע.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת דוד טל כשהזול עולה ביוקר: גרסת המעצמות

עוד מאת דוד טל האם חייבים לחסוך עד שכואב? על הצעת הפנסיה החדשה

שנית, אין זה סוד של שהבורסה בתל אביב היא, ובכן, קצת מחוץ לעניינים. כן, עמידתה מעוררת ההשתאות של ישראל יחד עם הקריסה היחסית של אויבותיה המושבעות הביא לראלי בשווקים המקומיים, אך זה לא משנה את העובדה הבסיסית הבאה: חברה ישראלית מוטת ייצוא מוצלחת רוצה להיסחר קודם כל בניו יורק, אם לא אז בלונדון, ורק אחר כך, אם בכלל, בישראל.

לעניין הזה יש השפעות רוחביות משמעותיות. כאשר חברה ישראלית מנפיקה בחו"ל לרוב מטה החברה עובר לשם גם, הנדידה פוגעת בהתפתחות של תעשיות השקעות, משפטים, ייעוץ וניהול מקומיות. ההנפקה בחו"ל לעיתים מגבילה את ההשתתפות של האזרחים המקומיים ברווחים: החשיפה של גופות השקעה מוסדיים ישראלים למט"ח היא תחת פיקוח ממשלתי, והם מוגבלים בכמויות המותרות להשקעה בחו"ל.

הישארותו של שוק ההון קטן פוגעת כמובן גם ביכולת גיוס הכספים של חברות פרטיות המבקשות לגדול ולהתרחב. בהינתן בורסה מקומית צנועה, הם יאלצו להסתמך ביתר על מספר בנקים מצומצם, אשר ללא תחרות יכולים לשמור על ריביות גבוהות במיוחד. תל אביב לעולם לא תתחרה בגודל ובנזילות של ניו יורק, לונדון או טוקיו, אך זה לא אומר שאי אפשר להשתפר, והרבה.

קנדה ונורווגיה הן מדינות זניחות כלכלית ברמה הגלובלית, עם אוכלוסייה של כ-40 מיליון ו6 מיליון בהתאמה. אבל זה לא מונע מחברות בינלאומיות להנפיק ולגייס הון בשווקים שלהם – חברות בתחום הכרייה ומחצבים בקנדה, וחברות בתחום הספנות והדיג בנורווגיה. בשני המקרים, למדינה הייתה תעשייה מקומית ענפה בתחום, ובשני המקרים סביב התעשייה הזו התפתחה עוד תעשיות משנה ענפות. מכוני דירוג, אנליסטים, משקיעים ובנקים אשר החלו להתמחות בתחום ולדבר את השפה שלו, בצורה אשר מאפשרת לכל חברה לקבל בדיוק את השירותים הפיננסים שהיא הייתה צריכה, ואת התמחור המדויק וההגון ביותר בבורסה המקומית, אפילו יותר מאשר בוול סטריט.

ואחרי השירותים נוהרים החברות. נכון להיום הערכות שונות מדברות על כך שכ-40% מחברות הכרייה והמחצבים הגלובליות נסחרות בבורסה בטורונטו, כאשר רבות מהן פותחות בקנדה מטה כדי להקל על גיוס כספים בצפון אמריקה. בנורווגיה הקטנה, כ-50 חברות הרשומות מחוץ לנורבגיה ממספר דו ספרתי של מדינות שונות נסחרות בבורסה (אם כי חלק מהחברות בברמודה בבעלות נורבגית, שם נרשמו לצורכי מס).

באופן טבעי, ברגע שיש נוכחות בינלאומית בשוק המקומי, גם אם זה רק סביב תחום אחד, קל יותר לגייס כספים, לייצור עניין בחו"ל ולייצר משרות מקומיות גם במגוון תחומים משיקים. משקיע גדול שכבר נמצא אצלך במדינה בשביל חברה אחת עלול להשתכנע להסתכל על תחום אחר. אם אותו משקיע נמצא רק בצד השני של העולם, אין שום סיבה שיבוא לראות אילו "עוד" אפשרויות קיימות אצלך. האם ישראל בדרך להפוך למרכז פיננסי עולמי עבור חברות הייטק ביטחוניות? עוד חזון למועד, אבל אם סביב הנפקות הענק תחל להתפתח תעשייה פיננסית תומכת, הפוטנציאל יכול להיות עצום.