– פרהאד?
– כן בוס.
– הכול מוכן לליל הסדר?
– כן בטח בוס, כל הטילים מוכנים ומכוונים לישראל. נשבש להם את הפסח הזה.
אולי יעניין אתכם
– יופי יופי… לאיזו שעה כיוונת את הטילים?
– שמונה ורבע, בוס.
– לא טוב.
– למה לא טוב, זה יוצא בול על תחילת הסדר.
– נכון, אבל אם הם ירדו למקלט בתחילת הסדר אז מיד הם חוזרים ומתחילים מההתחלה אז זה לא באמת כזה טרטור, אתה מבין?
– אה כן כן, אתה צודק בוס, אני אכוון את זה ל־20:40.
– לא טוב, זה יוצא על הכרפס.
– מה הבעיה?
– כרפס זה דרבנן, זה לא באמת הורס להם את הפסח.
– מה זאת אומרת?
– אתה יודע מה זה כרפס בכלל, פרהאד?
– האמת שאין לי מושג, בוס.
– בסדר, זה גם הרבה מהיאהוד לא יודעים. זה כל הקטע, אתה מבין? שלא יודעים. מביאים איזה ירק וטובלים אותו במי מלח כדי שהילדים ישאלו שאלות
– מה אתה אומר, בוס!
– כן כן, מסכת פסחים פרק י'.
– בוס אתה מאוד בקי במנהגים של היהוד, אתה בטוח שאתה לא יהוד בעצמך…?
– חס וחלילה פרהאד, תשטוף את הפה שלך במי מלח איך שאתה מדבר! אני למדתי הרבה על היהוד כדי לפגוע בהם, אתה מבין? דע את האויב!
– אה, יפה מאוד בוס.
– תודה פרהאד.
– אז לא טוב לכוון לכרפס אתה אומר.
– לא טוב בכלל, אנחנו רוצים להרוס להם את ליל הסדר מעיקר הדין, שלא יצאו ידי חובה בכלל.
– אוקי אוקי, אז אני מכוון ל־21:00.
– לא טוב 21:00, זה יוצא על מגיד.
– מה הבעיה במגיד בוס, גם זה דרמדאן?
– אומרים דרבנן. ולא, זה לא דרבנן, זה דווקא דאורייתא. זה והמצה זה הדבר היחיד שדאורייתא בכל הערב הזה שלהם.
– נו אז מצוין, נהרוס להם את הדמוגרפיה.
– דאורייתא פרהאד, דאורייתא. אבל אנחנו לא נהרוס להם את המגיד.
– למה לא בוס?
– כי מגיד זה מאוד ארוך והם רק מחכים שמשהו יפריע להם באמצע, אסור לתת להם את הסיפוק הזה.
– לא הבנתי כלום.
– במגיד יש קטעים שהם בעצמם לא מבינים מה הם אומרים, פרהאד. על הים לקו מאתיים וארבעים מכות, כל מיני חישובים של אצבעות וידיים ובלגן.
– אהה.
– אז אנחנו לא ניתן להם את התירוץ לקחת הפסקה ולהסתחבק במקלט עם השכנים ולהשוות מתכונים של חרוסת. אתה מבין?
– מבין. בוס אתה באמת יודע המון על היהוד, אתה בטוח שאתה משלנו?
– בטוח בטוח, פשוט הייתי ביחידת המסתייהדים.
– בסדר, אז אני מכוון למצה, זה הכי בטוח. זה אחרי המגיד וזה דמוקרטיה.
– דאורייתא.
– כן.
– יופי.
– אבל לא טוב על המצות לעשות להם אזעקה, פרהאד.
– למה לא טוב בוס, שיגעת אותי.
– אכלת פעם מצות, פרהאד?
– לא.
– אז מצות הם צריכים לאכול כמות של מצה וחצי בארבע דקות, למחמירים.
– אוו ווה.
– כן, אז יש סיכוי סביר שהם ייחנקו תוך כדי אכילה, אתה מבין? בוא לא נהרוס להם את ההזדמנות הזאת.
– אתה חכם בוס! שהם ייחנקו מהמצווה של עצמם!
– בהסבה.
– אה?
– אם לא אוכלים בהסבה אז צריך לחזור ולאכול ואז יכולים להיחנק עוד פעם.
– מה זה הסבה?
– זה לאכול כשנשענים הצידה, כמו בני מלכים.
– יש לך המון ידע בוס… איפה שירַת במסתייהדים בדיוק?
– הייתי חודשיים באילת, עשיתי כתובות גרפיטי ליד ריף הדולפינים.
– גיבור! מה כתבת?
– "הרפורמה בעייתית לדעתי, הבה נדון בה יחד מתוך כובד ראש".
– אין עליך בוס.
– תודה פרהאד. עכשיו תדחה את השיגור בבקשה להמשך הערב.
– אני יודע! אני אכוון להם לזמן האוכל!
– לא טוב, עד האוכל כולם כבר מפוצצים מהמצות, לא אוכלים כלום. וזה חבל כי סבתא לאה עבדה מאוד קשה.
– סבתא לאה צריכה ללמוד לקחת אחריות על האושר שלה.
– אתה צודק לגמרי פרהאד, אבל אין מה לכוון את הטילים לזמן האוכל, זה סתם ייתן תירוץ לכולם לא לאכול ולסבתא לאה לא לכעוס.
– אז אני מכוון לחד גדיא וזהו.
– לא… לא חד גדיא, פרהאד, זה החלק הכי כיפי.
– נו אז יופי.
– אבל לא נעים מהילדים, מסכנים נשארו ערים עד עכשיו.
– באיזה צד אתה בוס???
– אני בצד שלנו, של הרעים, אבל זה שאנחנו רעים לא אומר שצריך להפסיק להיות בני אדם.
– אוקי אז לא נזרוק טילים בכלל בליל הסדר?
– לא נזרוק בכלל. וזה הכי יטריף אותם, כי הם כל הזמן יהיו בלחץ מהטילים שיבואו וזה יהרוס להם את כל הערב.
– אתה גאון בוס! אז בעצם יש לנו חופש בפסח?
– בדיוק. לא צריך להיות פה בכלל. נתראה אחרי החג.
– יאללה ביי בוס.
– רק אל תשכח ספירת העומר.
– מה אמרת?
– אה… שום דבר.
לתגובות: