כשבנג'י פתח את הדלת הוא ראה לפניו אישה אחת ושני גברים, שלושתם לבושים בבגדים מחויטים ואיפור כבד מרוח על פניהם.
"ערב טוב ושלום רב", אמרה האישה, "אפשר לגזול דקה מזמנך?"
"האמת שלא", הוא אמר, "בדיוק קשרתי כבש לכרעי המיטה…"
"יופי", פרצה האישה פנימה, "אתה מר ישראל, כמדומני?"
אולי יעניין אתכם
"כן, בנימין. אבל את יכולה לקרוא לי בני".
"תגיד, בני ישראל – למה אתה לא צופה בנו?"
"אני צופה בכם ממש עכשיו מתפרצים לבית הפרטי שלי".
"כל יום יש לנו חדשות מתפרצות, אבל לפי הנתונים שבידינו אתה בכלל לא טורח לצפות בהן".
"רגע, מי אתם?" פנתה אליה אשתו של בני, הגברת בנות ישראל, שנכנסה אל הסלון וערמה ענקית של בגדים בידיה.
"ערב רב, הערוץ הכי נצפה בארץ גושן. אתם לא רואים טלוויזיה?"
"אנחנו, אה… מה זה טלוויזיה?"
"משהו שימציאו בעוד המון שנים. אבל כבר היום אנחנו יודעים לתת לכם את העדכונים הכי מלחיצים, הגילויים הכי מונפצים והלחשושים הכי מוקרצים".
"עוד פעם – איזה ערוץ אמרת שאתם?"
"ערב רב. השידורים שלנו נפתחים מדי ערב במילים 'שלום וערב רב לכם', אני המגישה של המהדורה המרכזית, ואלה כתבנו לענייני הלך־עלינו ופרשננו המדיני־ביטחוני־דיכאוני".
"המצב קשה משחשבנו, ההנהגה הובילה אותנו לבידוד מדיני מול פרעה", התיישב הפרשן המדיני על כורסתו של בעל הבית.
"רגע, עוד לא הגענו לקטע הזה", עצרה אותו המגישה ופנתה אל המארחים, "אז למה אתם לא צופים בנו?"
"למה שנצפה?"
"כדי שתדעו מה לחשוב".
"רגע", אמר בני, "אתם אלה שרק קובעים לי מה לחשוב, או אלה שגם קובעים לי מה לחשוב וגם מקבלים בשביל זה מימון מהמיסים שלי?"
"אנחנו עושים את זה למענך", פרץ לשידור הכתב לענייני הלך־עלינו, "אתה עובד כל כך קשה, לפחות כשאתה חוזר הביתה אנחנו דואגים שלא תצטרך לחשוב בעצמך".
"דווקא מאז שהתחילו המכות על מצרים אני ממש לא עובד קשה", זקף בני ישראל את ראשו.
"כשאתה מפסיק להיות עבד, זה פותח לך אפיקים חדשים של חשיבה", אמרה בהתלהבות הגברת בנות ישראל. המגישה והכתב החליפו ביניהם מבטים מודאגים.
"הוא שאמרתי", המהם הפרשן מפינת הסלון, "העם שקוע במאבק הישרדותי מהקשים שידענו, וההנהגה…"
"רגע אמנון, עוד לא", רמזה המגישה, "השאלה היא האם בדרג המדיני מתחילים להבין שהגיע הזמן לאסטרטגיית יציאה".
"בטח", אמר בני, "משה הבטיח שנצא ממצרים".
"לא דיברתי אליך", נפנפה אותו המגישה.
"ובכן", אמר הכתב, "מקור בכיר בארמון פרעה אומר לנו הערב – תוכנית המכות נכשלה, המצרים מפגינים עמידות והמנהיגות הישראלית בהיסטריה".
"המנהיגים אמרו לנו לקחת את האלוהים של מצרים ולקשור אותו", אמר בנג'י.
"הוא שאמרתי – היסטריה".
"אני לא מבינה איך אתה יכול להגיד דבר כזה", אמרה הגברת ישראל, "הרי המציאות מוכיחה שמצרים בשפל המדרגה בזמן שאנחנו רואים ניסים ונפלאות".
"אם אנחנו לא דיווחנו על זה, אז אין מציאות כזאת".
"מה, אתם לא רואים את המכות שירדו על מצרים משמיים?"
"קודם כול זה הטייסים והמדע עשו, ממש לא הגורמים המשיחיים שאתם מנסים לרמוז עליהם", אמרה המגישה, "פרט לכך, אין שום חשיבה על היום שאחרי. מה ההיגיון להטביע את המצרים בדם ובכינים?"
"הם הטביעו את הילדים שלנו ביאור!"
"רק את הבנים. פרעה הוא מנהיג מתון, פרגמטי, פמיניסטי, עובדה שאת הבנות הוא השאיר בחיים. לא כמו הקיצוניים שלנו שרוצים לסגור את הנשים בבית ולהחזיר אותנו לימי הביניים".
"נראה לי שימי הביניים יתחילו רק בעוד איזה 1,800 שנה".
"שלא לדבר על משה, שהתחביב שלו זה להרוג ילדים מצריים".
"מה?" נדהם בני ישראל, "מי אמר לכם את זה?"
"דתן ואבירם", אמר הכתב, "הם ישבו אצלנו באולפן וסיפרו איך משה הרג מצרי".
"שהיכה איש עברי".
"אצלנו לא מבדילים בין מצרי לעברי", התגאתה המגישה, "אנחנו עיוורים לעברים".
"אז למה פתחתם מהדורות עם הקמפיין השקרי שכאילו הרעבנו בכוונה את הילדים המצרים?"
"כל העולם שידר את זה, היינו חייבים להראות שאנחנו לא פחות מוסריים מערוצי הכנענים, הפריזים והיבוסים. וחוץ מזה קיבלנו סרטוני AI נורא פוטוגניים מהרעב שגרמו הברד והארבה, ואתם יודעים מי אחראי לזה".
"הטייסים והמדע?"
"המנהיג הזה שאתם כל כך מעריצים".
"משה בן עמרם ייזכר, אם בכלל, כהערת שוליים בהיסטוריה", נשמע קולו של הפרשן.
"עוד לא!" ספקה כפיה המגישה, "אמרנו שתשמור את הפאנץ' הזה לאחר כך!"
"תראו מה זה", אמר בני ישראל, "אתם כל הזמן מחלישים, מהדהדים את התעמולה של האויב, גורמים לנו להטיל ספק בזכותנו להיות בני חורין, ואז אתם עוד באים ומתלוננים שאנחנו לא צופים בכם".
"בגלל שאתם לא צופים בנו אתם מחזיקים בדעות פרימיטיביות", אמר הכתב, "איך אתם מסוגלים להמשיך להאמין בהנהגה שלנו כשכל מצרים באפלה?"
"אומר זאת כך, יונית", אמר הפרשן, "ההנהגה הישראלית היא חושך".
"בזמן שהמצרים ישבו בחושך, לנו היה אור", אמרה בנות ישראל.
"אז למה אתם צמודים לממ"ד?"
"קיבלנו הוראה לא לצאת איש מפתח ביתו עד בוקר, או עד שנקבל הודעה מפיקוד העורף".
"אז אם אתם ממילא בבית, למה אתם לא צופים בנו?"
"די, אין לי כוח", הרימה בנות ישראל את הערמה הבלתי נגמרת של הבגדים הזרוקים בסלון, "בנג'י, נכון שלפני חצי שעה ביקשתי ממך לתלות את הכביסה?"
"נשבע לך שכבר פתחתי את הדלת כדי לעשות את זה, וגם כדי לבדוק באיזה חלק של המשקוף אני הולך למרוח את הדם", הצטדק בני ישראל, "אבל בדיוק אז הם נכנסו והתחילו לאכול את הראש".
"הנה שוב קואליציית המשתמטים מאיימת להטביע אותנו בדם", ליהג הפרשן, "דם ביאור, דם על המשקוף, דמו הסמיך של פרעה שבאצילותו ניסה להנחיל פה ערכים אוניברסליים, אבל לך תנסה ללמד עם של פרזיטים מהי משמעותה של עבודה יצרנית…"
"עזבו", אמרה המגישה, "אלה מקרה אבוד. בואו נלך אל השכנים שלהם".
"ואם גם אותם לא נצליח לשכנע?" שאל הכתב ברעד.
"אז לא תהיה ברירה, נצטרך לצאת ממצרים וללכת למדבר", נאנחה המגישה, "אבל אל תדאגו – גם שם נמשיך למלא את חובתנו".
"שהיא?" שאלה בנות ישראל.
"להתלונן, גבירתי", אמרה המגישה, "תמיד תמיד להתלונן".
לתגובות:
